(0 ) סל הקניות
  • אין מוצרים בעגלת הקניות.
מומלץ!
The Next Day

The Next Day

89.90 59.90
סגנון: .
NMC
887654618627
11/03/2013

בואי מציג את רצף השירים הכי טוב שלו מאז שנות ה-70… |

בעשר השנים שעברו מאז הוציא דיויד בואי את אלבומו הקודם לא שמענו עליו יותר מידי, ושמועות על בריאותו המתרופפת בעקבות התקף לב גרמו למעריציו הרבים להאמין שיש סיכוי סביר שלא נשמע ממנו עוד מוסיקה חדשה.
‘The Next Day’, אלבום שצץ לו במהירות שיא יחסית בזמן שהאייקון מציין את יום הולדתו ה-66, מוכיח את ההיפך המוחלט: בואי חי ואפילו עושה רוק אנרגטי מלא ביטחון – וגם כייפי.
“הנה אני, לא ממש הולך למות”, הוא מצהיר בשיר הנושא הבועט שפותח את האלבום ובעצם אומר לנו שלא רק שהוא לא עומד למות בקרוב, אלא שהמורשת שהוא משאיר אחריו כנראה תמשיך לחיות לנצח.
לא שהוא היה חייב לעשות את עוד אלבום, אבל איזה תענוג זה לקבל עוד אחד מעולה שמצטרף למורשת הבאמת מפוארת הזאת שלו. אלבומו ה-30 של בואי משלב קליטוּת עם מסתוריות וכנראה מציג את רצף השירים הכי טוב שלו מאז שנות ה-70…
אז אם אתה כבר מוציא אלבום אחרי 10 שנים, כדאי שהוא יהיה ממש טוב וגם ייתן למעריצים תחושת סיפוק – ואת זה בואי מספק כאן בכמויות: 14 שירים חדשים (17 במהדורת הדלוקס), כולם מאוחדים סביב נושא בולט אחד (חיי נצח) וכולים ממש ממש טובים.
‘(The Star’s (Are Out Tonight’ אולי נבחר להיות סינגל, אבל דווקא הוא לא נמצא ברשימת השירים החזקים באלבום. תמצאו כאן, בין היתר, את בלדת הרוק הקליטה ‘Valentine’s Day’ ואת ‘You Will) Set The World On Fire)’ הרוקיסטי הכייפי, את ‘Love Is Lost’ העכשווי ואת הבלדות ‘Where Are We Now’ (שמזכירה את ימי ‘Hours’) ו-‘You Feel So Lonely You Could Die’. את האלבום חותם ‘Heat’ העמוק והאפל, שהוא יוצא דופן בדרמטיות והרצינות שלו (“אני אומר לעצמי, אני לא יודע מי אני”).
מוסיקלית, ‘The Next Day’ די מזכיר את הסגנון של אלבומיו האחרונים, אבל מידי פעם תשמעו את בואי משיאי הקריירה שלו: תזהו את תקופת זיגי סטארדאסט ב-‘You Feel So Lonley You Could Die’ ואת תקופת ברלין ב-‘Dirty Boys’, למשל. אותה חפירה בעבר תמצאו גם בציטוטים שונים באלבום, בנושא של כמה מהשירים ובאופן הכי ברור בעטיפה הגאונית של האלבום.
המפיק טוני ויסקונטי שמלווה אותו מסוף שנות ה-60 עשה שוב עבודה מצוינת, כשהעניק לשירים גוון עשיר מאוד, ובכל זאת לא הפיק אותם מידי.
חלק מהביקורות על האלבום אולי הגזימו כשקבעו שזהו אלבומו הטוב ביותר מאז ‘Lodger’ מלפני 34 שנה (והיו מאז עוד איזה עשרה), אבל רובן הסכימו שהוא הרבה יותר טוב מכל אלבומי הניינטיז ומעלה שלו וזה כבר הישג גדול. אז זהו כנראה לא אחד מעשרת הגדולים שלו (טוב, בסבנטיז היו לו לפחות 8 כאלה ברצף), אבל זהו ללא ספק אלבומו הטוב ביותר מזה שנים רבות, ואחד הגדולים של השנה.
עם אחד האלבומים הכי שלמים בקריירה שלו, יש לנו מזל גדול שאגדה שכזו ממשיכה לעשות מוסיקה ויש לקוות שלא נאלץ לחכות עוד 10 שנים לאלבום הבא.
(ארז לוטרינגר)

[האזינו לאלבום כאן]

‘Valentine’s Day’ ו-‘Where Are We Now’ + הקליפ ל-‘(The Star’s (Are Out Tonight’:

רשימת השירים:
1. The Next Day
2. Dirty Boys
3. (The Stars (Are Out Tonight
4. Love Is Lost
5. ?Where Are We Now
6. Valentine’s Day
7. If You Can See Me
8. I’d Rather Be High
9. Boss of Me
10. Dancing Out In Space
11. ?How Does the Grass Grow
12. You Will Set the World On Fire
13. You Feel So Lonely You Could Die
14. Heat


דירוג העורך: 

אולי תאהבו גם


חוות דעת

Add Review

  1. 3 out of 5

    לדעתי אלבום בניוני, אך תמיד כיף לשמוע שוב את בואי, ובכל זאת יש כאן כמה שירים ממש טובים כגון – ?How Does the Grass Grow – I’d Rather Be High – ?Where Are We Now . אלבום מומלץ למעריצי בואי.

  2. 0 out of 5

    להוציא שלושה שירים לא טובים, זה אלבום מצוין.

  3. 3 out of 5

    מדובר באלבום כמעט מופתי. אולי לא כזה של חמישה כוכבים, אבל לפחות 4.5. 4 כוכבים זה בטוח נמוך מדי! האלבום הזה לא ירד מהמערכת שלי בבית, מהמחשב ומהרכב במשך ימים ושבועות. חלק מהשירים קליט וקל להיתפס אליו וחלק מורכב ולא מלודי. זה הרעיון. ומעל לכל – הקול הבלתי נתפס באיכותו של בואי. ממנו, הדרך להתאהב בשירים הלא קליטים, שלא ניתן להתנתק מהם, קצרה ביותר. אלבום לאנשים שאוהבים להתמודד עם לחנים מורכבים יותר ופחות קליטים. וכמה שהיופי שלו רב. רק שימשיך ליצור לנו.

  4. 3 out of 5

    אני יכול להבין אנשים שיגידו שמעולם לא התחברו לבואי (שזו קביעה די מוזרה כי הבנאדם התנסה כמעט בכל ז’אנר שיש, אבל אננשים כאלו נוטים להתחבר לאדם ולא למוסיקה) ולכן גם לא לאלבום הזה, אבל להגיד שהוא לא מספק את הסחורה? אין מצב שבעולם. הבן אדם יודע ליצור מוסיקה אלטרנטיבית לכל דבר גם בעשור השביעי של חייו. ברגע בו שמעתי את The stars עוד בטרם הוא החל לשיר, אני כבר מזהה את טביעת האצבע הייחודית של בואי, וזה אומר המון אם אחרי עשור ללא יצירה הוא עדיין מצליח להישאר אצלי ואצל רבים בתודעה באופן שכזה. היופי כמובן, טמון בעובדה שהסינגל אינו השיר היחידי שבולט כאן לטובה. Valenrines day הוא בלדת קורעת לב, I’d rather be high מזכיר לי את ימי heathen המצוין, בואי אמנם גבר לא מנגן על הסקסופון בעצמו אבל boss of me עובד כך או כך, if you can see me מזכיר יותר את ימי earthling האלקטרוניים והטאץ’ של טוני לוין על הבאס לגמרי מורגש. ומה בשורה התחתונה? ככל הכתיבת הביקורת נמשכה עוד ועוד, הבנתי שהאלבום הזה הוא לא עוד אלבום טוב, הוא עוד אלבום מצוין, באדיבות האחד והיחיד – כמה טוב שבאת הביתה. (ובמאמר מוסגר כי אני פשוט לא מצליח להתעלם – העטיפה…אוי, האימה…)

  5. 5 out of 5

    האזנתי לאלבום החדש של דיוויד בואי במלואו. התחברתי רק לחצי מן השירים באלבום, האם זה מצדיק רכישה? אני חושב שלא. אלבום חביב לא יותר מזה, אהבתי יותר את הישנים שלו Black Tie White Noise(1993), Heathen(2002), Hours(1999) , Earthiling(1997), Outside(1995), Scary Monsters(1980) וגם את Heroes משנת 1977 שממנו נלקחה עטיפת האלבום, ועד עכשיו לא הבנתי מה הפואנטה של הריבוע הלבן

  6. 4 out of 5

    כמו ניק קייב, ממש לא מבייש את נעוריו, אולי ההכי טוב של בואי מאז 9599 – אבל גם אלה לא הברקות, ולמעשה סבנטיז הייתה תקופת הגאונות זוהר שלו, “מפלצות מפחידות” (1980) |היה הריליס האחרון הגדולל שלו. “הכוכבים” מפה אחלה סינגל. כמו האחרונים של פלויד ואפילו רדיוהד… אפילו הגדולים מכולם מגיעים לתקופה בה באלבומים אין כח הישארות יש חדשים רעננננים ביותר, ממליץ לכם בחום על חדשים של: סוואד, פואלס, “שמות נשים” (כמעטו כוללללם אנגלים אגב), דלפיק, “הכל הכל”, ג’ון גראנט, פיניקס הצרפתים בפופ חזק. העומדים לצאת של הנייף ודפש מוד יכולים לגמרי להפתיע. ||–הודעה קודמת שלי הייתה לא מדויקת– הוספתי את “סקארי”|מ 1980 שלו… מה שטוב טוב.. אצל די. בואי אלה הסבנטיז !!

  7. 4 out of 5

    כמו ניק קייב, ממש לא מבייש את נעוריו, אולי ההכי טוב|של בואי מאז 9599 – אבל גם אלה לא הברקות, ולמעשה סבנטיז הייתה תקופת הגאונות זוהר שלו, “לודג’ר” (79)|היה הריליס האחרון הגדולל שלו. “הכוכבים” מפה אחלה|סינגל. כמו האחרונים של פלויד ואפילו רדיוהד… אפילו|הגדולים מכולם מגיעים לתקופה בה באלבומים אין כח הישארות|יש חדשים רעננננים ביותר, ממליץ לכם בחום על חדשים של:|סוואד, פואלס, “שמות נשים” (כמעטו כוללללם אנגלים אגב),|דלפיק, “הכל הכל”, ג’ון גראנט, פיניקס הצרפתים בפופ חזק.|העומדים לצאת של הנייף ודפש מוד יכולים לגמרי להפתיע.

  8. 3 out of 5

    חמישה עשורים מלווה אותנו דיויד בואי. כאשר בשנות השישים , השבעים והשמונים (_לפחות תחילתן) היה אמן מעניין , מרתק, חדשני ולא מובן. מההצלחה הגדולה שלו של LET’S DANCE הפך להיות דודה זקנה שמתחרה רק באלטון גון באלבומים עייפים והרבה שירים לא מוצלחים.|למרות ההצלחה והציפייה הגדולה מהאלבום הזה – הוא לא משחזר תהילת התחלת הקריירה. הכל ממוחזר. הכל בינוני. הכל כאילו נכון. אבל בעצם לא נכון. חבל.

הוסף חוות דעת

*