(0) סל הקניות
  • אין מוצרים בסל הקניות.
מומלץ!
Relaxer

Relaxer

₪89.90 ₪59.90
סגנון: , .
NMC
4050538279436
01/06/2017

משבר זהות נפלא: אלט-ג'יי מתגלה כהרכב יצירתי ומרתק שלא חושש לנענע את הספינה

אלט-ג'יי היא ללא ספק אחת הלהקות היותר מלהיבות שהתגלו בעשור הנוכחי, ולשמחתנו גם זכתה להצלחה גדולה עם 2 אלבומיהם הראשונים, מה שגם הביא אותה לשתי הופעות סולד-אאוט בישראל ב-2015. 
הם אמנם צלחו את "משבר האלבום השני" הידוע לשמצה, אבל כנראה שלא סיפרו להם שיש גם דבר כזה שנקרא "משבר האלבום השלישי", כי הם בחרו ליצור את האלבום הכי פחות מתחנף והכי קשה לעיכול שלהם.
אחרי שסיימו בסוף 2015 את מסע ההופעות לאלבום השני, הלהקה לקחה הפסקה (במהלכה חבר הלהקה טום סוני גרין הוציא אלבום סולו), והתחילה להקליט את האלבום החדש והכה מצוּפה באוגוסט 2016 בלונדון עם מפיקה הקבוע צ'רלי אנדרו.
התוצאה היא אלבום שבכלל לא בטוח שחובבי אלבומיה הקודמים יצליחו להתחבר אליו.
במובנים רבים הלהקה ממשיכה להתפתח (גם טקסטואלית וגם מבחינת קולו של הסולן ג'ו ניומן שמפתיע ב-'Pleader' החותם), אבל רבים יטענו שבשמיעות ראשונות הקטעים השקטים קצת משעממים והקצביים קשים מידי.
למרות שמו, 'Relaxer' הוא אלבום אקלקטי שקופץ בין קטעי פולק אקוסטיים לקטעי רוק פסיכדלים, משהו שאפשר גם להגדיר כמשבר זהות נפלא.
את האלבום הם פותחים בחכמה עם '3WW' הקסום שמהווה קישור מוצלח לאלבומים הקודמים, אבל אז מגיע 'In Cold Blood' הרוקיסטי (בהשתתפותאיגי פופ!), שמבהיר שהדימיון די מסתיים כאן. 
אחרי החידוש המינימליסטי והדי מוזר לקלאסיקה 'House of the Rising Sun' (צעד תמוה לאלבום בן 8 קטעים בלבד), מגיעים 'Hit Me Like That Snare' הגראנג'י עם השפעות ה-Velvet Ungerground ו-'Deadcrush' הפרימוסי עם מקצבי ההיפ הופ - הקטעים הכי כבדים של הלהקה עד היום.
למרות שניתן לשמוע לכל אורך האלבום את אותו סאונד ואסתטיקה המזוהים עימם, הגיוון כה גדול, ופרט ל-'Adeline' היפהפה, מעריצי הלהקה יאלצו לחפש טוב טוב את הפייבוריטים שלהם. ועדיין, שווה לשמוע שוב (ושוב) את האלבום, כי למרות שאין בו להיטים, לכל אחד מ-8 הקטעים יש הצדקה להיכלל בו. 
נכון, זה לא 'An Awesome Wave' הגאוני זוכה פרס המרקורי, ואפילו לא 'This is All Yours', אבל אלט-ג'יי מתגלה כהרכב יצירתי ומרתק שלא חושש לנענע את הספינה.
השלישייה הבריטית יצרה אלבום אמביציוזי לא אחיד, אבל נראה שהיא יודעת בדיוק מה היא עושה, והכי חשוב – אין ספק שנשקיע מאמץ ונקשיב טוב טוב גם לאלבומה הבא.
(ארז לוטרינגר) 




רשימת השירים:
1. 3WW

2. In Cold Blood
3. House of the Rising Sun
4. Hit Me Like That Snare
5. Deadcrush
6. Adeline
7. Last Year
8. Pleader


דירוג העורך: 


ביקורות

כתוב ביקורת

  1. 2 out of 5

    אלבום חלש ללהקה שמזמן איבדה את זה

  2. 2 out of 5

    בד"כ ברוק נהוג להתייחס למשבר האלבום השני, ולא השלישי, אבל למה להתמקד בקטנות כשאפשר להתמקד…במה בעצם? בכלום. האלבום הזה הוא בועה של שום כלום, והלהקה הזו היא רשמית נושאת הדגל של אומת ההיפסטרים הריקה מתוכן בעטיפה יפה. מישהו דיבר פה על הקאבר ל-house of the rising sun? נו באמת, הבחירה הבלתי צפויה (תלוי את מי שואלים) קצת מסנוורת אתכם, כי הביצוע עצמו מזעזע. למעשה, הקאבר כמו השירים המקוריים, פשוט חף כמעט מכל מלודיה, ואת שטיק ה"לה-לה-לה" של הסולן מיצינו כבר באלבום השני. אלבום מיותר, להקה לא מוכשרת מספיק שהבליחה באלבום אחד ויחיד, ואם כבר One Trick Pony – לכו על האלבום של פול סיימון…

  3. 5 out of 5

    הפעם מסכים, 90%, עם המחמאות ללהקה נהדרת זו. אמנם באלבום השני שלהם, בלבד, היתה אכזבה.
    אבל בבכורה, ופה… בניית מלודיות נהדרת, ורק על הקאבר הנהדר ומיוחד ל"האוס אוף דה רייזינג סאן"
    מגיע להם שאפו. אולי הלהקה הצעירה הכי טובה באנגליה, שימו לב טוב גם להורורס, צ'אפל קלאב.
    White Lies , Swim Deep …להקות העל של ימינו בפופ איכותי- פטריק וולף ונטאשה קהאן גם אנגלים נהדרים.

  4. 5 out of 5

    בדרך כלל אני לא נוטה לכתוב ביקורות סמוך כל כך ליציאת האלבום, אלא מעדיף לתת ליצירה לשקוע ולהתעכל, אך הפעם הרגשתי צורך עז לשתף באהבתי לאלבום המיוחד הזה. כמה שאני נהנה ממנו, כאילו קיבלתי מתנה ליום ההולדת. בשונה מהאלבומים הקודמים של אלט-ג׳יי, הפעם מדובר באלבום קצר יותר המכיל 8 שירים בלבד, אך כיאה לפרפקציוניסטים שהם – כל תו וצליל כאילו נבחרו תוך מלאכת מחשבת. שום דבר לא נעשה במקרה, ושירים כמו 3ww ו-In Cold Blood מעובדים ומתוזרמים לעילא. כמובן אין לחשוש כי האלבום מלאכותי ומהודק יתר על המידה, וגם בו ניתן למצוא דוגמאות לספונטניות ורוח צעירה כמו בשיר Hit Me Like That Snare. בעיניי השיא של האלבום הוא גם אחד השירים היותר יפים ששמעתי מזה זמן רב – Adeline – שלמעשה מתבסס על יצירה שהלחין האנס צימר (המלחין של גלדיאטור, האביר האפל ושודדי הקאריביים, בין היתר) לסרט ״הקו האדום״, שיר שמספר על שד טזמני שמתאהב בנערה בשם אדליין. ממש קרוב אליו במדד השלמות נמצא Deathcrush, שנשמע כל כך שונה מכל דבר שניתן למצוא כיום ברדיו.
    השיר שאולי עשה הכי הרבה ״רעש״ הוא למעשה גרסת כיסוי לשיר הפולק שידוע בעיקר בביצוע הנצחי של להקהת האנימלס, The House of The Rising Sun. עשרים נגני גיטרה קלאסית נרתמו להקלטת העיבוד, וממש ניתן לשמוע את החלקת האצבעות על המיתרים, מה שמייצר אפקט מיוחד שנשמע כמו צליל בלתי נפסק.
    אלט-ג׳יי הם להקה עם פריבילגיה, שכבר החל מאלבומם הראשון ניתן להם אור ירוק להעז ולהתנסות במוסיקה לא קונבנציונלית, ובכך לדאוג שהמוסיקה שלהם תמיד תהיה רעננה ומעניינת; אך הגדולה שלהם היא לא רק בהפקות ובעיבודים העשויים ללא רבב, אלא גם ובעיקר במלודיות ובהרמוניות היפהפיות שהם מצליחים לחבר כל פעם מחדש. אלט-ג׳יי מעניקים אלבום שמכבד את מאזיניו ומבטיח האזנות רבות שבכל אחת מהן מתגלים רבדים שונים ומרתקים. בכך הם ממצבים את מקומם ברצף להקות אנגליות פורצות דרך החל מהביטלס, הפינק פלויד ועד לרדיוהד.

Add a review

*