'ראיונטו' הוא פרויקט ראיונות מיוחד לגולשי אתר 'מוסיקה נטו'. קבלו את השני בסדרה, עם אבישי כהן:

אצל אבישי כהן, 38, לא תמצאו "תשובות יחצ"ניות" מלוטשות. גם 12 שנות גלות לא הצליחו להוציא ממנו את "הדוגריות הישראלית". הוא אוהב את הארץ ולכן הוא חזר למרות ההצלחה בחו"ל. מרגע שהתחיל לשיר - אין בעבורו דרך חזרה. הביקורת השלילית הראשונה שקיבל היתה בעבורו חוויה קשה. ההורים הרימו כבר ידיים בכל הקשור לחתונה ותקליט חדש יוצא לו בחו"ל בעוד חודש.

ראיון מאת: אסף (שבי) גטניו

עם יציאת אלבומו 'שעות רגישות' באוגוסט 2008 נסדק מעטה האנונימיות שעטף את הבסיסט/ג'אזיסט אבישי כהן. למרות היותו אחד המוסיקאים הישראלים המצליחים ומוערכים בעולם הוא מעולם לא סבל מהטרדות בישראל, לא מצד התקשורת ולא מצד מעריצים. יתכן כי החלטתו להתחיל לשיר תוביל לשינוי המצב.
הסינגל "שובי אלי", מאלבומו האחרון, הפך ללהיט רדיו גדול. אלבומו הגיע למקום ה-15 במצעד המכירות השנתי של 'מוסיקה נטו' (2008).


שאלה: ספר לנו על השינוי בין נגן בס המסתתר מאחורי הכלי ובין זמר בקדמת הבמה.

אבישי: יש שינוי, כן, אבל אני חייב לציין שבגלל הצורה שבה הצגתי את הבס כבר במשך שנים ואיך שאני כותב מוסיקה ומה שאני עושה על הבמה, זה לא שינוי ענק. אני תמיד הייתי בקדמת הבמה עם מה שעשיתי עם הבס. זה חלק ממה שעושה אותי מי שאני, שאני יותר כאילו נתתי לבס במה, שזה לא בהכרח דבר קונבנציונאלי. אז השינוי הוא לא יום ולילה אבל הוא עדין קיים. כשאתה שר אתה מדבר לאנשים ממקום אחר.

שאלה: מהיכן הגיע המעבר לשירה אחרי 9 אלבומים אינסטרומנטליים, מלבד שני שירים באנגלית באלבום 'לילה' (2002), איפה התחבא הצורך לשיר כל אותם שנים?

אבישי: תראה, הצורך כנראה היה מאז שאני זוכר את עצמי. אני גדלתי בבית שאימא שלי שרה כשהיא רוחצת כלים או כשהיא ציירה, היא אומנית. היא שרה כל הזמן, היא אוהבת לשיר. השירה של אימא ששרה בבית היא דבר שהכי מקרב אותך לשירה.

שאלה: אז מדוע היית צריך תשעה אלבומים בשביל להוציא את זה החוצה?

אבישי: מאז שאני זוכר את עצמי, אני כל-כך קשור חזק למוסיקה בצורה טוטאלית כל-כך. כל מה שרציתי בחיים זה להיות מוסיקאי שמלחין ומנגן הכי טוב שאפשר על הכלי (בס). היה בי מן כזו טוטאליות ובאמת הלכתי על זה בצורה הזו. נסעתי לניו-יורק ורכשתי מיומנות וכלים עם הכלי שלי והכתיבה שהביאו אותי לרמות הכי גבוהות שיש ואומנם החלום התגשם, אבל בתוך המקום הזה תמיד היה חבוי כנראה (גם אני שואל את עצמי), הייתה חבויה איזו ערגה לעוד, איך נקרא לזה... לעוד חשיפה רגשית. משהו שלא קשור עוד ללרקום צלילים או קומפוזיציה או לנגן ברמות הכי גבוהות אלא משהו שקשור לאזה שהיא חשיפה וצורך לדבר עוד יותר מהבטן. שירה זה מהמקום הזה.
זה למעשה בא לי בבית עם עצמי והפסנתר. התחלתי לחשוף את עצמי בפני עצמי. זה בא קודם כל מהמקום הזה. זה לא מאיזה צורך לומר לאנשים "בואנה – אני שר, אני רוצה לשיר לכם". זה קודם כל אני עם עצמי, גיליתי פתאום שאני יושב עם הפסנתר ושר יותר מאי-פעם וזה מה שהתחיל את כל העניין הזה, ואז הרגשתי שאני חייב את זה. אמרתי "רגע" הוצאתי מלא תקליטים, נתתי את זה לאנשים מכל הלב. עכשיו אתה שר וזה חלק ממה שאתה מרגיש ומאמין אז למה לא לתת גם את זה? זה נשגב מדי? אתה מתבייש בזה? זה היה תהליך שעברתי עם עצמי נפשית כדי לעשות את זה אבל הבנתי שהדבר הכי טבעי זה להגיש ולהציע את זה כפי שאני עושה עם כל דבר אחר. והיום אני יכול להגיד לך שאני כבר לא יכול שלא לשיר.


• מאוד נעים לשוחח עם אבישי כהן. הוא מדבר איתך בגובה העיניים, השיחה קולחת והתשובות זורמות. הוא לא מאלה שעונים מה שהם חושבים שהיחצ"ן שלהם רוצה שהם יגידו, זו הסיבה שהוא עונה וחושב ומנסח מחדש את דבריו תוך כדי דיבור. לעיתים המשפט נקטע בדרך לאן שהוא ולבסוף מסתיים במקום אחר.

שאלה: מה המשקל שאתה מיחס לביקורת על אלבומים שלך? האם יש לך סיפור על ביקורת שחוללה בך משהו?

אבישי: וואוו. תשמע אני מוציא תקליטים כבר עשר שנים. אני זוכר את הביקורת הראשונה הקשה שקבלתי על התקליט השני שהוצאתי (Devotion), שהיה תקליט מאוד שאפתני. הוא תקליט מדהים, אתה יודע, עם המון עיבודים גדולים וכו'. אני זוכר שקבלתי, אני חושב שזה היה ב'דאון-ביט', מגזין ג'ז, קבלתי ביקורת לא טובה וזה פשוט היתה אחת הפעמים הראשונות... זה פשוט גמר אותי. (מגחך) מה-זה גמר אותי, אני הבנתי... לא הצלחתי להבין מה לעשות עם זה, איך להתייחס לזה בצורה שאני יכול להמשיך להיות... אני זוכר שהייתי בהופעות עם צ'יק קוריאה באירופה והמנהל שלו, שהיה גם המנהל שלי, הראה לי את זה פתאום. פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה. מאוד מאוד, כאילו כאב לי, כאילו היה לי עצוב עם זה. חשבתי וואוו אני לא טוב, אני... (מגחך). לקחו כמה ימים וקלטתי שזה משתפר ועובר וזה לא כל-כך נושא ואני מנגן, מנגן טוב, ואנשים אוהבים לשמוע אותי וזה לא בהכרח משקף את המציאות. עם השנים קבלתי עוד ועוד, גם ביקורות מדהימות וגם לפעמים ביקורות ממש לא. זה כל פעם כואב. זה תמיד יכאב, אבל היום אני משתמש בזה לעזרתי.

שאלה: אז הגעת לנקודה בה ביקורת שלילית לא משתקת אותך יותר?

אבישי: זה לא משתק אותי ולהיפך, זה אפילו... אני אוהב את ההתנגדות. אני אוהב את זה שלא כולם אוהבים. אני אוהב את זה כי אני יודע שזה קיים. זה עובדה. ושיש לי כל כך הרבה אנשים שאוהבים אתה מוסיקה שלי מעומק נפשם שזה בסדר, זה בסדר גמור. צריך להסתכל לזה בפנים וללמוד מזה. זה חלק מהאמת.

שאלה: אתה תופעה די ייחודית, אתה למעשה זוכה בשני העולמות - גם מפורסם וגם אנונימי. איך אתה עושה את זה?

אבישי: זה נכון. זה מקום נפלא. אני כבר מפורסם כמה שנים טובות ויחסית לז'אנר של הג'אז מזהים אותי ברחוב ועוצרים אותי. אבל אחרי שהוצאתי את 'שעות רגישות' הפכתי לפחות אנונימי ממה שהייתי, אבל זה עדין במקום מספיק אנונימי וזה נורא חשוב לי.

שאלה: מזהים אותך כבר ברחוב?

אבישי: מזהים אותי אבל זה לא בקטע של כל הזמן. פה ושם אנשים שאוהבים את המוסיקה עוצרים אותי להגיד לי משהו, זה לא בקטע שמזהים אותך כרכוש ציבור. זה באמת עוד במקום על הכיפאק, אני מקווה שזה ישאר במקום הזה.


• כשתקליטו הישראלי 'שעות רגישות' ממשיך למכור היטב בישראל, מוציא אבישי כהן את אלבומו הבא בחו"ל. מסע ההופעות לקידום האלבום החדש כולל את צרפת, הולנד, גרמניה, ספרד, שוויץ, ארה"ב ועוד. בעמוד המייספייס של כהן תוכלו גם להאזין לשלושה קטעים מהאלבום.

שאלה: האם האלבום הבא שלך שעומד לצאת בחו"ל כולל קטעי שירה?

אבישי: האלבום הבא שלי כבר מוכן, הוא יוצא בעוד חודש בצרפת ואחרי זה בשאר אירופה ובארץ. שם אני שר שלושה (שירים) באנגלית, שלושה בעברית, שניים בלדינו ואחד בספרדית.

שאלה: את מי אתה שומע בימים אלה?

אבישי: אני שומע פלמנקו. אני שומע את פקו דה-לוצ'יה עם קמרון. אני שומע סטרווינסקי ופארטוק. אני שומע רחמנינוב. המון מוסיקה קלאסית ופלפמנקו שאני מאוד אוהב. זה מה שאני שומע בימים אלה. מאומנים בארץ אני מאוד מעריך ואוהב את שלומי שבן. כל הזמן אנחנו מדברים שנעשה משהו וכל הזמן אנחנו עסוקים וזה לא מצליח.

שאלה: ושיתוף פעולה עם אמנים מחו"ל?

אבישי: אחד משיתופי הפעולה הכי מדהימים שקרו לי בחיים היו עם בובי מקפרין. זה כבר קרה לי כמה פעמים. נגנו ביחד והאמת היא שאני מייחל שזה יקרה עוד פעם. זה כנראה יקרה עוד פעם הקיץ. זה לא בגדר של התגשמות חלום כי כבר התגשמו לי כל-כך הרבה חלומות מדהימים בחיים שהיום זה כבר פחות עניין של לנגן עם ההוא או עם זה, זה באמת פשוט יותר להיות... לתת לעצמי מנוחה. אני בן-אדם מאוד אינטנסיבי שלפעמים קצת מקשה על עצמי עם המחשבות ועם כל הרצונות שלי ליצירה שלי. אני מכביד על עצמי לפעמים. אני רק רוצה למצוא את הדרך להיות רגוע עם עצמי.

שאלה: רגוע עם עצמך? ראית את לוח ההופעות שלך לשנה הבאה? הוא מלא עד ינואר 2010 בעשרות הופעות בכל אירופה ובארה"ב. בנוסף תהיה גם בהקלטות. זה לא נשמע כמו תכנון רגוע...

אבישי: אז אתה מבין. בדיוק לזה התכוונתי. אתה עזרת לי להגדיר את העניין. ככל שאתה מצליח יותר ויש דרישה למה שאתה עושה, שזה החלום של כל אמן, של כל יוצר נראה לי, לפחות שלי. זה על הכיפאק, אבל פתאום אתה קולט שישנו עליך לחץ די רציני 'טו- דיליבר'. לעשות את זה. לנסוע ולעשות הופעות בארץ ועוד ארץ. שמע, זה לא פשוט.

שאלה: אתה אוהב את כל מה שקשור מסביב להופעה? הטיסה? המלון?

אבישי: שונא. ממש לא אוהב. מזל שיש את ההופעה שהיא מעין פיצוי. אתה עולה לבמה ואתה מתנקה מכל המלונות ושדות התעופה.

שאלה: לפי מפת המקומות בהם אתה מפורסם היית צריך לקבוע את הבסיס שלך במרכז אירופה. למה חזרת לישראל?

אבישי: אני מאוד אוהב את הארץ. אני מאוד קשור לאדמה פה. אני בן אדם שקשור לאדמה ולשמש ולכל מה שקשור אל זה. אחרי שתים-עשרה שנות גלות בניו-יורק ואחרי שכל מה שצריך לעשות נעשה, אני יוכל לחיות איך שאני רוצה ולהמשיך קריירה ענפה. אז מזכות זה יכולתי להרשות לעצמי לחזור לפה.
הקשיים והטרוף של הארץ הזו לא שונה מרוב המקומות בעולם. אני פשוט קשור כאן לדברים מאוד מהותיים בחיים שהם חזקים לי מאוד כאדם יוצר. אני לא מוכן לוותר על הטעמים העסיסיים שעליהם גדלתי.

"שאלת האמא הפולנייה": איך אפשר לקיים זוגיות כשאתה מסתובב ללא הפסקה בכל העולם?

אבישי: מאוד קשה. מאוד קשה. לא פשוט בכלל. אבל תשמע, לפעמים זה מצליח. אולי קשה לקיים זוגיות כשאתה כל הזמן ביחד. יש לזה כל מני היבטים אתה יודע. ניסיתי את זה מכמה פינות וזוגיות זה דבר לא קל. זה דבר נפלא שהשאיפה היא תמיד לשמה כי יש לזה איזה שהוא איזון אבל זה גם טוב מאוד ללמוד איך לחיות בלי כי החיים הם גם זה. לא רק זוגיות. אני מקווה שהזוגיות תמיד תשאר אצלי במקום שהוא לא חונק ונותן יותר אוויר ויותר מרחב.

שאלה: אימא פולנייה הייתה זועקת 'גוועלד' מתשובה כזו...

אבישי: בוא אני אגיד לך משהו. כל אימא היא פולנייה. להורים תמיד יש איזו שאיפה שתתחתן, אבל ההורים שלי כבר מזמן הבינו שבמקרה שלי הכי טוב פשוט לשכוח מזה.

שאלה: מה עמדתך לגבי תוכנות בלתי חוקיות להורדת קבצי מוסיקה באינטרנט?

אבישי: תראה, יש בי צד שלא אוהב את זה ושחושב שזה לא פייר, ויש בי צד שאומר "שטויות", כמה שיותר יכירו את המוסיקה, מי שלוקח את זה זה טוב, אז הוא יבוא להופעה. אתה יודע, אני מעדיף שלא להחזיק חזק בדברים. אני למדתי מנסיון החיים שלי שאם אתה מחזיק חזק מדי זה נעלם. אז אני אומר "תקחו, תהנו". זה בסך הכל מוסיקה.

שאלה: אתה מתפרנס בעיקר מהופעות ופחות ממכירת דיסקים, לא?

אבישי: נכון. זה כבר שנים ככה. ענף הג'אז איננו ריווחי במיוחד מבחינת תקליטים, אם כי אני יכול להגיד לך מהמקום שלי שאני כן הצלחתי ומצליח לעשות רווחים ממכירת תקליטים, שזה דבר די נדיר. אולי מהמקום שלי שאני כן מתפרנס די בכבוד, אני יכול להגיד לך שיקחו ושיהנו מתוכנות ההורדה. מוסיקה שייכת לכולם אחרי הכל.

(הראיון המלא יפורסם כאן מחר, 14.3)