מרץ היה חודש די מטורף, חודש עם כמות אדירה של אלבומים חדשים, חלקם מצטרפים להתמודדות על תואר "אלבום השנה" כבר עכשיו (כולל אחד שזוכה לציון מושלם, ראשון מאז 2013).
החודש כיכבו הרבה אלבומים מאוד עצובים (אבל כל כך יפים!), אבל לצידם תמצאו גם אלבום פופ-דאנס מושלם, אלבום היפ הופ מהולל ואפילו צ'יל אאוט ורוק פרוגרסיבי. היו לפחות 15 אלבומים שהיו חייבים להיכנס אל עשרת אלבומי החודש, אבל כללים הם כללים, אז תוכלו לקבל טעימה גם מאלה שנאלצו לפספס את העשירייה בהמשך. ושיהיה חג שמח!

עשרת האלבומים הגדולים של מרץ 2015:
1. 
סופיאן סטיבנס – 'Carrie & Lowell'
2. סוזן סונדפור - 'Ten Love Songs'
3. טוביאס ג'סו ג'ונייר - 'Goon' 
4. ריילי ווקר - 'Primrose Green'
5. ביורק - 'Vulnicura'
6. קנדריק לאמאר - 'To Pimp a Butterfly
7. לאורה מארלינג - 'Short Movie'
8. מתיו אי ווייט - 'Fresh Blood'
9. פיוריטי רינג - 'Another Eternity'
10. סטיבן ווילסון - '.Hand. Cannot. Erase'
> וגם...
11. חוה אלברשטיין - "סרנדה"
12. נואל גאלגר וההיי פלינג בירדז - 'Chasing Yesterday'
13. מדונה - 'Rebel Heart
14. יעל דקלבאום - "אנוש
"
15. שלום חנוך - "המקרה והטעות

א      ל      ב      ו      ם         ה      ח      ו      ד     ש  :

סופיאן סטיבנס – 'Carrie & Lowell'
[ייבוא: קמע, 69.90 ₪, גם בויניל

כשהוא נולד, אלוהי המוסיקה הקיש/ה בעדינות על כתפו של סופיאן סטיבנס ואמר/ה לו: "נבחרת!".
אחרי שהוכיח שהוא שולט באלקטרוניקה באלבומו האחרון 'Age of Adz' מ-2010 ואפילו בהיפ הופ (עם הסופר-גרופ Sisyphus), הגאון המוסיקלי חוזר באלבומו השביעי למוסיקה הרגועה והשמיימית שהביאה לנו את 'Illinois' המופתי, אלבום שכל מי ששמע אותו התאהב קשות, ללא ספק אחד מעשרת האלבומים הכי גדולים של העשור הקודם.
כמו 'Seven Swans', 'Michigan' ואותו 'Illinois', אלבומו הראשון מזה 5 שנים הוא אלבום פולק עדין המלווה בקולו המלטף. כבר 15 שנה שסטיבנס ממקם את עצמו בין האינדי למיינסטרים, אבל בזכות הכישרון הטבעי האדיר שברשותו, הוא ממוקם ממש בצמרת תעשיית האינדי. 
סטיבנס מצליח לייחד את עצמו בתעשייה כל כך עמוסה בסינגר/סונגרייטרז מוכשרים בזכות מגע קסם בלתי מוסבר וכישרון לייצר אלבומים אישיים שמדברים אל קהל רחב.
אלבומו החדש 'Carrie & Lowell' חושפני במיוחד, כי הוא מוקדש לאימו קארי ואביו החורג לואל.
סטיבנס תמיד חשף את חייו הפרטיים, אבל מותה של אימו מסרטן ב-2012 אילץ אותו להתמודד עם סיפור ילדותו הלא פשוט. 
אימו של סופיאן עזבה את המשפחה ב-1976, כשהוא בן שנה בלבד. קארי היתה אישה יצירתית ומצחיקה, אבל היא גם סבלה מסכיזופרניה, דיכאון ואלכוהוליזם. כשהיא מתה, סופיאן התקשה להראות אהבה למישהי שהוא כל כך לא מכיר, לעומת היכרות עמוקה דווקא עם אביו החורג, שהיה נשוי לאימו במשך 5 שנים. 
המוסיקאי בן ה-39 מדיטרוייט מתמודד עם הרגשות העזים שעזיבתה ומותה של אימו עוררה, והוא עושה את זה כשהוא מלווה במוסיקה מינימליסטית, בדרך כלל רק גיטרה, פסנתר ובנג'ו. 
אלבום שמתחיל עם שיר בשם 'Death with Dignity' די מצהיר על כוונותיו, וזהו אכן אחד האלבומים העצובים ביותר שתשמעו בחייכם, ובהרבה מובנים הוא מאוד מזכיר את 'Benji' של Sun Kil Moon (מארק קוזלק), שנבחר לאלבום השנה ב-2014 בלא מעט מגזינים.
סופיאן משתף את מאזיניו בפיסה משמעותית בחייו, והתוצאה היא האלבום הכי עמוק שלו. כמו אליוט סמית וג'ון לנון לפניו, הוא לוקח את הטרגדיה שלו, ואיכשהו מצליח לתרגם אותה למשהו יפהפה ואפל עם טקסטים ישירים ומשובחים במיוחד. 
קשה שלא להתרגש משירים כמו 'No Shade In The Shadow Of The Cross' או 'Should Have Known Better', אבל שובר הלב מכולם הוא 'Fourth Of July', שמתייחס לרגעיו האחרונים עם אימו. אם תעקבו אחר המילים, אין ספק שתרגישו צמרמורות בכל גופכם.
אומרים שאבדות גדולות יוצרות אומנות גדולה, ואם רק תתנו לאלבום החדש של סטיבנס להיכנס אליכם, הוא ירגש אתכם עד דמעות. מדובר בקלאסיקה מודרנית אמיתית, וככל הנראה במתמודד המוביל לתואר "אלבום השנה" – לא פחות!

 

2. סוזן סונדפור - 'Ten Love Songs'
[יבוא: לב גרופ מדיה, 69.90 ₪] 

סוזן סונדפור היא שם שכולם כבר היו אמורים להכיר מזמן, אפילו רק בזכות 'White Foxes', אחד השירים הכי מרשימים ששמענו בעשור הנוכחי (אם טרם שמעתם, רק לחצו על הלינק וראו איך אתם הופכים למעריצים בתוך 3 דקות).
עם טונות של כישרון ויכולת ווקאלית מדהימה, לסוזן יש את כל הפוטנציאל להפוך לכוכבת הפופ הכי גדולה בשטח, אבל בשלב זה היא כוכבת ענקית רק במולדתה נורבגיה.
ואנחנו לגמרי מבינים את הנורבגים שהפכו אותה לכזו, הרי נדמה שמאז קייט בוש לא נשמעה מוסיקאית כה אינטלגנטית עם יכולות ווקאליות כה מרשימות.
וזה לא רק הקול המלאכי הזה, הבחורה בת ה-29 כותבת ומלחינה את כל שיריה, מפיקה אותם וגם מנגנת בכ-10 כלי נגינה...
אלבומה החמישי 'The Silicone Veil' שיצא ב-2012 הציג אותה לעולם הרחב בעיקר בזכות השיר ההוא, אבל שיתופי הפעולה שלה עם הרכבי דאנס-אלקטרוני כמו רוייקסופM83 ו-Kleerup מהשנתיים האחרונות סימנו אותה סופית כאחת הזמרות היותר מבוקשות ברחבי העולם, ובדרך גם יצרו ציפייה גדולה לקראת אלבומה החדש.
רבים ישמחו לדעת שבעקבות אותם שיתופי פעולה מוצלחים, סונדפור החליטה לעבור לפופ, מה שצפוי להביא אותה הישר אל המיינסטרים. אבל שלא תטעו אפילו לרגע - זה ממש לא הפופ של קייטי פרי ובריטני, זהו פופ מורכב המשלב בתוכו אלמנטים מפתיעים, שיחד עם קולה הקלאסי הכל כך מרשים יוצר משהו אחר לגמרי.
'Ten Love Songs' מכיל 10 שירים מהצד הצד האפל והאובסיסיבי של האהבה. סונדפור שוזרת בשירים הללו אלמנטים קלאסיים-בארוּקיים, אבל מתמקדת בארט-פופ, סינת'-פופ, דיסקו סקנדינבי וגם יורופופ אייטיזי טראשי נוסטלגי מענג. ומעל כל אלה זורח, כאמור, הקול המהפנט הזה שלה, שמחבר את כל האלמנטים הללו יחד.
אחרי קטע הפתיחה הרגוע 'Darlings' האלבום כבר מתפוצץ עם 'Accelerate' הדרמטי המשתלב באופן מושלם עם הסינגל הרדיו-פרנדלי 'Fade Away'. לאחר רגיעה קלה עם הבלדה הרכה 'Silencer' (שיתוף פעולה עם לארס הורנטוות מ-Jaga Jazzist) מגיע 'Kamikaze', כנראה ה-היילייט של האלבום, קטע גדול מהחיים שמכיל את כל מה שיש למוסיקאית הזאת להציע: טקסט דרמטי, מקצבי פופ סוחפים וטווח ווקאלי חסר גבולות. 
ואז מגיע 'Memorial' עם אנתוני גונזאלס (M83), קטע אפִּי בן 10 ומשהו דקות (כולל קטע קלאסי ארוך באמצע) שיכול היה להיות בקלות להיט הנושא של 'Frozen' או של כל סרט דיסני קסום שכזה. ואם חשבתם שהשיא כבר מאחורינו, הנה מגיחים להם הסינגל הנוכחי 'Delirious', שלא תאמינו שלא הפך כבר ללהיט מפלצתי, ו-'Slowly' הנוצץ עם חברי רוייקסופ.
'Ten Love Songs' הוא אלבום אלקטרו-פופ נגיש ורקיד, כזה שמפתיע בכל האזנה חוזרת. גזרת הזמרות ה"מיוחדות" אמנם עמוסה (קייט בוש, ביורק, ג'ואנה ניוסום וכו'), אבל אם אתם אוהבים דאנס/אלקטרוניקה וחיפשתם מוסיקאית אמיצה שאת קולה הנדיר מלווה מוסיקה מלאת עוצמה שממש תסחוף אתכם - כנראה שסוף סוף מצאתם את מבוקשכםהקשיבו לאלבום!

3. טוביאס ג'סו ג'ונייר - 'Goon' 
[ייבוא: לב גרופ מדייה, 69.90 ₪]

שניים מהאלבומים הכי מצליחים של העשור הנוכחי הם אלבומי פרידה. הכוונה היא ל-'21' של אדל ו-'In The Lonely Hour' של סאם סמית', אלבומים שנכתבו בהשראת פרידה כואבת, והשירים הכי מרגשים בהם לא חוששים לחטט בכאב הזה.
טוביאס ג'סו ג'ונייר לקח את זה אפילו צעד אחד או שניים קדימה, כי לעומת אדל וסמית' ששילבו באלבומיהם קטעים קצביים שלא בהכרח קשורים לעניין המרכזי, הוא הלך עם היגון עד הסוף.
"ואני מגלה שהלכת ומצאת גבר חדש, ואמרת לו שהוא אהבת חייך, איך יכולת, בייבי?"הסינגר-סונגרייטר הקנדי מקונן בסינגל שובר הלב 'How Could You Babe'. אין ספק שאפילו האקסית הזילה דמעה. 
2012 היתה שנה קשה במיוחד עבורו: הוא עבר תאונת דרכים, גילה שלאימו יש סרטן ועבר פרידה קשה במיוחד. אז האלבום הוא לא כולו על שיברון לב, הוא גם עוסק בפחד מכישלון, אבדן הדרך ופחד מסוף העולם...
עם טקסטים כמו "אני בקושי יכול לנשום בלעדייך, אין שום עתיד שאני רוצה לראות בלעדייך, אני פשוט לא יודע מי אני אהיה בלעדייך, אין שם שום דבר בשבילי בלעדייך" (ב-'Without You'), המוצר הסופי יכול היה בקלות להיות בכייני ושמאלצי, אבל במפתיע זה לא מגיע לשם, אך זה? 
נראה שנבחרת ההפקה האדירה הכוללת את אריאל רצ'טשיידפטריק קארני (Black Keys) ובעיקר צ'ט 'JR' ווייט (Girls) עטפה את בלדות הפולק האמוציונליות שלו בהפקה שלא בהכרח משאירה אותם באיזורים הבטוחים.
קחו את הסינגל 'Hollywood', בלדה נוגה ועצובה שמתחילה כבלדת פסנתר ומסתיימת במפתיע עם קטע ארוך של כלי נשיפה מיילילים, את 'Leaving LA' הסבנטיזי המורכב, 'The Wait' שנשמע כמו טיול בודד במדבר, או את 'For You' ו-'Crocodile Tears' הפסיכדליים, שנשמעים כמו טייק על Wings או הארי נילסון.
טוביאס עושה מוסיקה עם ניחוח סבנטיזי וינטאג'י, עם השראה מאוד ברורה מענקים כמו ניק דרייק, ג'ון לנון, בילי ג'ואל, רנדי ניומן, ג'יימס טיילור, אל סטיוארט ואלטון ג'ון. בשל כך, כבר בשמיעה ראשונה יש תחושה שכבר שמענו את זה בעבר. 'Can We Still Be Friends', למשל, הוא קצת גרסה חדשה ל-'Hey Jude'...
נראה שבביצוע כל אמן מסחרי כל הסיפור יכול היה להישמע ממש שמאלצי, אבל עם עומק רגשי, ג'סי מתחמק מזה באלגנטיות, בעיקר בזכות ההפקה החכמה, קולו הכנה והטקסטים הישירים והכואבים שנראה שכל אחד יכול להזדהות איתם.  
'Goon' היא קלאסיקת פולק עכשווית בלי אפילו קטע אחד מיותר  (ועוד לא דיברנו על 'Just A Dream' היפהפה) מבחור עם פסנתר שחשף לחלוטין את ליבו ושלף ממנו יופי שקשה לעמוד בפניו.

4. ריילי ווקר - 'Primrose Green'
[ייבוא: קמע, 69.90 ₪, גם בויניל] 

יש הבדל די גדול בין העתקה מוסיקלית לקבלת השראה ויצירת משהו אחר, הבדל של לפחות 7.3 מיליון דולר במקרה של 'Blurred Lines' של רובין ת'יקמשנה שעברה, שהעתיק ללא בושה מ-'Got to Give It Up' של מרווין גיי מ-1976.
בטח שמתם לב שלאחרונה ישנם יותר ויותר אמנים חדשים שהאלבומים שלהם נשמעים כמו קלאסיקות פולק מהסבנטיז, אז עכשיו כדאי שתכירו גם את ריילי ווקר, שאלבומו השני 'Primrose Green' הוא לא פחות מיציאה מסעירה.
נכון שלפי עטיפת האלבום + המראֶה שלו זה נראה יותר כמו הוצאה מחודשת לאלבום נשכח מלפני 40 שנה, אבל ריילי הוא סינגר/סונגרייטר/גיטריסט בן 26 בלבד שלא כדאי לכם לפספס.
האזנה אחת לאלבומו השני מבהירה מעבר לכל ספק שהמנטורים שלו הם טים באקלי, ואן מוריסון, ג'ון מרטין וניק דרייק, אבל האלבום שלו כל כך מקורי ומגובש, שההשראה החזקה שלהם היא רק חלק קטן מהתמונה הגדולה.
'The High Road', 'Primrose Green' ו-'Hide In The Roses' הם קטעי פולק-בריטי-סבנטיזי נורא יפים, אבל 'Primrose Green' הוא ממש לא אלבום הפולק הרך שאולי ציפיתם לשמוע לפי עטיפת האלבום וההקדמה שלנו.
ליצירת אלבומו השני, ריילי צירף אליו נגנים צעירים מסצינת המוסיקה הערה של שיקאגו, לצד נגנים מנוסים מתחום הג'אז, פסיכדליה וכמובן הפולק-אמריקנה. התוצאה היא אלבום הרבה יותר אמיץ ומגוון, שלא פלא שזוכה להרבה יותר תשומת לב.
מייד אחרי שיר הנושא הרטרואי-פולקי הפותח את האלבום מגיעים 'Summer Dress' ו-'Same Minds' הג'אזיים, שמבהירים שזה ממש לא אותו ריילי מאותו אלבום פולק קודם. אגב, ממש לא צריך לאהוב ג'אז כדי ליהנות מקטעים שטופי השמש הנהדרים הללו. 
'The High Road' אמנם מתעל את ניק דרייק, אבל בהמשך תמצאו את 'Sweet Satisfaction', קטע דרייקי למתקדמים עם נגיעות של דיסטורשן אה-לה ג'רי גרסיה
ואם זה לא מספיק, באמצע האלבום צץ לו הקטע האינסטרומנטלי 'Griffiths Buck Blues', בו הוא מדגים שוב את כישוריו כגיטריסט וירטואוז מחונן, לצד כינורות וצ'לו שמעניקים לו מגע אירי. גם 'On the Banks of the Old Kishwaukee' היפהפה, שכולל יותר מוסיקה שמיימית מאשר את קולו של ריילי, מעניק הזדמנות נוספת לשמוע את יכולותיו הבלתי מוגבלות על הגיטרה.
ריילי ווקר מפתיע עם אלבום בו סגנונות כמו פולק, ג'אז, בלוז וקאנטרי מתחברים יחד ליצירה אחת מגובשת. זהו אלבום מאוד מגוון, אבל באופן מפתיע גם די נגיש - הוא ידבר אל חובבי הפולק בדיוק כפי שידבר לחובבי הג'אז, ולמעשה ידבר לכל מי שמחפש מוסיקה טובה מאת מוסיקאי מרתק עם ההשפעות הכי נכונות

5. ביורק - 'Vulnicura'
[ייבוא: אן.אם.סי, 79.90 ₪]4 stars

מה עוד לא נאמר על ביורק? המוסיקאית האיסלנדית הכל כך ייחודית שקיבלה המון אהבה כשהוציאה את אלבום הבכורה לפני 22 שנה, אבל איבדה מעריצים רבים במהלך השנים, ככל שהפכה לניסיונית ומיוחדת מידי.
עכשיו היא מפתיעה עם 'Vulnicura', אלבומה התשיעי והראשון מאז '
Biophilia' הקצת מעיק מלפני 3 וחצי שנים. מאוכזבי ביורק במהלך השנים ישמחו לדעת שהפעם מדובר באלבום אחר לגמרי, כנראה היפה ביותר שלה מאז 'Homogenic' מ-1997.
'Stonemilker' הפותח את האלבום הוא ללא ספק השיר הכי יפה שלה בעשר השנים האחרונות ו-'Lionsong' שמגיע אחריו יפה לא פחות. 
כפי שכבר הבנתם (לפחות פעמיים בדירוג), נראה שהאלבומים הכי יפים בעולם נוצרו כתוצאה משברון לב, וזה גם המקרה הפעם. ביורק נפרדה ב-2013 מבן זוגה מזה 14 שנה ואבי בתה, האמן האמריקאי מתיו בארני, והיא מתמודדת עם ההתרסקות של מערכת היחסים באלבום, בסדר כרונולוגי של ממש. 
התוצאה היא אלבום מאוד אישי, מאוד אמוציונלי, וגם הכי רגוע שלה. אבל זה לא אומר שהוא מינימליסטי, כי הפרויקט שאפתני משלב בין אלקטרוניקה עדינה לתזמורת עשירה, וכולל 9 קטעים ארוכים במיוחד ('Black Lake' האפל נמשך 10 דקות), שיתוף פעולה עם מפיק הדאנס הונצואלי-ניו יורקי Arca (שעבד עם FKA Twigs וקנייה ווסט) והמפיק האלקטרוני הבריטי המסקרן The Haxan Cloak (בובי קרליק).
אחרי כמה אלבומים לא ברורים, ביורק מוכיחה שוב באלבומה האפל ביותר שהיא כותבת ומבצעת מרגשת (אם לא תפריע לכם ה-ר' המתגלגלת המזוהה שלה). ז
ה ממש לא אלבום קל, אבל טוב לדעת שהקסם הביורקי עדיין חי קיים. רק חבל שהוא חזר בעקבות פרידה כואבת. האלבום המלא כאן.

6. קנדריק לאמאר - 'To Pimp a Butterfly
[הליקון, 59.90 ₪]4 stars

לא, זו לא טעות. האלבום שזכה לציון מושלם בכל מגזין מוסיקה אפשרי ניצב "רק" במקום השישי בדירוג אלבומי החודש של 'מוסיקה נטו'.
ישנה תחושה בשנים האחרונות שקונצנזוס מוגזם שכזה יכול לקרות רק לאלבומי היפ הופ (ראו ערך קנייה ווסט), ושנתיים אחרי שהפיל את המבקרים עם 'Good Kid, M.A.A.D City', קנדריק לאמאר חיסל אותם סופית עם 'To Pimp a Butterfly'
.
אחרי שהוכתר כ"מושיע של מוסיקת הסול וההיפ הופ", הראפר מקליפורניה שיחרר בשנה שעברה את 'i', קטע מלהיב במיוחד שסימפל את 'That Lady' של האייזלי ברדרז, עם טאץ' פסיכדלי-כייפי. לא פלא שהשיר זיכה את לאמאר ב-2 פרסי גראמי ואלבומו השני הפך רשמית לאחד היותר מצוּפים של 2015.
אבל זה ממש לא האלבום הקליל לו ציפינו לפני אותו סינגל הראשון. האלבום נפתח עם סימפול ל-"Every Nigger is a Star" של בוריס גרדינר, שנותן את הטון לאלבום כבד שמוקדש באופן ברור לקהילה האפרו-אמריקאית העולמית, ועוסק בדיכוי, חופש, מהפכה וכל נושא שמעניין ונוגע לקהילה השחורה.
זהו א
לבום היפ הופ-סול-Fאנק-ג'אז עמוס ברעיונות, סגנונות, סימפולים... וכמובן קללות. בעיני רבים, הראפר בן ה-27 כבר הגיע לסטטוס של "גאון", מה שאומר שלהקלטת אלבומו התגייסו רק הטובים ביותר: נגנים ידועים ענקיים, מפיקים מבוקשים (פארל, פליינג לוטוס) ורשימת אורחים הכוללת את סנופ דוג וג'ורג' קלינטון.
לאמאר 
הוא ללא ספק מוסיקאי מרענן, מישהו שמזכיר קצת את אמינם בתחילת דרכו המלהיבה, אז די ברור שאם תעשיית המוסיקה חיפשה יורש לקנייה ווסט, היא מצאה, ומי שאוהב היפ הופ חוגג כבר עכשיו את אלבום השנה שלו.
אבל זהו אלבום היפ הופ "הארדקור" שכדי להבין אותו לגמרי חייבים להעניק לו המון תשומת לב, לשמוע אותו שוב ושוב. כפי שכתבנו בפתיח, כל מגזין בחו"ל ובארץ החליט לתת לאלבום הזה את הציון המקסימלי, אבל אנחנו לא לגמרי שותפים להשתפכויות. כשאלבום זוכה לשבחים כה מטורפים, היינו מצפים שיהיה פורץ דרך, פורץ ז'אנרים, כזה שגם מי שלא בהכרח אהב היפ הופ עד כה יכול להתחיל בזכותו, אבל זה לא המצב. נהיה הראשונים להזהיר שאם היפ הופ זה לא הקטע שלכם, לא תבינו על מה כל ההייפ, ואפילו קצת תסבלו... 

7. לאורה מארלינג - 'Short Movie'
[הליקון, 69.90 ₪, גם בויניל]4 stars

לאחר 4 אלבומים מרשימים, לאורה מארלינג כבר קיבעה את מעמדה כזמרת/כותבת הפולק הבריטית הגדולה של דורה, וכל זה כשהיא רק חגגה 25.
אז לא ממש תופתעו לשמוע מאיתנו שגם אלבומה החמישי שיצא הרגע לא מאכזב לרגע, הישג מדהים ללא ספק. 
מי שעקב אחריה מאז יצא אלבום הבכורה ב-2008 (כשהיא בת 18), הופתע בכל פעם מחדש מהבגרות ומהמוסיקלית השופעת שלה. עכשיו, כשהיא כבר בוגרת לחלוטין ולא זקוקה לאישורים, מוסיקאית הפולק העכשווית החליטה שזה זמן לעשות כמה שינויים אמיצים.  
לאחר שלושה אלבומים עם המפיק הגדול איתן ג'ונס, מארלינג החליטה להפיק לראשונה בעצמה, כשהיא מצרפת אליה את המתופף מאט אינגרם וטכנאי האולפן דן קוקס
הביטחון העצמי המתחזק שלה הוביל ליצירת אלבום אינטנסיבי יותר, הכולל שירים אפילו יותר ישירים ממה ששמענו ממנה בעבר. 
'Short Movie' הוא תוצאה של שנתיים של חיפוש עצמי בלוס אנג'לס, והמסע הוביל ליצירת שירים נפלאים כמו 'Don’t Let Me Bring You Down' ו-'Gurdjieff's Daughter', שמצליחים להעביר טקסטואלית ומוסיקלית את אווירת החוויה.
אבל המוטיב המרכזי לאורך כל 13 שירי האלבום הוא דווקא בדידות, ולכן היא כנראה בחרה לחזור ללונדון, ולעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - להקליט עוד אלבום מופלא.
בוב דילן הפתיע את מעריציו כשהחליט להתמקד בגיטרה אלקטרונית ב-1965, ועכשיו מעריצתו הגדולה חוזרת על אותו מעשה. היא אמנם עדיין שואבת השראה מרכזית מגדולי הפולק, ובכל זאת העדיפה הפעם את הגיטרה החשמלית על האקוסטית. 
מכיוון שהיא מוסיקאית כל כך טבעית, גם כשהיא חוקרת טריטוריות חדשות, זה מצליח. עם קול שנעשה עמוק ומעניין יותר עם השנים ויכולת מרשימה להיחשף לגמרי ולהעביר טקסט, קשה שלא לשים לב טוב טוב למה שהיא אומרת, בעיקר ב-'Strange' שרובו דיבור דילני. בהחלט הקטע הכי אמיץ שלה.
אלבום ההמשך ל-'Once I Was an Eagle' מ-2013 נע בין אינטימיות מקסימה ('Easy', 'Worship Me') לפולק מסעיר (שיר הנושא, 'False Hope'), כאשר מארלינג מרחיבה את הסאונד שלה מבלי לפגוע באישיותה הפולקית. 
לאורה מארלינג ממשיכה להתבגר מול עינינו עם האלבום הכי מגוון ומרתק שלה עד כה, אלבום פולק עכשווי שממשיך להתפתח ככל שצוללים יותר עמוק לתוכו. הקשיבו כאן.

 

8. מתיו אי ווייט - 'Fresh Blood'
[ייבוא: לב גרופ מדייה, 69.90 ₪, גם בויניל]4 stars

מתיו אי ווייט הוא מסוג האמנים העכשווים שמתמחים ביצירת קלאסיקות רטרו של ממש. וויט לוקח כל האלמנטים שהפכו את המוסיקה של תחילת הסבנטיז לכל כך מענגת, ויוצק לתוכם משהו חדש, משהו מופלא.
ב-2012, המוסיקאי/מפיק/גיטריסט/בעל אולפן ההקלטות מוירג'יניה הוציא את אלבום הבכורה 'Big Inner', אלבום אווירה אדיר שאיחד ב-40 דקות סגנונות פולק, סול, גוספל, בלוז, Fאנק, קאנטרי ופופ פסיכדלי, מבלי להישמע עמוס או כבד לרגע אחד. השנה, מתיו הספיק לחזור פעמיים. קודם כמפיק ושותף מוסיקלי מלא באלבום הבכורה היפהפה של נטלי פרס ומייד אח"כ עם אלבומו השני 'Fresh Blood', שממשיך מאותה נקודה בה אלבומו הקודם הסתיים.
אותם סגנונות ששלטו באלבום הקודם עדיין נוכחים, אבל נראה שהפעם, הסול/R&B והגוספל קיבלו תשומת לב מרכזית, מה שמעניק לכל הסיפור אלמנט כמעט דתי-רוחני.
ההשפעות מאמנים כמו מרווין גיי, קרטיס מייפילד וביל ווית'רס ברורות יותר מתמיד, אבל הטוויסט מגיע בצורת הטקסטים האפלים של ווייט, שעוסקים, בין היתר, בהתמודדות עם התאבדות של אמא של חבר ('Circle 'Round The Sun') והתעללות בקטין בכנסיה הקתולית ('Holy Moly'). ואם זה לא מספיק, אז האלבום כולל שיר מרגש שכולו מחווה לשחקן המנוח פיליפ סימור הופמן ('Tranquility'). 
העובדה שווייט בן ה-32 הוא הבעלים של חברת תקליטים איכותית קטנה (Spacebomb) שמחזיקה באולפן המצויד בתזמורת ומקהלה תרמה ליצירת אלבום חם ועשיר. זה מתחיל כבר עם 'Take Care My Baby' הפותח, קטע שאמנם נשאר עדין לכל אורכו, אבל ממשיך לגדול ולהתפתח, ורק חבל שמסתיים אחרי 5 וחצי דקות. 
בהמשך בולטים 'Circle 'Round The Sun' ו-'Tranquility' האיטיים והמנוני הגוספל 'Feeling Good Is Good Enough' ו-'Vision', כנראה הקטעים המרשימים ביותר באלבום, עם שיאים מרוממים של ממש.
יוצא דופן הוא דווקא הסינגל הכייפי/משעשע המוביל 'Rock & Roll Is Cold', שמוכיח שווייט מוכן (ויכול) מידי פעם לפרוץ את הגבולות של עצמו. 
אם אתם מתחברים למוסיקת נשמה לבנה, וגם אם אהבתם את האלבומים האחרונים של Father John Misty, סופיאן סטיבנס ובקסטר דיורי, כדאי שתפנו מקום בלב למוסיקאי מלא הנשמה הזה שהוציא אלבום מתוק ועל זמני שני ברצף.

9. פיוריטי רינג - 'Another Eternity'
[ייבוא: לב גרופ מדייה, 69.90 ₪, גם בויניל]4 stars

כל הכבוד לטאלולה פונטיין ורנטה רקשה, אלה שאחראיות לעטיפה היפה של האלבום השני של פיוריטי רינג (ועדיף כמובן במהדורת הויניל הלבנה) - הן הצליחה לתאר במדויק את אותו ריחוף מסתורי שקורה למי ששומע את המוסיקה שלהם.
לפני 3 שנים, לייבל האינדי האיכותי 4AD עשה הימור מחושב במיוחד עם הצמד הקנדי הזה, המורכב מהזמרת/כותבת המוכשרת מייגן ג'יימס והמפיק הצעיר המבריק קורין רודיק.
עם צאתו ב-2012, אלבום הבכורה 'Shrines' זכה לחתיכת באז, בזכות סאונד אלקטרוני אסתטי חדש שרבים מאז ניסו לחקות. מוסיקאים כמו Broods, גריימס, בנקס וה-xx מתמחים במוסיקה אלקטרונית שכזו, אבל ברגע ששמעתם כמה שניות מקטע של פיוריטי רינג, אי אפשר לטעות. הצמד ידוע בזכות פופ-אלקטרוני נוצץ ומוקפד, עם אפקטים בדיוק במינונים נכונים.
עכשיו השניים החליטו לפתוח את הראש ואת הסאונד שלהם, במטרה ברורה שלא לעשות שוב את אותו אלבום או חלילה לשעמם את המעריצים.
אותו סאונד אלקטרוני מזוהה נותר, אבל 'Another Eternity' מציג סאונד הרבה יותר משויף, כזה שהתפתח לכיוונים חדשים.
ל-'Flood On The Floor' ו-'Begin Again' הצטרפו אלמנטים של דאנס-מועדוני סוחף (by far עם הפוטנציאל הלהיטי הכי גדול שלהם) וכנראה בעקבות שיתופי פעולה עם דני בראון ואנג'ל הייז, הם מפתיעים עם השפעות היפ הופ ברורות. 'Dust Hymn' ו-'Stranger Than Earth' היו יכולים להשתלב בקלות במיקסטייפ של דרייק או ליל וויין.
ואם זה נשמע לכם קצת מוזר, אז ההיפך המוחלט הוא הנכון, כי זה בסך הכל נשמע כמו המשך טבעי לסאונד שלהם, ואותן נגיעות EDM והיפ הופ משתלבות ורק מוסיפים נפח לאלקטרוניקה האווירתית שלהם. 
ורגע, מה עם הדרים-פופ הרך ששלט באלבום הקודם?  אל דאגה - הכיוון המוביל את האלבום עדיין כזה, כפי שניתן לשמוע ב-'Repetition', הסינגל 'Push Pull' ו-'Stillness in Woe' החלומי. ובכלל, בזכות קולה המתוק וצורת השירה הבלתי מתאמצת של ג'יימס כל השירים נשארים באיזור הצ'יל. 
'Another Eternity' הוא אלבום אווירה מדויק וקליל שנשמע טוב יותר ויותר בכל האזנה. הוא דורש קצת סבלנות, אבל תגלו שקל מאוד לחזור אליו שוב ושוב, ובסופו של דבר מתגלות להן 35 דקות של אלקטרו-פופ-חללי מלווה בהפקה פשוט מדהימה.
למעשה, אין שום סיבה שפיוריטי רינג לא יככבו במצעדי הסינגלים לצד טיילור סוויפט וקייטי פרי בזכות אותו "פופ עתידני" שעכשיו נשמע אפילו יותר נגיש מתמיד. 

 

10. סטיבן ווילסון - '.Hand. Cannot. Erase'
[ייבוא: הליקון, 79.90 ₪, גם בויניל]4 stars

לקח לסטיבן ווילסון הרבה זמן להוציא את אלבום הסולו הכי טוב בקריירה שלו. למעטים שלא מכירים, ווילסון הוא מולטי נגן, מפיק מוסיקלי, מייסד ההרכב Porcupine Tree, חבר בהרכבים כמו Blackfield (לצד אביב גפן) ומי שהיה מועמד ל-4 פרסיי גראמי.
אלבומו הרביעי של מוסיקאי הרוק המתקדם הבריטי עוסק כולו בניכור העירוני הקיים במאה ה-21, כאשר השירים נכתבו בעקבות צפייה בסרט דוקומנטרי על ג'ויס קרול וינסנט, שגופתה נמצאה בדירתה בלונדון כ-3 שנים לאחר מותה.
ווילסון לקח את הנושא לליבו ויצר אלבום עשיר, עמוק ומאוד מרגש, עם השפעות מהרכבים ענקיים כמו קינג קרימזון, אמרסון לייק ופאלמר, פינק פלויד וג'נסיס (המוקדם, כמובן).   
 
אלבום ההמשך ל-'The Raven that Refused to Sing' מ-2013 הוא אלבום רוק פרוגרסיבי מאתגר ומעורר מחשבה, אבל גם נגיש ויפהפה להפליא. ב-'Hand. Cannot. Erase' יכול להתאהב בקלות
גם מי שלא הכיר עד כה את ווילסון, מוסיקאי מאוד מנוסה שיודע משהו על יצירת אלבומי קונספט שלמים.
אה, ושמרנו את הטוב ביותר לסוף, כי תופתעו לגלות שמי שמשתתפת ב-3 שירים באלבום היא לא אחרת מאשר נינט.

> שימו לב גם למדשדשים הנפלאים...

11. חוה אלברשטיין - "סרנדה"3 and a half stars
חוה אלברשטיין האחת והיחידה החליטה לחזור לחוויה הראשונית שלה כזמרת שמלווה את עצמה בגיטרה, ו"סרנדה" הוא אלבום בסיסי ואינטימי, רק היא והגיטרה. אבל יש בכלל מצב שהסטורי-טלרית הענקית הזאת יכולה לעשות משהו בינוני? פשוט ללחוץ פליי ולעבור למקום פשוט מתוק ותמים עם המרסדס סוסה המקומית שלנו.   

12. נואל גאלגר וההיי פלינג בירדז - 'Chasing Yesterday'3 and a half stars 
נואל מבהיר באופן סופי מיהו האח הכי מוכשר לבית גאלגר עם אלבום הסולו השני והמגוון הרבה יותר, אחרי הראשון שכלל ברובו בלדות. אם היה בכלל ספק, לכותב/גיטריסט של אואזיס יש יכולת מדהימה לייצר להיטי מיינסטרים מיידיים בהשראת הביטלס, כאלה שצפויים לכבוש כל מאזין בשמיעה ראשונה. יש באלבום מידי פעם קלישאות, אבל הוא בדרך כלל מספיק עשיר ומעניין כדי שלא לגלוש לשמאלץ. 

13. מדונה - 'Rebel Heart'3 and a half stars
מלכת הפופ, אותה מוסיקאית מבריקה שמצטיינת ביצירת להיטי פופ-דאנס עם הפקה נוצצת, לא הצליחה להרשים אותנו יותר מידי מאז 'Confessions on a Dance Floor' מ-2005. אלבומה ה-13 עמוס בשיתופי פעולה מעניינים (דיפלו, אביצ'י, ניקי מינאג' ואחרים) ובכל זאת לא נשמע מתאמץ מידי, ויש בו לא מעט שירים טובים. מה שבטוח זה שהוא טוב יותר מ-2 אלבומיה הסתמיים הקודמים. 

14. יעל דקלבאום - "אנוש"3 and a half stars
אלבומה השלישי של יעל דקלבאום בהפקת יוסי פיין כולל שירים אישיים ומנחמים בעברית, לצד שירים מתוקים להפליא באנגלית. 

15. שלום חנוך - "המקרה והטעות"3 and a half stars
למלך הרוקנרול הישראלי יש עדיין הרבה מה להגיד, וכדאי להקשיב טוב טוב למי שכבר בשנות ה-80 טען ש"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם". 

> וגםאלבום הבכורה החצוף והכל כך מדובר (שנדחה כבר שנים) של הראפרית אזליה בנקס, האלבום השישי והבועט של הרכב הPאנק האלקטרוני פרודיג'י, השלישי המושחז של מרינה והילומים, האלבום הג'אזי המענג המשותף לאלון אולארצ'יק ואלי דג'יברי, אלבום הסולו השמיני הנעים של מארק קנופלר, אלבום האווירה הלהיטי של The Avener, הרביעי של הצמד האלטרנטיבי המשובח Moon Duo ושלישי הנוצץ של ההרכב הטריפ הופ הישראלי עם הניחוח הבינלאומי פוטוטקסיז.

**** עוד המלצות?

אלה היו אלבומי פברואר (Father John Misty, פונד ונטלי פראס), אלבומי ינואר (אסף אבידן, פנדה בר, מארק רונסון), הגדולים של מחצית העשור, 2010-2014 (ארקטיק מאנקיז, אלט-ג'יי, הנשיונל), אלבומי דצמבר 2014 (גבע אלון, ד'אנג'לו, דניאלה ספקטור), אלבומי 2014 (The War on Drugs, סט. וינסנט, בק), אלבומי נובמבר (מארק לאנגן, בן האוורד ודיקלה), אוקטובר (ג'סי וור, הוזייר, פוקסיג'ן), ספטמבר (FKA Twigs, פרפיום ג'יניוס ואלט-ג'יי), האלבומים הישראליים של תשע"ד (אנג'לסי, שלומי שבן, רות דולורס וייס), אלבומי אוגוסט (Strand of Oaks, בנג'מין בוּקר, לי פילדס), יולי (ג'אנגל, How To Dress Well ו-Boy & Bear), יוני (לנה דל ריי, ליקי לי, ארכייב), מאי (שרון ואן אטן, טוד טרג'ה והבלאק קיז), אפריל (The War On Drugs ואחריהם Eels ו-Woods), מרץ (רות דולורס וייס, סט. וינסנט, שלומי שבן), פברואר (בק, אסתר רדא וה-Wild Beasts), ינואר (דמיאן ג'וראדו, עלמה זהר, רז שמואלי), אלבומי השנה 2013 (הנשיונל, ארקייד פייר וארקטיק מאנקיז), אלבומי 2012 (ביץ' האוס, אלט-ג'יי, ג'ק ווייט), אלבומי 2011 (פי ג'יי הארווי, בון איבר, פליט פוקסס), אלבומי 2010 (ארקייד פייר, נשיונל, ביץ' האוס), אלבומי העשור (בק, קולדפליי, Elbow), אלבומי 2009 (סולסייברס, ווייט לייז, אביב גדג'), 200820072006 והגדולים של שנות ה-80 (הסמיתס, מייקל ג'קסון, U2).