יוני היה חודש נפלא ועמוס, במיוחד עם יציאת אלבומי דיוות אינדי כמו לנה דל ריי וליקי לי, אלבומי סולו למנהיגי הווייט סטרייפס, הווקמן, הפריטנדרז והדאבס, קאמבקים של אקו ובהאנימן וקליז ועוד ועוד...
אז מה תפס אותנו במיוחד ואנו מאמינים שיככב בסיכום השנתי? קבלו את אלבומי החודש של 'מוסיקה נטו', עם הסברים והדגמות. וכפי שתראו כבר עכשיו, כמו בחודש שעבר, גם הפעם אישה שולטת בדירוג... 

• 10 הגדולים של יוני 2014:
1. לנה דל ריי - Ultraviolence
2. ליקי לי - I Never Learn
3. ארכייב - Axiom 
4. אנטלרז - Familiars
5. Singles - Future Islands
6. ג'ק ווייט - Lazaretto 
7. קסביאן - 48:13
8. Days Of Abandon -  The Pains of Being Pure at Heart
9. קונור אוברסט - Upside Down Mountain
10. אטליז - All Of It 
וגם...
11. המילטון לית'הוזר - Black Hours
12. ג'ימי גודווין - Odludek
13. סוואנס - To Be Kind
14. Here and Nowhere Else - Cloud Nothings
15. Mirrors The Sky - Lyla Foy
16. קליס - Food
17. Shriek - Wye Oak
 

א    ל    ב    ו    ם     ה    ח    ו    ד    ש:
A black and white photo of a fair-skinned, dark-haired woman wearing a sheer white V-neck T-Shirt and a white strapless bra, standing beside a car. Her hand is resting on the opened left car door and the word "Ultraviolence", stylized in all capital letters, is placed on the lower part of the picture.

לנה דל ריי - Ultraviolence
[הליקון, 69.90 ₪] ציון: 4.5/5

האזנה לאלבום החדש של לנה דל ריי החזירה אותנו שנתיים וחצי אחורה, אז יצא אלבומה המצליח 'Born To Die'. הביקורות קטלו ודי האמנו שיש סיכוי טוב שתופעת LDR תיעלם באותה מהירות בה היא הופיעה.
אבל רצף הסינגלים, הכולל את 'Video Games', 'Born To Die', 'Blue Jeans', 'Summertime Sadness' ו-'National Anthem', הוכיח אחרת. 
מאז, יצאו סינגלים אדירים כמו 'Ride' (המאסטרפיס שלה), 'Young and Beautiful' ו-'Once Upon a Dream' ודל ריי הפכה ליישות מוסיקלית שאי אפשר (ולא כדאי) להתעלם ממנה. ובכלל, די מדהים שזמרת שאף אחד לא הכיר לפני 3 שנים הספיקה לעשות כל כך הרבה, וכבר אפשר לזהות אותה ברגע אחד.
'West Coast' שיצא לקראת האלבום החדש והכל כך מצוּפה הציג צד יותר מחוספס שלה, וחשבנו לעצמנו שדן אורבך (חצי ה-Black Keys), שנכנס לתפקיד המפיק הראשי, שיחק אותה ואולי אפילו המציא אותה מחדש.
אבל האלבום המלא נשמע פחות כמו 'West Coast' ויותר כמו 'Born To Die', וזה נאמר לחיוב.
מי שלא נפל בקסמה עד כה כנראה יחשוב גם הפעם שהשירים שלה דומים מידי זה לזה, אבל מי שיתעמק ימצא שבעדינות הנדרשת, אורבך השפיע על הסאונד של האלבום, עם נגיעות בלוז, גיטרה פסיכדלית ואפילו מקצבי היפ הופ. בחכמה רבה, הוא לא ניסה לגרום לאלבום להישמע עכשווי, כפי שנראה שקרה באלבום הקודם.
למרות אורבך, LDR נשארה LDR: זמרת יפהפיה עם קול נוסטלגי/ מתוק/ מרחף, טקסטים ישירים שקשה להתעלם מהם, קליפים מסתוריים ובעיקר מוסיקה פסקולית-אווירתית שמתרחקת מעולמות הרוק והדאנס.
המעטפת המוסיקלית מתלבשת על שירים דרמטיים ועצובים שעוסקים בתשוקה, אלימות ושברון החלום האמריקאי. 
בולטים 'Cruel World' המאזי סטארי הפותח את האלבום, שיר האהבה הרטרואי 'Brooklyn Baby', הבלדה 'Sad Girl' וההיילייט הברור 'Shades of Cool' עם סולו הגיטרה של אורבך, משהו שנשמע כמו שיר הנושא מסרט של ג'יימס בונד בבימויו של טרנטינו...
'Ultraviolence' משופע בקטעים שקשה להוציא מהראש ולמעשה אין בו קטע אחד חלשתוסיפו לזה את העובדה שקולה השתבח, והיא מראה כאן הרבה יותר ממנו, אז תשכחו מאכזבה, דל ריי מוכיחה שהיא כאן לעוד הרבה מאוד זמן, ואכבר קשה לחכות להופעה שלה כאן ב-20 באוגוסט.
[כנסו לאתר שלה]

2. ליקי לי - I Never Learn
[ייבוא, 89.90 ₪] ציון: 4.5/5

כבר שמענו בעבר בלדות עצובות מאת Lykke Li, אבל באלבומה השלישי היא החליטה לייצר רק כאלה, וזה לא מובן מאליו שזמרת אינדי-פופ שזוכה להייפ הולך וגובר לוקחת מעין צעד אחורה וחושפת צד אישי כל כך. 'I Never Learn' הוא האלבום הכי פחות מסחרי שלה עד כה, כזה שלא נועד לייצר להיטים מקפיצים כמו 'Get Some' או 'I Follow Rivers'.
לעשות אלבום פרידה שכולו עצב זה אתגר, אבל ליקי עושה את זה באופן אמיץ ודי מושלם, בזכות הקול הקסום והייחודי שלה שמשתלב באופן מושלם עם האווירה הסקנדינבית-מלנכולית הכללית. 
ליקי מתייסרת לכל אורכו של האלבום וכשהיא שרה שירים כמו 'Sleeping Alone', 'Never Gonna Love Again' וגם מודה בכותרת שהיא אף פעם לא תלמד, קשה שלא להאמין לה.  
האלבום קצר (רק 9 קטעים, 33 דקות), אבל העומס הרגשי שהוא מציע די עצום. וכשעושים אלבום כה קצר אין מקום לטעויות, ואכן אין רגע דל: ההיילייט הברור הוא 'No Rest for the Wicked', אבל אי אפשר לעמוד בפני 'Never Gonna Love Again' הדרמטי, 'Love Me Like I’m Not Made of Stone', 'Just Like a Dream' ו-'Gunshot' עם הפזמון החזק.
גם אם נעזוב לרגע את הקונספט הקודר הכללי, ליקי כותבת שירי פופ מעולים, והסיבה שהם לא גולשים לשמאלץ המתבקש, היא שיש לה נשמה גותית מבוגרת, עם השפעות ברורות מאמנים כמו פיטר מרפי, הקיור וקוקטו טווינס.
הזמרת/כותבת השבדית הצהירה שזהו חלק שלישי בטרילוגיה הכוללת את אלבום הבכורה 'Youth Novels' מ-2008 ואת 'Wounded Rhymes' הקסום מ-2011, אבל קשה להאמין שהיא בוחרת לסיים את הפרק הראשון בקריירה שלה דווקא עם אלבום שכולו עצב, אבל נראה שאין הרבה זמרות שיכולות להעביר תחושה של כאב, אבדן ובדידות באופן כה יפה ומשכנע.   
[האלבום המלא]

3. ארכייב - Axiom 
[אן.אם.סי, 89.90 ₪ ל-CDּ+DVD] ציון: 4/5

פעם אחר פעם, אלבום אחרי אלבום, נאמר על הלהקה הזו שכל יצירה שלהם נשמעת כמו פסקול לסרט. צלילים מותחים וקורעים, מקצבים מכניים המלווים בגיטרות, קלידים וכינורות עמוסי רגש. הדרמטיזציה האינסופית מול האקשן המעוות והצליל הייחודי, כל אלו ילוו סופסוף את המסך הגדול. 'AXIOM' הוא הפרוייקט השאפתני ביותר של הלהקה עד כה. זה אלבום הכולל שבע רצועות, כל אחת עוצרת נשימה וייחודית, וכל זה משולב אל תוך סרט שאורכו כארבעים דקות שהופק ונכתב על ידי הלהקה ובשיתוף פעולה עם NSYU.
גם באלבום התשיעי של הקולקטיב, כמו בקודם מ-2012, משתתפת הולי מרטינס וקולה הדומיננטי לא יכול להותיר את המאזין אדיש. היא מותאמת בדיוק מפליא לסאונד המוכר והמורכב של ארכייב. הסאונד, בין רוך של פסנתר או סינטי עדין ועד לפיצוץ גיטרות רועש ועוצמתי.
בשיר הנושא מציגה הלהקה, כמו באלבומיה הקומדים, קטע בן 10 דקות שמפגין את כל עושרם וכישרונם, מפעמוני כנסיות ואלקטרוניקה רכה דרך מקצבים דרמטיים שמעיפים את המאזין ישירות לחוויה מוסיקלית עוצמתית.
ארכייב היא 
אחת הלהקות הכי טובות ועקביות הפועלות בשולי תשעיית המוסיקה. כתבנו כאן לא פעם ש"אם הפינק פלויד היו צעירים ופועלים היום הם היו נשמעים כמו ארכייב", ואכן מדובר בפרויקט שאפתני, אבל כזה שמקיים את ההבטחה עם 35 דקות של עונג צרוףכנראה הדבר הכי טוב שהם עשו מאז אלבום ההופעה הענק 'Live At The Zenith'. 
[הקשיבו]

4. אנטלרז - Familiars
[אן.אם.סי, 69.90 ₪] ציון: 4/5

מאז הוציאה את אלבומה הראשון ב-2006, ה-Antlers הפכו מלהקת אינדי-פולק מנומנמת, ללהקת רוק מורכבת, שמשתמשת בתזמור עשיר וים של שכבות.
זה קרה עם אלבומם השלישי 'Hospice' מ-2009, אלבום קונספט אפל וקשה לעיכול שנחשב די מהר לקלאסיקה פולחנית בקרב חובבי האינדי. 
שנתיים אח"כ הם הדהימו עם 'Burst Apart' הקליט הרבה יותר (יחסית), אלבום עם סאונד מהפנט וייחודי (ואפילו די אופטימי) שאפילו נכנס למצעדי המכירות. 
עכשיו, הלהקה מברוקלין מוציאה אלבום אחיד וקליט אפילו יותר מהרבה בחינות, הכולל 9 בלדות ארוכות משגעות (53 דקות בסה"כ) על השלמה עם כאב וחרטה. 
אין הרבה אמנים שיכולים ליצור אלבומי קונספט כה שלמים ומפוקסים, וקולו הנפלא של הסולן פיטר סילברמן נשמע אחרת בכל קטע, והחוט המקשר הוא שהוא מעניק 100% מהנשמה שלו לכל אחד מהם. נראה שהוא יודע איך לייצר יופי גם ברגעים הכי עצובים.
הסינגלים 'Palace' ו-'Hotel' בהחלט מייצגים, אבל יתר הקטעים לא פחות מרשימים ולא פחות קורעי לב. קחו למשל את 'Revisited' עם קולו המייבב של סילברמן, שמתכתב עם חצוצרה מייבבת מופלאה (בחסות שליש הלהקה דארבי צ'יקי) שמעניקה לקטע ספין ג'אזי ואת 'Parade' שגם טקסטואלית וגם מוסיקלית מצליח להשרות שלווה לקראת סיום האלבום.
בשקט בשקט, האנטלרז הוציאו אלבום חכם, חם ומאוד עשיר מוסיקלית, ואין ספק שגם מי שלא הכיר אותם עד היום יתאהב בהם בזכות תשעת הקטעים הכי כבדים, אבל גם הכי יפים שהם יצרו עד כה. 
[האזינו כאן]

 

5. Singles - Future Islands
[לב גרופ מדייה, 69.90 ₪] ציון: 4/5

השלישייה מבולטימור עושה את זה בענק באלבומה הרביעי! בשלושת אלבומיהם הראשונים, Future Islands עסקו בחיפושים, אבל VPGO קלעו בול, ואפשר לשמוע את זה כבר בקטע הפותח '(Seasons (Waiting On You', קטע ענק שאין לנו ספק שנשמע עליו כשיתפרסמו דירוגי שירי השנה בבלוגים הנחשבים השונים.
האלבום הראשון של הלהקה בלייבל האייקוני 4AD הופק ע"י כריס קואדי (Beach House, Yeah Yeah Yeahs, Grizzly Bear), שקלט שעם יש סולן כריזמטי כמו סאם הרינג לא צריך לעבוד יותר מידי קשה.. אז הוא עידן את הסינת'-פופ שלהם כדי שתשמעו טוב טוב את מה יש לו לתת. 
הרינג נשמע כמו כוכב Pאנק מנוסה הלקוח היישר מהסצינה הניו יורקית של שנות ה-70 והוא כל החספוס הנדרש עבור הפופ האלקטרוני המרומם של להקתו. מה שיפה זה שהוא לא צריך להתאמץ, ורק 
בקטע האווירתי 'Fall From Grace' הטירוף החבוי בו מתפרץ לרגע, והוא מוציא את כל מה שיש לו באופן מפתיע ונפלא.

אחרי 'Seasons' מגיע 'Spirit' המאוד אייטיזי ובהמשך תמצאו רק קטעים מלודיים חזקים שתופסים ולא מרפים, כמו 'Sun In The Morning', 'Back in the Tall Grass' ו-'A Song For Our Grandfathers' המהפנט.
Future Islands יצרו 
אלבום בו השילוב בין אלקטרוניקה עדינה יחסית עם קולו של הסולן יצרו אלבום מכשף ומאוד מיוחד. 'Singles' הוא אלבום נסיוני באותה מידה בה הוא נגיש, וקשה להאמין שהם יצליחו להתעלות עליו.
[האלבום]

 

6. ג'ק ווייט - Lazaretto 
[אן.אם.סי, 69.90 ₪] ציון: 4/5

יש בכלל ספק שג'ק וויט הוא אחת הדמויות החשובות בסצנת הרוקנרול? מה שהוא עשה מאז הוקמה ה-White Stripes ב-1997 יכול למלא עמודים שלמים, ולהצהיר שהוא ממשיך הדרך הברור של ענקים כמו ג'ימי פייג' וקית' ריצארדס לא תהיה הגזמה פראית.
שנתיים אחרי אלבום הסולו הראשון 'Blunderbuss' המוסיקאי עם הכישרון הנדיר ממשיך מאותה נקודה, עם רוק-בלוז מלוכלך, כשהפעם מצטרפים לחגיגה גם גאראג', רוקבילי, פאנק, פולק ואפילו היפ הופ, קאנטרי ('Temporary Ground' הדילני הנפלא ו-'Entitlement'). זה יצר אלבום אפילו יותר מרתק מקודמו, אלבום בועט (אולי בשל הגירושין הטריים שלו) שמציג באופן מרהיב את הניסיון העשיר שלו.
'Lazaretto' מכיל את כל הקצוות: קטע בועטים ולא מתפשרים כמו שיר הנושא,  'Black Bat Liquorice' האינסטרומנטלי ו-'High Ball Stepper' המרתק, מול קטעים קליטים כמו 'Would You Fight For My Love', 'Alone In My Home' ו-'Want And Able' האקוסטי החותם. 
ווייט יצר אלבום רוק עשיר, הרפתקני ואינטלגנטי שבאופן פלאי איכשהו יצא גם נורא קליט וכייפי.
[האזינו]

 

7. קסביאן - 48:13
[אן.אם.סי, 69.90 ₪] ציון: 4/5

האלבום החמישי של ההרכב מלסטר מתחיל באופן לא מבטיח במיוחד, אבל אחרי 3 קטעים (+2 קטעי מעבר) האלבום מתחיל לתפוס תאוצה, ולא עוצר לרגע.
זה מתחיל עם 'Treat' הסוחף (הוא כל כך המנוני, שאתם תזמזמו את המילים שלו כבר בפעם הראשונה שתשמעו אותו) וממשיך עם 'Glass' ו-'Explodes' המשגעים, שיזכירו לכם שוב שאין הרבה להקות שיכולות לשלב באופן כה מושלם ומפתיע בין רוק לאלקטרוניקה. 'Clouds' האופורי מכין את הקרקע לסינגל המוביל 'Eez-Eh' ואם עד עכשיו לא התרשמתם, את האלבום חותמים 'Bow' האלקטרו-אקוסטי המרשים, שמוביל לקראת הבלדה הגדולה (והיחידה) של האלבום - 'S.P.S' (קיצור של scissors, paper, stone), קטע עם השראות הנעות מהביץ' בויז ועד אואזיס, אולי הקטע הכי יפה בקריירה של הלהקה. ככה מסיימים אלבום!
קסביאן היא אחת הלהקות הכי אהובות בבריטניה, וזה די ברור למה. זה מתחיל עם מנהיגי הלהקה: הכותב/ גיטריסט/ מפיק Sergio Pizzorno והסולן Tom Meighan שידועים כמוסיקאים כריזמטיים ומבריקים עם פה גדול במיוחד, וזה ממשיך מוסיקלית עם מעין בריט-פופ מתקדם עמוס בהשפעות רוק-פסיכדליות סיקסטיזיות שאפיינו הרכבים בריטים אהובים כמו הסטון רוזס ופרימל סקרים.
10 שנים אחרי אלבום הבכורה המצליח, הלהקה ממשיכה לייצר המנוני אצטדיונים מבריקים, שמשלבים בין רוק גיטרות סוחף לסינטיסייזרים ואלקטרוניקה, שילוב ממכר שהם עושים במיומנות מרשימה כבר במשך 5 אלבומים רצופים.  
[האלבום כולו]

8. Days Of Abandon - The Pains of Being Pure at Heart
[ייבוא, 89.90 ₪] ציון: 4/5

לא יודעים מה קרה ללהקת הנויז-פופ הניו יורקית The Pains of Being Pure at Heart מאז יצא אלבומה האחרון (אה, בין היתר היא ביטלה הופעה בישראל ברגע האחרון - לא יפה), אבל היא להקה קצת אחרת ב-'Days Of Abandon'.
מהרגע שנחשפו הסינגלים ההמנוניים 'Simple And Sure' ("אני אולי נשמע פשוט, אבל אני בטוח, אני פשוט רוצה להיות שלך" שר קיפ ברמן, ואותנו זה כבש מהרגע הראשון) ו-'Until The Sun Explodes' היה ברור שהלהקה כבר מכוונת למיינסטרים.
בעוד שהאלבום הקודם 'Belong' הקודם הציג שילוב בין דיסטורשנים רצחניים וריפים מדממי אזניים לבין פופ רך ורגיש, האלבום החדש כמעט נטול המרכיבים המחוספסים הראשונים. כבר מ-
'Art Smock' העדין שפותח את האלבום נשמע כאילו מדובר בלהקת פולק רכה, ואחריו עוקבים 9 קטעים סוחפים שכובשים כבר בשמיעה ראשונה.
האלבום השלישי של להקת האינדי-פופ מברוקלין מציג עבודת גיטרה מקסימה, וב-'Masokissed' ו-'Life After Life' נשמע כאילו ג'וני מאר מתארח, כשהאחרון נשמע כמו השיר הכי טוב שקירסטי מקול לא הוציאה בזכות פגי וואנג שמככבת גם ב-'Kelly' הקליט. אל תחמיצו את 'Eurydice' שמעביר תחושה קייצית אופטימית ואת 'Beautiful You' היפהפה שנמשך יותר מ-6 דקות (משהו שלא אופייני ללהקה).
יכול להיות שהמבקרים פחות יאהבו את הכיוון הקליט של הלהקה שזכתה להייפ היסטרי כשיצא אלבומה הראשון ב-2009, אבל אנחנו מבסוטים מהכיוון שמזכיר לנו אפילו את Teenage Fanclub, פריפב ספראוט ובל וסבסטיאן. אז נכון, הסאונד של TPOBPAH לא ממש מקורי, אבל הם עושים אינדי-פופ עשיר ודי ממכר. 
[האלבום

9. קונור אוברסט - Upside Down Mountain
[הליקון, 69.90 ₪] ציון: 4/5

למעטים שלא יודעים, קונור אוברסט הוא אחד האמנים היותר פורים בתעשיית המוסיקה, אם זה תחת השם Bright Eyes (שאתם מכירים בזכות 'First Day Of My Life') ואם זה עם הסופר-גרופ Monsters Of Folkלמרות שהוא בן 34 בלבד, מדהים לגלות שהזיקית המוסיקלית כבר הוציא מעל לעשרה אלבומים בהרכבים שונים.
הסינגר/סונגרייטר מאומהה מגיש ב-'Upside Down Mountain' (האלבום השני תחת שמו) 13 שירי אינדי-פולק עשירים שנעים בין בין קטעי פולק קצביים למלנכוליים יותר, משהו שנשמע כמו המאסטרפיס שלו 'I’m Wide Awake It’s Morning' עם טוויסט דרומי מענג (גם בזכות המפיק הוותיק ג'ונתן ווילסון שמבין כמה דברים ביצירת קלאסיקות).  
בולטים 'Enola Gray', הסינגל הכייפי 
'Hundreds of Ways' ו-'Desert Island Questionnaire' המתפתח, בהם מלוות אותו First Aid Kit השבדיות הנהדרות. 
אוברסט הוא סטורי-טלר מופלא (עם השפעות ניל יאנג ברורות) וקשה שלא להישאב לתיאורים הציוריים הדי פשוטים שלו. תוסיפו לזה את הקול השבור הכה מזוהה שלו ותגלו כמה קל 
להתאהב בו שוב, בזכות אלבום אינטימי שנשמע כמו קונור אוברסט בלבד - מרענן ומוּכר בו זמנית. 
[הקשיבו כאן]

 

10. אטליז - All Of It 
[הי פידליטי, 49.90 ₪] ציון: 4/5

האלבום המקומי הכי טוב שיצא החודש נפתח ב-2 קטעים "להיטיים" ('One Of Us' ו-'Miserable'), אבל אל דאגה, אטליז ממש לא התמסחרו, אפילו לרגע. המשך האלבום מציג את אותו "ארט רוק" שהם התפרסמו בזכותו, עם לחנים מורכבים, שירה ייחודית לא מתחנפת (למרות שיש רגעים בהם הסולנית סיון אבלסון נשמעת לנו כמו הסולנית של הקריינבריז) ומשהו שנשמע רק כמו אטליז... 
איתמר ציגלר (בלקן ביט בוקס, החצר האחורית) שאחראי להפקה הפעם הקפיד שלא לשחק יותר מידי עם הסאונד הייחודי של ההרכב והתוצאה באמת מרתקת ומרהיבה.
אם חייבים להגדיר, אז אטליז עושים פופ מהצד האפל והפחות נגיש של הסקאלה, מה שהופך את המוסיקה שלהם למשהו ששווה להתעמק ולחקור, הרי אין לנו כאן הרבה להקות שלא נשמעות כמו שום דבר אחר ועשויות לכבוש את שוק המוסיקה האינדי-בינלאומי. הם כבר בדרך לשם עם
הופעות בפסטיבלים וטורים בינלאומיים וקליפים זוכי פרסים, האלבום הזה הוא ללא ספק עוד צעד קדימה לקראת היעד. 
[האלבום במלואו]

  

****ועוד כמה בקצרה...  

11. המילטון לית'הוזר - Black Hours
כמה שאהבנו את ה-Walkman, ואחת הסיבות העיקריות היא הסולן המילטון לייטהאוזר, ולאלבום הסולו הראשון שלו תרמו מכשרונם Rostam Batmanglij מ-Vampire Weekend, פול מארון (The Walkmen), מורגן הנדרסון (Fleet Foxes), ריצ'ארד סוויפט (The Shins) ואמבר קופמן (Dirty Projectors)! ולא חסרים קטעים מעולים באלבום, כמו '5AM' ,'I Retired', 'Self Pity' או 'I Don’t Need Anyone', שירים רגועים יחסית עם אווירת פיפטיז שמדגישה את קולו הנפלא. אנחנו הכי רוצים שהווקמן יתאחדו, אבל חייבים להודות שהמילטון וחבריו עשו כאן עבודה לא רעה בכלל. ציון: 4/5  

12. ג'ימי גודווין - Odludek
עוד סולן אהוב מלהקה אהובה לא פחות הוא ג'ימי גודווין, ובהאזנה לאלבום הראשון שלו לבדו קשה לנתק את המחשבה מלהקת האם שלו - הדאבס (לא לדאוג, הם עדיין פועלים ופעילים). קולו הוא אותו קול אהוב וחלק מהשירים יכלו בקלות לצאת באחד מאלבומי הלהקה האהובה, שזה לגמרי לא רע, ואפילו מעולה. יחד עם זאת, יש פה גם קטעים שונים, יחודיים לו, שירים מצויינים עם אווירה אחרת. 'Odludek' הוא אלבום של זמר/גיטריסט/בסיסט/מתופף מנוסה שכולל לא מעט רגעים קסומים, מהסינגל הראשון והמוביל של האלבום ועד לחותם שלו, 'Panic Tree' היפהפה. ציון: 4/5  

13. סוואנס - To Be Kind
נתחיל מזה שהמבקרים ברחבי העולם עפים בטירוף על האלבום של ה
-Swans, אחד ההרכבים החשובים של האנדרגראונד הניו-יורקי של שנות ה-80 וה-90. ההרכב בראשותו של מייקל גירה עשה קאמבק ב-2010 ומאז הוציא 3 אלבומים, כולל האלבום הכפול הזה שמתארחים בו, בין היתר, סט. וינסנט, Cold Specks, ליטל אנני וביל ריפלין. האלבום המאתגר שהופק ע"י ג'ון קונגלטון נמשך יותר משעתיים (מחצית השירים נמשכים יותר מ-10 דקות!) ולכן ממש לא פשוט לעיכול, אז מומלץ להתחיל עם 'Oxygen' ו-'A Little God In My Hands' הקלים יחסית ומי שימשיך וישקיע, יתוגמלציון: 4/5   

14. Here and Nowhere Else - Cloud Nothings
אלבום אולפן רביעי ללהקת האינדי מקליבלנד בראשותו של דילן באלדי, שהופק (כמו הקודם בדירוג) ע"י ג'ון קונגלטון. הלהקה עושה גאראג'/Pאנק לא מתפשר והאלבום כולל 8 קטעים מהודקים ואנרגטים שגורמים לנו לקנא במי שהיה בהופעתם בתל אביב בשנה שעברה. שימו לב במיוחד ל-'No Thoughts', 'Pattern Walks' ו-'I’m Not Part of Me'. הנה האלבום (זה הולך ממש טוב עם בירה). ציון: 4/5  
 

15. Mirrors The Sky - Lyla Foy
תכירו את לילה פוי
בחורה בריטית שברשימת ההשפעות שלה מופיעים צ'אק ברי, הסופרימז, קארן דלתון, סיסטר רוזטה ת'ארפ, ג'ני לואיס, טינאייג' פאנקלאב וקייט בוש. מפתיע לגלות שפוי התחילה לנגן באופן רציני רק לפני שנתיים, אבל הכתיבה המרוסנת אך הארסית שלה, ההפקה האינטימית אך מרשימה, כמו גם היכולת שלה להטמיע מגוון רחב של השפעות ועדיין לייצר מוצר עכשווי ומקורי, יותר ממפצים על זה. ציון: 4/5  

16. קליס - Food
אחרי שבאלבומה הקודם קליס חברה לאשף הדאנס הלהיטי דיויד גטה, לאלבומה החדש גוייס דיויד סיטאק (TV On The Radio) שהצליח לייצר איתה את האלבום הכי בוגר והכי ישיר ואותנטי בקריירה שלה. האלבום השישי שלה כולל שירי נשמה מדליקים ונפלאים כמו 'Jerk Ribs', 'Friday Fish Fry' ו-'Rumble'. ציון: 4/5  

17. Shriek - Wye Oak
הצמד מבולטימור Wye Oak ממשיך מהנקודה שהפסיק 'Civilian' המהולל מלפני 3 שנים עם אלבום רביעי, עם דגש הפעם על אלקטרוניקה. ג'ן ואנדי יצרו אלבום אווירה נפלא נוסף, עם קטעי אינדי חזקים כמו
 'The Tower' ו-'Glory'. ציון: 4/5   

**** 
• עוד המלצות?

אלה היו אלבומי מאי 2014 (שרון ואן אטן, טוד טרג'ה והבלאק קיז), אפריל (The War On Drugs ואחריהם Eels ו-Woods), מרץ (רות דולורס וייס, סט. וינסנט, שלומי שבן), פברואר (בק, אסתר רדא וה-Wild Beasts), ינואר (דמיאן ג'וראדו, עלמה זהר, רז שמואלי), אלבומי השנה 2013! (הנשיונל, ארקייד פייר וארקטיק מאנקיז), אלבומי דצמבר (The Secret Sea, ביונסה ודון גיבסון), אלבומי נובמבר (מידלייק, אמינם וקאט קופי), אלבומי אוקטובר (ארקייד פייר, מניק סטריט פריצ'רז, פול מקרטני),אלבומי ספטמבר (ארקטיק מאנקיז, Volcano Choir ו-Still Corners),אלבומי אוגוסט (מארינה מקסמיליאן, אביתר בנאי, Editors), אלבומי יולי(Phosphorescent, אוקטה-לוג, Half Moon Run), אלבומי יוני (אביב גדג', יהוא ירון, Disclosure), אלבומי מאי (דאפט פאנק, הנשיונל, קורט וייל), אלבומי אפריל (ג'יימס בלייק, Daughter וסווייד), אלבומי מרץ (דיויד בואי, ג'ון גרנט, ג'סטין טימברלייק), אלבומי פברואר (Foals, אדם גרין ובינקי שפירא, The Courteeners), אלבומי ינואר (פוקסיג'ן, לוקאל נייטיבס ודארק דארק דארק), אלבומי 2012 (ביץ' האוס, אלט-ג'יי, ג'ק ווייט), אלבומי 2011 (פי ג'יי הארווי, בון איבר, פליט פוקסס), אלבומי 2010 (ארקייד פייר, נשיונל, ביץ' האוס), אלבומי העשור (בק, קולדפליי, Elbow), אלבומי 2009(סולסייברס, ווייט לייז, אביב גדג'), 200820072006 והגדולים של שנות ה-80 (הסמיתס, מייקל ג'קסון, U2).