אלבום האולפן העשירי, והראשון מזה שמונה שנים של להקת הרוק הגדולה בישראל. למעלה משלושה עשורים שומרת משינה על מעמדה, לא מפסיקה להפתיע ולהתחדש מוזיקלית החל מסקא, עד רוק, גראנג' וכעת גם אלקטרוני, ובמקביל לחרוך כל במה ברחבי ישראל, סוחפת אחריה קהל עצום, כזה שזוכר את האלבום הראשון ועשה איתה דרך, וקהל צעיר שגדל כל הזמן, מגלה את הלהקה ונשבה בקסמה. "מתים שרים הולכים" ממשיך לחדש, עם "החומר החדש" ו"בלוז טאקו בר" בעלי הסאונד המשינאי האהוב מצד אחד ונגיעות אלקטרוניות מצד שני, דרך "השמיעו קול", המנון משינה קלאסי, שיר מחאה אמיץ שחודר לנשמה וסוחף משמיעה ראשונה. לא תמצאו כאן "גילה גילה" או בגלל שירים שמרימים אצטדיונים. זהו אלבום שקט, חודר, בהפקה מינימלית אך משובחת. זאת יצירה שונה וייחודית. כוחה של משינה היה מאז ומעולם בתפיסת התמצית הישראלית באופן מוזיקלי שנשאר אתך כל החיים. ובאלבום החדש, היא עושה זאת שוב. באלבום הבוגר ביותר שלה עד היום.