(0 ) סל הקניות
  • אין מוצרים בעגלת הקניות.
Blackstar (VINYL)

Blackstar (VINYL)

199.90 159.90
סגנון: .
NMC
DBBV0116
12/01/2016

ביום שישי (8.1.16), אז יצא האלבום החדש של דיויד בואי שחגג באותה הזדמנות את יום הולדתו ה-69, התחלנו לכתוב את ההמלצה. כתבנו, בין היתר, ש”יש לנו (ולו) מזל שלעומת אייקונים אחרים הוא עדיין חי ובריא, ואפילו מוציא אלבומים חדשים, כאלה שאף אחד אחר אחר כנראה לא יכול היה לעשות”.
אבל יומיים אח”כ הכל התהפך. לצד ההלם של הידיעה על מותו לאחר מאבק של 18 חודשים במחלת הסרטן, פתאום אפשר היה להבין שזהו האלבום איתו הוא למעשה נפרד ממעריציו, משהו שמשנה לחלוטין את הדרך בה הקשבנו לו עד לאותו אותו רגע והופך אותו למעין צוואה מוקלטת, אלבום שהופך מיידית לאחד החשובים שיצאו אי פעם. 

במיוחד עכשיו, באמת שאין צורך לדבר על חשיבותו של דיויד בואי למוסיקה המודרנית. בואי סיים קריירה מפוארת בת 5 עשורים, במהלכם הוא עשה כמעט הכל, כנראה יותר מכל אמן אחר אי פעם, וגם רגע לפני שהוא הלך לעולמו, הוא ממשיך להוכיח שהוא עדיין אותה זיקית, עם הוצאת אלבום שלא דומה לשום דבר שהוא עשה בעבר.
אלבומו הקודם ‘The Next Day’, שהגיע בהפתעה ב-2013 לאחר שתיקה של 10 שנים, היה מצוין, אבל ‘★’ מתעלה עליו בכל כך הרבה בחינות (קודם כל אומנותית), וגם טרם הידיעה המרה על מותו, אין מגזין מוסיקה שמכבד את עצמו שלא שיבח אותו.
בעוד שהקודם התכתב עם דברים אחרים שהוא עשה בקריירה שלו (אפילו עטיפתו היא מחווה ל-‘Heroes’ מ-1977), האלבום החדש מביט קדימה ונותן תחושה שיש לבואי עוד הרבה מה לתת. 
אמנים בדרך כלל פונים יותר ויותר למיינסטרים ככל שהם מתבגרים, אבל לא בואי, שהוציא את אחד האלבומים היותר ניסיוניים בקריירה שלו, כזה שבשמיעה ראשונה אפילו קצת קשה לעכל.  

‘★’ הוא אלבום אנטי-פופ ואפילו אנט-רוק, שמכיל בתוכו ג’אז ובלוז, עם נגיעות אלקטרוניות ואפילו אוריינטליות, והשפעות היפ הופ ופוסט-רוק. בשלב זה בקריירה שלו, בואי היה פרפקציוניסט ברמה אחרת, וניתן לשמוע את זה בכל רגע נתון באלבומו האחרון. פרט לטקסטים המושלמים והאניגמטיים מתמיד, דגש מיוחד הושם על הנגינה הכה משובחת של נגני ג’אז בולטים כמומארק ג’וליאנה, דוני מקסלין ובן מונדר.
(Sue (Or Is A Season Of Crime‘ שכבר נחשף בשנה שעברה אולי מזכיר קצת את מה שהוא עשה באמצע שנות ה-90, אבל בואי עשה אלבום הרפתקני ומורכב, בו הוא מתרחק מפופ כמה שניתן.
האלבום נפתח עם שיר הנושא המפואר (שהסקסופוניסט דוני מקסלין טוען שנכתב על דאעש), ואין ספק שהקטע שתופס כרבע מאורך האלבום כולו גםמהווה את שיאו. אבל המון קורה במהלך 40 דקותיו של האלבום העשיר ומלא השכבות – שבזכות גאונותו של האיש יתגלה כדי נגיש למי שיהיה מוכן להתעמק ולתת לו כמה ניסיונות. 

נושאי המוות והאבדון אופפים את האלבום מתחילתו ועד סופו, וב-‘Girl Loves Me’ הפסיכדלי הנפלא הוא שואל “לאן לעזאזל נעלם יום שני?”, משפט שמקבל משמעות חדשה לנוכח ההודעה על מותו ביום שני בבוקר. 
מעטים ידעו על מצבו הבריאותי הקשה, אבל הגאון דאג לספק רמזים למה שעתיד לבוא בשני הקליפים המצמררים שהוא שיחרר לאחרונה. בקליפ הטרי ל-‘Lazarus’ בואי השברירי שוכב על מיטת בית חולים, כשאת עיניו מחליפים כפתורים. בהמשך השיר שנפתח עם משפט “הבט למעלה, אני בגן עדן, יש לי צלקות שאי אפשר לראות” הוא מרחף מעל המיטה, במשהו שנראה כמו מעבר אל הצד השני. 
מסתבר עכשיו שכשבוע לפני מותו בואי אמר למפיקו וחברו הקרוב טוני ויסקונטי שהוא רוצה להקליט עוד אלבום אחד אחרון, למרות שידע מאז נובמבר שמחלתו סופנית, ואפילו הקליט עבורו 5 קטעי דמו (שבטח עוד נשמע בהמשך), אבל “כוכב שחור” הוא מתנת פרידה ראויה בהחלט. 
ממש בתחילת 2016 יצא אחד האלבומים המשמעותיים של השנה. בואי נפרד מאיתנו עם אחד האלבומים הכי טובים בקריירה שלו, מאסטרפיס שמשאיר את המאזין עם טעם של עוד.
(נכתב ע”י ארז לוטרינגר


[הקשיבו לאלבום במלואו

רשימת השירים:
1. Blackstar 
2. ‘Tis a Pity She Was a Whore 
3. Lazarus
4. (Sue (Or In a Season of Crime
5. Girl Loves Me 
6. Dollar Days
7. I Can’t Give Everything Away


אולי תאהבו גם


חוות דעת

Add Review

  1. 5 out of 5
    (בעלים מאומתים)

    אחסן אלבום!

הוסף חוות דעת

*