(0) סל הקניות
  • אין מוצרים בסל הקניות.
מומלץ!
Pure Comedy

Pure Comedy

₪99.90 ₪79.90
סגנון: , .
קמע
098787120028
05/04/2017

הכישרון, הקסם והכריזמה שלו מתגלים במלוא תפארתם

מישהו בכלל זוכר ש-Father John Misty היה פעם המתופף של ההרכב הסיאטלי המצליח פליט פוקסס? אנחנו כבר שכחנו.
ג'וש טילמן, האיש שמאחורי הכינוי המפואר, עשה את האקזיט המוסיקלי הכי מוצלח של השנים האחרונות והפך לסינגר-סונגרייטר הענק שהוא. ואיזה מזל יש לנו שהוא מצא את הקול שלו ועשה את הצעד המתבקש, כי אין עוד הרבה אמנים מסוגו, כאלה שיש להם את היכולת לייצר טקסטים כנים, אמיצים, רלוונטים ומרתקים, לעטוף אותם במלודיות אלטון ג'וניות חזקות ולהגיש אותם באופן כה רהוט ודרמטי במידה הנכונה.
טילמן הוא מהמוסיקאים האלה שכששומעים אותם, שמות של ענקים כמו רנדי ניומן, נילסון וניל יאנג עולים לראש. אבל הדמיון לאלטון חזק במיוחד, ויש לטילמן אפילו יתרון על אלטון בכך שהוא גם (ובעיקר) איש של מילים, וכידוע אלטון הלחין את שיריו למילותיו של שותפו ברני טאופין.
מצד שני, אלטון ידע (לפחות עד אמצע שנות ה-90) לייצר להיטים בשרשרת, וטילמן הוא איש של שירים ארוכים ואולי קשים מידי לרדיו. אז נכון שטילמן עוד לא הצליח לייצר להיט, אבל אחרי 3 אלבומים כבר ניצן לקבוע שהוא אמן אלבומים פשוט ענק. 
וכמו אלטון בשיאו, הוא פורה במיוחד. לא הרבה יודעים את זה, אבל מאז 2002 הספיק טילמן להוציא לא פחות מ-11 אלבומים בקצב די מהיר (עד 2010 תחת השם J. Tillman), אבל מאז שהפך ל-Father John Misty הקריירה שלו נוסקת: אחרי אלבום הבכורה הפנומנלי 'Fear Fun' מ-2012 [הקשיבו], לפני שנתיים הגיע 'I Love You, Honeybear' האדיר [הקשיבו] שהפך לראשון שלו שהגיע אל 20 הגדולים במצעד המכירות האמריקאי. אלבומו החדש כבר הגיע אל עשרת הגדולים.
נכון שאין כאן אפילו להיט אחד מיידי, אבל גם אין רגע מיותר. 
האלבום נפתח עם שיר הנושא האדיר שסוקר את ההיסטוריה של האנושות ב-6 וחצי דקות, ודי מזכיר (במקרה?) את בלדת הסבנטיז 'Someone Saved My Life Tonight' של ג'ון (פעם אחרונה, מבטיחים). בהמשך נוצצים, בין היתר, 'Things it Would Have Been Helpful to Know Before the Revolution' ,'Ballad of the Dying Man', 'When the God of Love Returns', 'Birdie' ו-'Leaving LA' בן ה-13 דקות. רק אמן גדול באמת יכול להחזיק קטע כה ארוך מבלי לעייף לרגע.
'Pure Comedy' חוקר לכל אורכו מה זה אומר להיות בן אנוש, כשהוא מלא באבחנות והומור אירוני שנון. בחלק גדול מהקטעים טילמן אפילו כה דרמטי, שהשירים נשמעים כמעין נאומי תוכחה.  
לא היה קל לצלוח 75 דקות שכאלה, אבל בחכמתו, טילמן הפך את המשימה למענגת כשהוא עטף את השירים במלודיות קלאסיות יפות, תזמור עשיר והפקה עדינה ומדויקת. זהו למעשה האלבום הכי רגוע שלו עד כה, עם נגיעות של פולק, קאנטרי וג'אז. זה לא בדיוק רטרו, גם לא ממש עכשווי ובטח לא עתידני – זה פשוט על זמני.  
יש שיגידו שהוא חוזר על עצמו, שהוא יומרני ואפילו משעמם – ובהאזנה שטחית אפשר להבין גם אותם, אבל אלבומו החדש של Father John Misty מעלה את הרף הגם ככה גבוה של המוסיקאי האמביציוזי הזה. כן, גם ב-'Pure Comedy' מתגלים במלוא תפארתם הכישרון, הקסם והכריזמה של אחד המוסיקאים הכי מדוברים ומוערכים בתעשיית המוסיקה בשנים האחרונות. 
(נכתב ע"י ארז לוטרינגר[הקשיבו לאלבום במלואו]


רשימת השירים:
1. Pure Comedy
2. Total Entertainment Forever
3. Things it Would Have Been Helpful to Know Before the Revolution
4. Ballad of the Dying Man
5. Birdie
6. Leaving LA
7. A Bigger Paper Bag
8. When the God of Love Returns There’ll Be Hell to Pay
9. Smoochie
10. Two Wildly Different Perspectives
11. The Memo
12. So I’m Growing Old on Magic Mountain
13. In Twenty Years or So


דירוג העורך: 


ביקורות

כתוב ביקורת

  1. 3 out of 5

    אני מרגיש שאני חוזר על דבריהם של אחרים, אבל מה לעשות שזה המצב – הבחור מוכשר, אף אחד לא מטיל ספק בכך, וההגשה שלו ייחודית אך בו בזמן לא באה על חשבון יכולת ווקאלית לא רעה בכלל. ועדיין, אין באלבום הזה אף שיר שמצדיק את בחירתו לאחד מאלבומי השנה, או אפילו פחות מכך – שמצדיק את אורכו. יש רגעים יפים כמובן, כמו למשל a bigger paper bag או when the gos of lov returns, אבל אפילו הם הולכים לאיבוד בתוך הרפטטיביות של עצמם. Leaving LA נמשך מעל 13 דקות, אבל לא הולך בעצם לשום מקום. קצת כמו האלבום הזה.

  2. 1 out of 5

    האלבום הכי overrated השנה. שמאלצי, מתוק מדי, קיצ'י ואמריקקי.

  3. 3 out of 5

    בעצם מתקן משהו קטן.. גם 8
    הבאים הם מצוינים מרשימת "השנה" של מוסיקה נטו, חלקקק, לא להתלהב.
    21. Relaxer – alt-J
    22. לונא אַבּו נסָאר – מערבולת دوامة
    24. ג'סקה הופ – Memories Are Now
    27. Gargoyle – Mark Lanegan
    28. ויקטוריה חנה – Victoria Hanna
    35. Remember Roses – Lola Marsh
    36. Not Even Happiness – Julie Byrne
    37. The Far Field – Future Islands
    44. אביגייל רוז – השריטה שבפרקט

  4. 3 out of 5

    הבחור מוכשר,
    אהבתי ת'אלבום הקודם שלו, כסולו. אבל האלבום הזה .. בחירה משעממת מידי לאלבום השנה.
    מה כן אהבתי מהדירוג השנתי שלכם, ויש כאלה. הריליסים שללל:
    פרפיום ג'ניוס, ק. למאר, לורה מארלינג, גראנדדי, סלואודייב, ספון, קרולינה, ריאן אדאמס
    בהחלט 8 מעולים. הכי חסרים לי, הריליסים החדשים של
    סטרנד אוף אווקס, Circa Waves ואלון עדר ויהלי סובול. ועוד מהאתר שלי..רכשו ותהנו גם

    https://rateyourmusic.com/list/DavidIs/%E2%99%AC-2017-best-new-music-culture-%E2%99%AC/

Add a review

*