הקיץ כבר כאן, ושוק המוסיקה רותח, בעיקר המקומי. כן, בין האמנים המקומיים שהוציאו אלבומים חדשים במהלך יוני ניתן למצוא את יהוא ירון, עמיר בניון, אביב גדג', שרית חדד, מורן מזור, אניה בוקשטיין, אלברט סופר, שי נובלמן, דיאנה גולבי, מריונטה סול ואפילו כוורת, שהריצה אלפי מעריצים לרכוש את הסט הענק שהוציאה.
במהלך החודש יצאו גם אלבומים חדשים לאמנים כמו אורפנד לנד, בלאק סבאת', She & Him, מגדת', פילטר, KT Tunstall, קלי רולאנד, עומר קליין ואפילו ונסה פרדיס, אבל הם לא השתחלו הפעם לרשימת אלבומי החודש האיכותית שלנו.
מי כן? את אותו עושר מקומי תוכלו לראות יפה עם 4 נציגים בעשרת הגדולים (כולל ה-2 שבפסגה) ועוד תמצאו שם ראפר שכולכם מכירים טוב טוב, זמרת פולק צעירה ומרשימה, הרכב איסלנדי שלא מפסיק להפתיע, מפיק אלקטרוני אווירתי חשוב שאתם כנראה עדיין לא מכירים וצמד פופ-אלקטרוני כייפי ומצליח. ואחרי העשירייה, היינו חייבים לפרט על עוד 5 נספחים, כדי שלא תפספסו שום דבר חשוב שקרה החודש. אז תיהנו!

• 10 הגדולים של יוני!

1. אביב גדג' - ילדים של מהגרים
(אן.אם.סי, מחיר: 49.90 ₪): ציון: 5/5

לעיתים נדירות מגיע אלבום שאנחנו מרגישים שהוא גדול עלינו. לא שלא הבנו אותו, להיפך - הוא פשוט כל כך מרשים (ואפילו חשוב) שקטונוּ מלהמליץ עליו. ממש ככה.
כבר בגיל 17 אביב גדג' התבלט כסולן ומייסד אלג'יר, ששיחררה את "נאמנות ותשוקה" ו"מנועים קדימה" המעוטר והמצליח. 4 שנים אחרי אלבום הסולו הראשון "תפילה ליחיד" שנבחר ב'מוסיקה נטו' לאלבום השנה הישראלי של השנה (ואפילו נכלל ברשימת 10 הנמכרים של אותה שנה), גדג' חוזר עם "ילדים של מהגרים", שאיך נגיד את זה... השאיר אותנו די המומים.
רק הפתיחה המפוצצת עם "לא מקום לחלשים" השאירה אותנו חסרי נשימה. זהו שיר כל כך נוקב ועוצמתי שהוא יכול להפוך בקלות להמנון של התקופה הנוכחית: "אי אפשר לקבל אהבה בלי להוריד לעצמך איזו רגל או יד? / ובסוף רק איש אחד מרים את עיניו/ כל השאר משחקים בנייד... אנחנו לא צריכים כאן גז מדמיע/ אנחנו כבר ממילא בוכים".
בהמשך תגלו שההמנון פותח הוא ממש לא ההברקה היחידה כאן – ובאמת מדובר בהברקות, שירים חכמים עם מסר עוקץ. ועם כל הטקסטים שאי אפשר (ואסור) להתעלם מהם, יש כאן לא מעט שירים יפהפיים והרמונים להפליא כמו "אלנבי בלוז", "אמנותי מנגנת בלילות" ו"ונוס בתמוז", שעומדים בקלות לצד שיריו הגדולים עד כה.
כבר בשמיעה ראשונה קשה להתעלם מהמנון המעצים "כל צעד", מ"גאולה" בו גדג' שר על רקע מקצב ים תיכוני מרקיד (בציניות האופיינית): "לכל אידיוט יש קהל לכל חטא יש שכר... אם זאת גאולה, אני מעדיף גלות" וגם "המדריך לפליט", שנמשך 12 דקות (!) ומורכב למעשה מ-4 המנוני מחאה, ביניהם "נא לא למות על הדשא" הקברטי ויוצא הדופן עם זאב טנא ויהוא ירון הכל כך תיאטרלים.
עכשיו קצת יותר ברור איך זה לקח לזוכה אקו"ם הטרי 4 שנים לעשות את האלבום - יש כאן 16 שירים עשירים ומרתקים, כל אחד מהם מציג עולם ומלואו.
גדג' הוא לא עוד זמר, הוא שחקן, שהקול עם הטון הציני שלו מתחבר באופן כל כך מושלם לטקסטים העמוקים הללו, שאף אחד מלבדו לא יכול היה להגיש אותם. אלבום הקונספט שלו, על אנשי השוליים בדורנו שלא מרגישים בנוח בשום מקום, אפילו מאפיל על קודמו, בעיקר בזכות הטקסטים החדים שלא עושים הנחות ומציבים מול כולנו מראה חברתית נוקבת.
יכול להיות שייצא השנה אלבום מקומי גדול יותר? גדג' מוכיח שגם בימינו יוצאות קלאסיקות ישראליות על זמניות שעוד ידברו עליהן לעוד הרבה מאוד שנים. בכלל, יש מצב שגדג' הוא האמן הכי גדול שפועל בישראל היום, הרי הדיסקוגרפיה שלו עד כה פשוט מושלמת.

כאן שומעים: http://avivguedj.bandcamp.com/album

"לא מקום לחלשים", "ונוס בתמוז" ו-"אמונתי מנגנת בלילות":



2. יהוא ירון – אמן השכנוע העצמי
(התו השמיני, מחיר: 49.90 ₪): ציון: 4.5/5

את הפתיחה הדרמטית שכתבנו על אלבום החודש אפשר לכתוב גם על האלבום הבא. כן, ככה זה שבשוליים פועלים האמנים הישראלים החשובים והגדולים באמת של תקופתנו. זה לא שלמה ארצי ועידן רייכל, זה אמנים כמו אביב גדג' ויהוא ירון שמחזירים את האמונה ביצירה המקומית ומזכירים לנו תקופות מרגשות במיוחד במוסיקה הישראלית, משהו שאולי קרה רק באמצע שנות ה-90 עם להקות כמו מוניקה סקס, איפה הילד וכנסיית השכל.
גם כאן מדובר באלבום שני של אמן מאוד מוערך שפועל הרחק מהקונצנזוס, אבל בניגוד לגדג' שאפשר להתאהב בו בשמיעה ראשונה, המוסיקה של יהוא ממש לא מחליקה בקלות בגרון, בכוונה מלאה כמובן. יהוא הוא אחד המוסיקאים היותר עסוקים בתעשיית המוסיקה המקומית. הוא חבר במספר להקות (קטב מרירי, פאניק אנסמבל ועוד), מנגן בס וקונטרבס עם לא מעט אמנים (רות דולורס וייס, גדג' ועוד) ולאחרונה גם הפיק אלבומים לכלבי רוח, ליאונל פרטיין, חלוק חד פעמי ועוד. הוא, אגב, גם מתארח באלבום הקודם בדירוג, ועושה שם עבודה נפלאה.
אבל הכישרון העצום שלו בא לידי ביטוי מלא בעיקר ביצירתו המקורית, שלא דומה לשום דבר אחר שעושים כאן ובכלל, ואת זה אי אפשר להגיד על הרבה מוסיקאים.
"אמן השכנוע העצמי" הוא אלבום חשוף במיוחד, שעוסק גם במרכיבי אישיותו המורכבת (כולל התמודדות עם מחלת טרשת נפוצה) ובאירועים שעברו עליו בתקופה האחרונה. גם אם מדובר באירוע משמח (כמו לידת ביתו), מעל כל שיריו מרחפת תחושת אבדן מטרידה.
התיאטרליות והאופן שבה הוא מדגיש את המילים (סוף סוף אפשר להבין גם בלי הספרון!) יכולה להרתיע, אבל אי אפשר שלא להתאהב בנפש המיוסרת שלו. יהוא הוא הטום וויטס והניק קייב המקומי שלנו. כמוהם, הוא עוף מעט מוזר. וכמוהם, את הטקסטים החשופים והמרתקים שלו חייבים לשמוע שוב ושוב...
למרות שהמוסיקה שלו תמיד נמצאת על גבול האוונגארד והניסיוני, היא מוגשת במעטפת מוסיקלית מרתקת ועשירה שנוגעת בפולק, רוק, בלוז, גוספל וקברט, כשיהוא מפרק אותם ומרכיב מהם עולם מוסיקלי חדש. קחו למשל את "אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה", אחד השירים היותר יפים באלבום, שלמרות ההרמוניות הכובשות כולל טקסט לא פשוט ואפילו גס ("תרשום מסקנות על פתק/ תשים בכותל, תשים בקלפי, תשים בכוס אמא שלך"). בכלל, יהוא הוא מגיש מאוד דרמטי ותיאטרלי, אבל בניגוד לבילויים למשל, זה תמיד מלודי, סוחף, מתעצם ומתפתח.
ההייפ שאפף את צאת אלבומו הראשון מוכיח כהרבה יותר מעוד הייפ, כי לפני שנתיים וחצי זכינו להכיר את אחד האמנים היותר ייחודיים ומרתקים שיש לנו כאן ואלבומו השני מקבע את הקביעה ואפילו מחזק אותה.

הקשיבו לו: http://yaronyehu.bandcamp.com

"אני יודע איך להתמודד עם היסטוריה", "התהום הגדולה הזו" ו"היא":



3. Settle - Disclosure
(הליקון, מחיר: 65 ₪): ציון: 4.5/5

איך יודעים שהגיע הקיץ? אלבומי החורף הכבדים והקודרים כבר מאחורינו, והצורך הקיומי להתחפר בפוך עם שיר של אנטוני והג'ונסונס מתחלף בקלילות מפתיעה, שמגיעה יד ביד עם החום הישראלי המעיק. קצת כמו הטקס הדו-שנתי של החלפת המלתחה בארון הבגדים מחורף לקיץ, וחוזר חלילה, או הטקס המשמעותי יותר, ששמור רק למטיבי לכת – החלפת הפוך בשמיכת פיקֶה דקיקה - כך גם תעשיית המוסיקה משנה פניה ומחלפותיה בכל יוני, ומקדמת בזרועות פתוחות את העונה החמה. אז על האוספים המרקידים של ארמין ואן-ביורן או אוסף הטראנס החדש מבית האומן 17 לא נכתוב בסיכום הזה, אבל למי מכם שמעדיף את מוסיקת המסיבות שלו בגוון קצת פחות הארדקור, Disclosure כאן כדי לספק את הסחורה.
מדובר למעשה בצמד שמורכב משני מפיקים, שהם גם אחים, גאי והווארד לורנס, שמיקססו ורקחו 14 רצועות פופ אלקטרוניות, שכולן צועקות 'כיף טהור'. הצמד גייס את השמות הכי מבטיחים של תעשיית המוסיקה הבריטית בשנים האחרונות, ובין המבצעים המתחלפים באלבום ניתן למצוא את אלייזה דוליטל, ג'יימי וון הנפלא, ויקירת המדור ג'סי וור. לא רע בשביל צמד לאלבום הבכורה שלו. את 'When The Fire Starts To Burn' כבר בטח שמעתם מתישהו, ואם לא אז זה בטח יקרה בקרוב, ואת 'January' ו-'Confess To Me' תזמזמו מהשמיעה הראשונה. הסינגל הראשון מהאלבום, 'White Noise' הפך ללהיט ענק בבריטניה, ועזר לאלבום לכבוש את המקום הראשון במצעד המכירות, לקול תשואות המבקרים.
בתפר שבין 'השירים-המגניבים-ששמענו-בקסטרו' מול 'הדיסק-המגניב-שניגנו-במסיבת-בריכה', Disclosure ממשיכים את הקו של מובילי הז'אנר גוס-גוס, 2 Bears ו-J-Views ומשחררים לאוויר העולם, עם לידת הקיץ, את הפסקול הנכון לעונה.

הרשמי: http://disclosureofficial.com

'When A Fire Starts To Burn' ו-'White Noise':



4. לאורה מארלינג -  Once I Was an Eagle
(הליקון, מחיר: 65 ₪): ציון: 4.5/5

לאורה מארלינג פרצה לעולם המוסיקה לפני כ-5 שנים, כשהיתה רק בת 17, כילדת הפולק הבריטית הכי מוכשרת בסביבה. עכשיו יוצא אלבומה הרביעי, הכולל לא פחות מ-16 שירים חדשים.
כן, למארלינג יש כל כך הרבה מה להגיד, שהיא אפילו חילקה אותו לשניים. את 7 הקטעים הראשונים ממש כואב להפריד ואותו כנ"ל גם לגבי 8 הקטעים שמרכיבים את החצי השני היותר עשיר (כדי שלא תפספסו, ביניהם יש קטע מעבר).
'Once I Was an Eagle' הוא עוד הישג מרשים מהדבר הכי קרוב שיש לנו היום לזמרים/ יוצרים קלאסיים בסגנון ג'וני מיטשל, בוב דילן ו-ואן מוריסון והוא שוב מדגים את כוחו של האלבום כמוצר שלם.
איך שלא תסתכלו על זה, למארלינג יש כישרון נדיר. יש משהו כל כך כנה ואחר בהגשה של הזמרת/ יוצרת, שעל הדרך מגישה כאן את השירים היותר מרשימים שהיא יצרה עד כה, בראשם 'Master Hunter' הרוקיסטי, 'Take the Night Off' הפותח, 'I Was An Eagle' שנשמע כמו קלאסיקת סבנטיז, 'Once' האינטימי והיא הכי מפתיעה ב-'Saved These Words' הישיר והבועט החותם את האלבום.
וזה לא הכל. ב-'(When Were You Happy? (And How Long Has That Been' האווירתי היא מזכירה את סוזאן וגה בשיאה וב-'?Where Can I Go' המקסים קצת את ריקי לי ג'ונס...
לא רק שהאלבום הרביעי של מארלינג מציג את הטקסטים הכי בוגרים שלה, הוא גם האלבום הכי מספק שלה מוסיקלית.
הדבר היחיד שמוריד לה חצי נקודה, זה שחסר לנו משהו בידע הכללי עליה כדי שנאמין שהיא חוותה כל כך הרבה בחייה כדי להישמע כל כך בוגרת, אולי בוגרת מידי... אבל מארלינג לוקחת את המאזין ביד למסע לתוך עולמה, לוקחת עוד צעד קדימה ומוכיחה שהיא נמצאת כאן כדי להישאר...

האתר שלה: http://www.lauramarling.com

4 הקטעים הראשונים באלבום בסרט קצר אחד:



5. קניה ווסט - Yeezus
(הליקון, מחיר:65 ₪): ציון: 4/5

אלבום חדש של קנייה ווסט זוכה למקום קבוע בין עשרת אלבומי החודש, אבל הפעם מדובר באמת באלבום קצת יוצא דופן, אלבומו הכי שנוי במחלוקת עד כה.
שנתיים וחצי אחרי 'My Beautiful Dark Twisted Fantasy' המהולל, הראפר-מפיק המגלומן מוציא את אלבום ההיפ הופ הכי מצוּפה של השנה.
יש שיגידו שזה מבריק - אין לאלבום עטיפה או ספרון, פשוט אריזה שקופה עם דיסק שקוף בפנים. בנוסף, לא יצא אפילו סינגל רשמי אחד מהאלבום, וקנייה סומך על זה שעצם שמו יגרום למאות אלפים לרוץ לחנויות. יכול להיות שזה קשור לאגו הענק של ווסט, שקרא לאלבום 'Yeezus', שילוב של כינויו (yeezy) ושמו של ישו... כן, רק הוא יכול לקרוא לאחד משיריו 'I Am A God', וזה כמובן גם אחד השירים היותר אדירים בקריירה שלו. לדעתנו הוא היה צריך בכלל לקרוא לאלבום 'unapologetic'...
באלבום יש כל כך הרבה רעש וצלצולים (מזל שהוא נמשך רק 40 דקות), שכנראה לא היו צריכים אותם באנטי-שיווק של האלבום עצמו...
מי לא משתתף ב-10 הקטעים החדשים של הראפר הענק: דאפט פאנק, פרנק אושן, קיד קודי, ריק רובין, RZA, ג'סטין ורנון (בון איבר), צ'יף קיף, קינג L ועוד... אלה, ואינסוף פעלולי אולפן, עוזרים לו ליצור אלבום מרתק שיש בו היפ הופ, אינדסטריאל, ניו-ווייב, שיקאגו האוס, דאנסהול, טכנו וכמובן אינסוף סימפולים, בראשם בולט השילוב בין 'Strange Fruit' בביצוע של נינה סימון ל-'Down 4 My Niggas' של C-Murder.
את אלבומו השישי עוטף סאונד מדהים, אבל דגש מיוחד הושם על הטקסטים, שעוסקים בגזענות, בתי כלא וכוללים מסרים פוליטיים חותכים.
זה האלבום העמוס והכי לא מסחרי שהוא יכל להוציא, ונראה שכל זה במטרה להישאר פורץ דרך ולהעביר כמה רעיונות מורכבים ומרתקים. קנייה מנצל את מעמדו הרם בתעשיית המוסיקה כדי לעשות משהו מאוד לא קומינקטיבי, משהו שאפילו אם המבקרים יקטלו הוא יהיה בטוח שזה הדבר הכי גדול שיצא עד היום... מעצבן, מתנשא ועדיין די מבריק.

הקשיבו לאלבום: https://www.youtube.com/watch?v=bWrVxBLycsc

'I Am God' ו-'Hold My Liquor':



6. סיגר רוס - Kveikur
(התו השמיני, מחיר: 99.90 ₪, גם בתקליט): ציון: 4/5

ל-Sigur Rós מגיע המון קרדיט. א. הם מעולם לא הוציאו אלבום לא טוב. ב. הרבה ניסו לחקות, גם 20 שנה אחרי הקמתם, אף אחד לא נשמע כמותם.
אחרי 'Valtari' המנומנם אך נפלא (שלווה בפרוייקט קליפים מרהיב), היה ברור שהם יחזרו לסאונד היותר אלטרנטיבי שמזוהה איתם. רק 'Var' החותם את האלבום החדש קצת מזכיר את האלבום הקודם, אבל כבר מ-'Brennisteinn' המפעים הפותח את האלבום הם מוכיחים שהם חוזרים בכל הכוח.
זהו מקרה נוסף בו השלם עולה על סך חלקיו, אבל אם יש לכם רק 5 דקות, הקשיבו ל-'Isjaki', קטע אדיר ודי קליט שמשלב את כל מה שטוב בלהקה הזאת. אל תחמיצו גם את 'Stormur' הסוחף שנשמע כמו חלק מפסקול לסרט אפוקליפטי ובקטע הנושא המטורף אפילו תדמיינו הרי געש מתפרצים...
למרות שהם איבדו חבר להקה והפכו לשלישייה, זו תקופה מאוד יצירתית ללהקה, שתמיד לקחו לה לפחות 3 שנים לשחרר אלבום חדש והפעם הם חוזרים אחרי שנה בלבד.
האלבום השביעי (והראשון ב-'XL Recordings') הוא אלבום סוחף, עמוס ומלא בסגנונות, אך כזה ששומר טוב טוב על הסאונד הפרוגרסיב-חלומי האהוב שלהם.
זהו כנראה האלבום הכי שאפתני ואינטנסיבי שלהם, אבל לא בהכרח הטוב שבהם (בינינו, קשה להתחרות עם 'Ágætis byrjun' ו-'( )' פורצי הדרך). אבל למעריצים לא יימאס לשמוע את האלבום הסוחף הזה שוב ושוב ובכל פעם לגלות משהו חדש. 

האתר: http://www.sigur-ros.co.uk


7. מריונטה סול - ארבע רוחות
(הי פידליטי, מחיר: 45 ₪): ציון: 4/5

4 שנים ארוכות אחרי אלבום הבכורה הכל כך מרשים "עיר הפועלים", הרכב הדארק-אייטיז הישראלי מריונטה סול חוזר עם אלבום פנטזיה נוסף.
"ארבע רוחות" נפתח ב-2 יצירות אדירות ארוכות (יותר מ-7 דקות) ובהמשך לא תפספסו גם את שיר הנושא, שהוא כנראה הדבר הכי טוב שהם עשו עד היום, והמוסיקה המעט קריפית מתלבשת באופן מושלם על שירים אפלים כמו "גבעת העלמין". בכלל, כל אחד מ-9 שירי האלבום הוא עולם ומלואו ולא ממש נשמע כמו שום דבר אחר שעושים היום בארץ. אפילו החידוש ל"הכעס" מאלבום הבכורה של רוקפור מקבל טוויסט אפל בידי המריונטה.
זהו אלבום סוחף ומלא עוצמה על חיים בתוך עולם אפוקליפטי והתנגשותן של כמיהות מנוגדות. פנטזיה אפלה אל מול ריאליזם אורבני טהור. עוד אלבום שמוכיח שהמוסיקה הישראלית נמצאת היום בעוד שיא.

האלבום במלואו: http://marionetasol.bandcamp.com/album/--3


8. שי נובלמן - יומי הוא חלום
(הי פידליטי, מחיר: 45 ₪): ציון: 4/5

לפני 12 שנים יצא ברעש גדול 'How To Be Shy', אלבום הבכורה של שי נובלמן, שהיה אחד מאלבומי האינדי הראשונים באנגלית שנעשו בישראל. רק עכשיו, שבע שנים אחרי אלבומו הקודם 'Beautiful Life', יוצא אלבומו השלישי, והראשון שלו בעברית. זהו צעד חכם ומתבקש מצד נובלמן, שהרי באנגלית הוא נשמע כמו הרבה אחרים, אבל בעברית מתבלט הייחוד שלו.
ומהו אותו ייחוד? נובלמן יודע ליצור לחנים סוחפים, שמתחברים לעיבודים עשירים ומתוזמרים עם מחווה לסאונד של פעם (בחסות עוזי פיינרמן מבום פם והאחים רמירז), או כפי שהוא מכנה את מה שהוא עושה: "פופ סיקסטיזי פסיכדלי מתוזמר".
נובלמן מספר גם שזהו אלבום של מסע ברחובותיה של יפו ופרט לשירים מקוריים שלו, האלבום מכיל שני טקסטים של ערן צור, שניים שכתב יחד עם דן תורן ועוד שני קטעים אינסטרומנטלים קסומים. ובאותו מוטיב של שניים, קשה להתעלם משני חידושים אדירים לשירים לועזיים שנכתבו להם מילים מקוריות: 'My Year Is a Day' מ-1968 שהפך לשיר הנושא ו-'Demons' של Super Furry Animals האדירים שתורגם ל"שדים".
"יומי הוא חלום" הוא אלבום קייצי שאמנם יש בו שירים שנשמעים כמו ריג'קטים מקדם אירוויזיון 1985 ("נטלי"), אבל מרביתם עושים כיף, עם ניחוח נוסטלגי קל של ארץ ישראל הישנה והטובה ("בילי באד"). בחו"ל יש הרבה כמותו, אבל בעברית נובלמן הוא משב רוח מרענן של ממש.

הנה הוא בפייסבוק: http://www.facebook.com/shynobleman


9. The North Borders - Bonobo
(התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪): ציון: 4/5

מודים, רק לאחרונה גילינו ש-Bonobo, הלא הוא המפיק האלקטרוני סיימון גרין, הוא סוג של אגדה בלייבל המוערך 'Ninja Tune'.
וכנראה שפספסנו בגדול, כי אלבומו החמישי שזה עתה יצא הוא אלבום לונדוני מתוחכם ומסתורי, שכבר הספקנו להתמכר אליו!
'The North Borders'  הוא אלבום אלקטרוני חם ועשיר, הכולל קטעים מוסיקליים אווירתיים (בראשם הסינגל הדיפ-האוסי האינסטרומנטלי הסוחף 'Cirrus'), לצד שירים בביצוע 4 אורחים שווים.
ב-'First Fires' הפותח מככב גריי רברנד מ-Cinematic Orchestra בקטע שמחזיר אותנו לימי הזוהר של מאסיב אטאק, ב-'Towers' ו-'Transits' תשמעו את קולה הג'אזי הנפלא של Szjerdene וב-'Pieces' מתארחת Cornelia, שהופכת אותו לקטע הסיום המושלם לאלבום. אבל מעל הכל בולט 'Heaven for the Sinner' בו מתארחת ענקית הניאו-סול אריקה באדו, שקולה המלטף והסקסי משתלב באופן מושלם עם המוסיקה המרעננת של גרין, מה שעושה לנו חשק לאלבום משותף מלא של השניים.
המפיק בן ה-36 מזכיר לנו אלבומי צ'יל אאוט/ R&B מלפני עשור ויותר, עם אלקטרוניקה אווירתית חמה ולילית, מלווה בתזמור קלאסי עשיר.
מתגעגעים לאלבומי אווירה מענגים כמו 'Protection' של מאסיב אטאק? אז הנה עוד אלבום רקע מושלם לאלה שמחפשים משהו מעולה שלא כולם שומעים.

הרשמי: http://bonobomusic.com


10. פסנג'ר - All The Little Lights
(NMC, אלבום כפול במחיר: 69.90 ₪): ציון: 4/5

תגידו מה שתגידו על הלהקה הכי מצליחה בעולם כרגע – ממפורד אנד סאנס אחראיים על מיני מהפכה בתעשיית המוסיקה העולמית. אנחנו לא מתכוונים רק לנתונים המדהימים של מכירת אלבומים, שמבדילים אותם כרגע כמעט מכל אמן אחר בעולם, ממפורד ובניו השיקו לעולם ז'אנר מוסיקלי, שתופס תאוצה ומתיר את חותמו לאט לאט כמאפיין די בולט של השנה האחרונה במוסיקה. השילוב של מוסיקת פולק עממית עם טוויסט עכשווי, באנג'ו מסורתי ותחושת קומזיץ סטייל שנות האלפיים, נשמע מכל מדיה אפשרית ואחראי על הזנקת להקות כמו Of Monsters And Men האיסלנדים ו-The Lumineers עם ה-'Hey Ho' הבלתי נדלה שלהם. אז יש כאלה שיאהבו, וכמובן יש את אלה שישמיצו – אבל הפטנט הרשום של שם הממפורדים הוא כרגע הז'אנר הכי מוּשמע בעולם. כן כן חברים, הכי מוּשמע. רוצים הוכחה חותכת, וכזו שתסיר את כל הספקות? הקלדת האות 'L', והיא בלבד, בחיפוש היוטיוב, תציע קודם כל את הלהיט התורן של הז'אנר, 'Let Her Go' של פסנג'ר. יוטיוב אומר – יוטיוב יודע.
פסנג'ר הוא שם הבמה של מייק רוזנברג, בריטי חביב בן 29, שהיה ממקימי להקת פסנג'ר, שהוציאה אלבום אחד לפני כחמש שנים. הלהקה התפרקה, אבל הוא שמר על השם ויצא לקריירת סולו תחת שם הלהקה בה היה חבר. את הסגנון אין צורך להציג, ואת האלבום תאהבו אם גם לכם נדבק 'Let Her Go' בראש ולא יוצא. ועל אף הדימיון המוסיקלי לטרנד הבנג'ו הלוהט, פסנג'ר מזכיר יותר יוצרים בריטים כמו דמיאן רייס ודייויד גריי, ואלבום הבכורה שלו מאוד רך וידידותי לאוזן, עם פוטניצאל להיטי לכמעט כל שיר.
אלבום הסולו הראשון של פסנג'ר אמנם לא מציע חידוש גדול או אתגר מוסיקלי ניסיוני, אבל הוא בהחלט אלבום פולק קטן ומקסים, ומומלץ במיוחד לאוהבי הז'אנר, שהם כידוע, קהל הולך וגדל.

האתר: http://passengermusic.com


• עוד 5 שכדאי לשמוע:


11. Impersonator - Majical Cloudz
(התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪): ציון: 4/5

אלבום בכורה ל-Majical Cloudz, צמד אלקטרוני שנשמע הכי לא אלקטרוני שאפשר... כן, 'Impersonator' מכיל 10 שירים עם גישה אלקטרונית, אבל כל כך מינימליסטים ומרגשים, שאי אפשר להשאר אדיש אליהם.
כל כך הרבה שירים יפהפיים ומכווצי לב יש כאן: 'This Is Magic', הסינגל 'Childhood's End' ו-'Bugs Don't Buzz' שבקלות יגרום לכם לבכות... עוד בולט 'Turns Turns Turns', היחיד שהופיע ב-EP הבכורה שלהם בשנה שעברה. התגלית הענקית כאן היא דבון וולש, כותב השירים ומי שמבצע אותם באופן עוצמתי ומפתיע. אלבום אינטימי וייחודי שמומלץ בחום להתמסר אליו.

12. מארק לאנגן ודוק גארווד - Black Pudding
(הליקון, מחיר: 65 ₪): ציון: 4/5

אלבום חדש למארק לאנגן אהובנו, שידוע בזכות שיתופי הפעולה שלו (איזובל קמפבל, גאטר טווינס, סולסייברס ועוד) כמעט יותר מאלבומי הסולו. הפעם, הוא חובר לאמן הבלוז הבריטי דוק גארווד, באלבום כל כך איטי ואפל שלוקח זמן לצלול לתוכו.
השניים מגישים שירי פולק-בלוז עדינים שמבליטים את קול הבריטון המחוספס והמדהים של לאנגן, משהו שמזכיר את שיתופי הפעולה המענגים של ניק קייב עם וורן אליס. מומלץ להתחיל עם 'Mescalito' ו-'Cold Molly' היותר קליטים ואז לצלול לדבר המלא, שנשמע כמו פסקול מעושן למערבון ישן...

13. Like Clockwork - Queens of the Stone Age
(התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪, גם בתקליט): ציון: 4/5

אלבום שישי (וראשון בלייבל 'Matador') להרכב הרוק האהוב בראשותו של ג'וש הום, מוסיקאי ענק וכותב שירים בחסד עליון שידוע בזכות הכתיבה החדה שלו.
בנוסף לדייב גרוהל, מארק לאנגן וניק אוליברי הקבועים, באלבום מתארחים אלטון ג'ון, אלכס טרנר (ארקטיק מאנקיז) טרנט רזנור, ג'ייק שירס (סיזר סיסטרס) וג'יימס לאוול (UNKLE)!
למרות עומס המשתתפים, זהו אלבום יותר נוגע ומלודי מקודמיו, אבל כמיטב המסורת מספק גם כמה רגעים מכוסחים ולא נופל מקלאסיקות של ההרכב כמו 'Songs for the Deaf' ו-'Lullabies to Paralyze'.

14. קאמרה אובסקורה - Desire Lines
(התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪): ציון: 3.5/5

הרכב האינדי-פופ הסקוטי קאמרה אובסקורה ידוע כבר כמעט 20 שנה בזכות אלבומים אינטימים ומלאי קסם (וגם השוואות בלתי פוסקות לבל וסבסטיאן). אלבומם החמישי, בו מתארחים מתארחים נקו קייס וג'ים ג'יימס (My Morning Jacket), נפתח ב-2 השירים המקסימים 'This Is Love' ו-'Troublemaker' ובמהשך תמצאו גם את הבלדה היפה 'Fifth Line To The Throne'. בשירים הקצביים יותר הם מביאים משב רוח רענן, אבל בשקטים הם כבר נמצאים בליגה משלהם...

15. אלברט סופר - אלברט סופר
(קמע, מחיר: 45 ₪): ציון: 3.5/5

בשקט בשקט יצא אלבומו השני של אלברט סופר, שהוציא את אלבומו הקודם לפני יותר מ-20 שנה.
סופר, הידוע כסולן וכותב הרכב הניינטיז אלגנט, עושה קאמבק מרגש עם אלבום בלוז ארצישראלי, אישי וחברתי, המכיל שירים ''טרובדוריים'' שכתובים ומבוצעים בקול ייחודי של אמן שלא מחקה ולא מנסה להיות מישהו אחר.
האלבום הוקלט לאחר שמוסיקאים כמו עופר פריאון, רועי ריק ועידן רבינוביץ' (חברי הקולקטיב), להקת Tree ושירלי קונס דחפו את אלברט לאולפן כדי להקליט אותו, והם כמובן גם מתארחים. הקשיבו לאלבום כאן.

עוד המלצות?

אלבומי מאי (דאפט פאנק, הנשיונל, קורט וייל), אלבומי אפריל (ג'יימס בלייק, Daughter וסווייד), אלבומי מרץ (דיויד בואי, ג'ון גרנט, ג'סטין טימברלייק), אלבומי פברואר (Foals, אדם גרין ובינקי שפירא, The Courteeners), אלבומי ינואר (פוקסיג'ן, לוקאל נייטיבס ודארק דארק דארק), אלבומי 2012 (ביץ' האוס, אלט-ג'יי, ג'ק ווייט), אלבומי דצמבר (שלום גד, Father John Misty, מאק דמארקו), אלבומי נובמבר (אלט-ג'יי, The Weeknd, גריזלי בר), אלבומי אוקטובר (ביל פיי, קאלקסיקו, אלי גולדינג), אלבומי ספטמבר (אסף אבידן, The XX, ג'סי ווייר), האלבומים הישראליים של השנה (אפרת בן צור, קוב, רותם אור), אלבומי אוגוסט (ביץ' האוס, פרנק אושן, רם אוריון), אלבומי יולי (פטריק ווטסון, טווין שאדו, הווקמן), אלבומי יוני (פיונה אפל, רג'ינה ספקטור, Of Monsters And Men), אלבומי מאי (רותם אור, סיגור רוס, אלבמה שייקס), אלבומי אפריל (אפרת בן צור, 1:1, אלון לוטרינגר), אלבומי מרץ (שרון ואן אטן, מייקל קיוואנוקה, אנדרו בירד), אלבומי פברואר (קוב, מארק לאנגן, לאונרד כהן), אלבומי ינואר (מכביז, נערות ריינס, רות דולורס-וייס).
וגם: אלבומי 2011 (פי ג'יי הארווי, בון איבר, פליט פוקסס), אלבומי 2010 (ארקייד פייר, נשיונל, ביץ' האוס), אלבומי העשור (בק, קולדפליי, Elbow) והגדולים של שנות ה-80 (הסמיתס, מייקל ג'קסון, U2).