(0 ) סל הקניות
  • אין מוצרים בעגלת הקניות.
Introspective

Introspective

89.90 79.90
סגנון: .
ייבוא מיוחד הליקון
30507
01/04/1988
משתתף במבצע:
המלאי אזל

האלבום הכי מצליח של ההרכב. באותם שנים, בדרך כלל אמן הקליט אלבום ואז כשיצאו סינגלים הוקלטו להם גרסאות ארוכות.
הפט שופ בויז החליטו להפוך את התהליך ולהקליט אלבום של גרסאות ארוכות, כשכל האלבום מורכב מהלהיטים ואז להוציא כסינגלים גרסאות קצרות. התוצאה, כאמור, אלבומם הכי מצליח. כרגיל – מדובר במתקפה של להיטים מהשיר הפותח – ‘Left To My Own Devices’, הפקה גדולה מהחיים של טרבור הורן (שהפיק, בין השאר, גם את סיל ו-Frankie Goes To Hollywood), המשלב מוסיקה קלסית ופופ, ‘Domino Dancing’ – הלהיט הלטיני הראשון של הצמד, ‘Always On My Mind’ – אותו חידוש לאלביס ששהה לא פחות מחודש במקום הראשון בבריטניה בחג המולד 1987 ו-‘Its Alright’ – עוד חידוש מצליח. ואי אפשר בלי הבלדה המעולה ‘I’m Not Scared’ ועוד קטע מופק היטב – ‘I Want A Dog’.
(עודד רגב)

רשימת השירים:
1. Left To My Own Devices
2. I Want A Dog
3. Domino Dancing
4. I’m Not Scared
5. Always On My Mind/In My House
6. It’s Alright


אולי תאהבו גם


חוות דעת

Add Review

  1. 4 out of 5

    התיוג כאן לפופ מצחיק אותי, זה כל כך ישראלי.||הרי רוב השירים שלהם יותר עמוקים מאשר רוב אמני הרוק ה”רציניים” שרק בגלל שעטופים במעטפת סאונד של גיטרות/בס/תופים מקבלים יותר כבוד.||קחו את השירים שלהם נטו – תקשיבו מבעד למעטפת הראשונית ותגלו נושאי שיריים ודרך ביטוי מורכבת ועמוקה כפי שלא קיימת היום ולא, לא רק בעולם הפופ.||חבל לשפוט לפי דעות קדומות ולפי תיוגים.||זה לא משנה אם זה פופ/רוק/דיסקו – יש בזה המון עומק, יופי ומורכבות – כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר ולמי שלא מבין, המעטפת הזו היא לא דבר שצריך להתעלם ממנו, מעטפת הפופ מעניקה ניגוד מאוד חזק לשירים ולקול המלנכולי של ניל טננט וביחד יוצרים עוצמה.||יש מי שנשאר במעטפת החיצונית שזה סבבה, זה בהחלט מהנה גם במעטפת החיצונית, אך חבל.||האלבום הזה ? וואו.||מבריק מההתחלה עד הסוף, השיר הראשון הוא גם הראשון שהקליטו עם תזמורת, פשוט יצירה.||אלבום שמותח את גבולות הג’אנר בצורה לא הגיונית, שירים ארוכים, מפותלים, מאתגרים, חדשניים.

  2. 5 out of 5

    קודם כל אני ממש לא בטוח שזה האלבום הכי מצליח מסחרית שלהם כפי שנכתב באתר, עד כמה שידוע לי actually הקודם הצליח בדיוק כמוהו, ו-very מ-93 מכר אפילו יותר משניהם. בכל אופן, זה מעניין שהם בחרו להרכיב אותו מ-6 שירים בלבד, צעד תמוה מאוד בהתחשב בכך שבשנות ה-80 נוצר חיבור מאוד הדוק בין תעשיית המוסיקה לתעשייה הנלווית (מרצ’נדייז, וידאוקליפים וכו’). מצד שני, זה לא מזיק כשבין השישה האלה יש לך להיטים בפטנציה אחד אחד כמו left to my own devices או domino dancing, וכמובן החידוש הכל כך מצליח (ומוצלח יש לציין) לאלוויס – always on my mind. עוד אחד ברצף של אלבומים מצוינים שהם הוציאו בתחילת דרכם. אף ביקורת? ואני חשבתי שזה הרכב יחסית אהוב על הקהל הישראלי (בייחוד דור ה-80)…

הוסף חוות דעת

*