לפני שכל אמן מוציא אלבום ראשון, הוא זקוק ל-2 דברים עיקריים, שהם למעשה דבר אחד: להתגבש עם עצמו, אבל גם להישאר פתוח ולדעת מה קורה בתעשיית המוסיקה.
דוד לביא הגיע לאלבום הבכורה שלו עם שניהם. הוא עבד עליו 5 שנים (מאז היה אחד המתמודדים הכי בולטים ב"כוכב נולד" לדורותיו) + הוא מאזין לדברים הכי טובים שקורים במוסיקה בשנים האחרונות, ואת זה אנחנו יודעים ממקור ראשון.
להגיד שציפינו לאלבום הזה זה יהיה אנדרסטייטמנט, אחרי כבר שנים הוא מככב בפינת "האלבומים המקומיים המצוּפים של השנה", אבל נראה שזה היה בלתי נמנע מכיוון מדובר בפרפקציוניסט שהיה זקוק לזמן הזה.
אז עכשיו, כשכל עניין "כוכב נולד" נוקה מעליו (אחרי שפספס לחלוטין את המומנטום), האלבום כבר כאן.
הפתיחה החזקה שלו מצליחה לעמוד בציפיות הגדולות, עם
רצף הבלדות הנפלאות "הוא יאהב את זה", "שוב נשרף" ו"שני חדרים" המרגש, שלמעשה יצא כבר לפני 3 שנים. 


אבל מי שציפה לאלבום שכולו מורכב מבלדות מנומנמות יופתע מאוד, כי נראה שהרצון לגוון מביא אותו למחוזות רוקיסטים-אלטרנטיבים יותר. לפעמים זה מצליח יותר ("הוידאו") ולפעמים פחות, כמו במקרה של "עד אליי" - קטע קשה שאו שתשנאו או שממש ממש תאהבו. למרות שהם מוכיחים שהוא מסוגל לעשות הרבה יותר מבלדות, הם קוטעים את הרצף האווירתי וייתכן שלביא הלך איתם טיפה רחוק מידי. דמיינו למשל את רונה קינן, אולי המקבילה הנשית שלו מהבחינה האומנותית, עושה אלטרנטיב בועט.
הוא יכול לנסות להחמק מזה, אבל לביא במיטבו כשהוא עושה בלדות רוק, כמו במקרים של "שישים פעמים בדקה", "האקדח" ו"כאבי גדילה", כאשר ב-2 האחרונים קשה מאוד להתחמק מהשוואה לקולדפליי. כן, לביא ומפיקיו (ישי פיציון, אמיר צורף, צח דרורי, הוד מושונוב, שי סעדיה) בחרו לאלבום הפקה המושפעת ישירות ממה שקרה בעולם האינדי הבינלאומי של תחילת העשור הקודם ומעריצי הרכבים כמו רדיוהד, מיוז ו-Divine Comedy יזהו את זה מייד.


אין וויכוח לגבי יכולותיו הווקאיות או האינטלגנציה המוסיקלית של לביא, אבל מרשימים במיוחד הם
הטקסטים האישיים הנהדרים שלו, שעוסקים בעיקר באהבה, מיניות ואמונה, ומצליחים לחשוף בפנינו לא רק זמר ענק אלא גם יוצר מעניין שמכניס את המאזין לעולמו המרתק. 
מדובר באלבום בכורה ישראלי מאוד מרשים - ווקאלית, מוסיקלית, טקסטואלית - אבל עוד סינון קטנטן היה הופך אותו למושלם.
אולי כדי להזכיר לנו מאיפה הכל התחיל, לביא חותם את האלבום עם ביצוע ל"הכניסיני", אבל חבל שלא צורפו גם הסינגלים "אדם יודע" (מפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" מלפני 4 שנים) ובעיקר 'Straight Away' מלפני כשנתיים, שעשה חשק גדול לאלבום בינלאומי, שאנחנו מאוד מקווים שיגיע בהמשך.
(דוד לביא - "דוד לביא", נענע דיסק 2016, נכתב ע"י: ארז לוטרינגר)