זה כבר עשור שבק הנסון, יליד 1970, מדשדש בין יכולת ויצירתיות מדהימה לבין כשרון מולד שמכיל את התובנה המוסיקלית העמוקה שלו, ואת סימפטום הגאונות שניחן בו. מ-“Melow gold” הראשון ב94- הוציא בק עוד 4 אלבומים מבריקים, עבד עם אייר על “Moon safari” ועל "HZ Legend 10.000", ביסס את מעמדו כאמן מוטרף ומרכזי באמריקה עם "”Odelay, שלף מהמותן בנונשלנטיות פריקית שירי פאנק מגניבים בהשראת פרינס ב “Midnight vultures”, ובאותו אלבום כתב שירי היפ הופ מהפכניים אחוזי תזזית ובשוליהם מיתרי קאונטרי הזויים, והודה גם לקראפטוורק בשני שירים, ניגן המון, הופיע המון, צרח, רקד, בהה בכוכבים ורדף אחרי פינגווינים. ובכל זאת האלבום הויטאלי ביותר שהוציא עד היום הוא “Mutations” , אלבום של עושר מוסיקלי מהפנט אבל רגוע שיצא ב 98 ועצר את המרתון לחלוטין. בק הוציא את Mutations דווקא כשהיה כבר כוכב גדול שמגדל מאות שטרות ירוקים בכפות הידיים שלו. בראיון ל NME אמר פעם: "'Mutations' הוא אלבום של שירים יפים שעוותו על ידי בדרכי המוזרה". והרוח של 'Sea' ממשיכה את הקו הספייסי והעצוב (שהופך בעדינות לעצב עמוק יותר ויותר) של Mutation ומציגה את בק המפוכח בשיאו, רק שכאן הוא שר לגמרי לעצמו.
(נמרוד מוזס)
|