שנתיים וחצי אחרי הפריצה הגדולה עם אלבומם הרביעי 'Singles' (שאפילו הגיע אל דירוג עשרת אלבומי השנה שלנו), Future Islands חזרו, והם מעולם לא היו כה מגובשים וברורים כפי שהם נשמעים באלבומם החדש.
אבל נחזור 3 שנים אחורה, אז הגיעה הפריצה הגדולה של ההרכב, בזכות ביצוע לסינגל '(Seasons (Waiting on You' אצל דיויד לטרמן, שבמהרה הפך ויראלי, בעיקר בזכות הכריזמה האינסופית של הסולן סמואל טי הרינג.
לאחר 11 שנים יחד ויותר מ-1,000 הופעות, השלישייה מבולטימור כבר התגבשה מספיק ומצאה בדיוק את הנישה ואת הסאונד שלה, ובעוד שהאלבום החדש מתבסס על הכיוון של אלבומם הקודם, הוא נשמע אפילו יותר ברור ממנו.
אלבומם השני בלייבל האייקוני 4AD אולי מכיל פחות שיאים מיידיים מקודמו, אבל עדיין מדובר במוסיקת ארט-פופ אנרגטית עם הפקה אלגנטית במיוחד שלא מעזה לגעת באותו סאונד ייחודי. להפקה החכמה הזו, אגב, אחראי ג'ון קונגלנטון זוכה הגראמי, שעבד עם כולם: מהביץ' ביוז ופרינס, דרך אנגל אולסן, ספון ועד ל-The War on Drugs


אבל כקודמו, גם ב-'The Far Field' יש לא מעט קטעים חזקים, ביניהם הסינגלים 'Ran' ו-'Cave', ואי אפשר שלא להזכיר את 'Shadows', עם הליהוק המבריק של דבי הארי (בלונדי). 
בהאזנה חטופה ייתכן שהשירים ישמעו די דומים אחד לשני, אבל זה מתברר כלא נכון בשמיעות חוזרות, ולמעשה באותו רצף אחיד נעוץ חוזקה של הלהלקה, ששולטת בסאונד הייחודי שלה, ואין סיכוי שמישהו יצליח לחקות אותו.
Future Islands מגישים כאן 50 דקות מרעננות של סינת'-Pאנק חמוץ מתוק, וזהו ניצחון נוסף ללהקה שרק משתבחת מאלבום לאלבום.
(The Far Field - Future Islands, לב גרופ מדיה 2017, נכתב ע"י: ארז לוטרינגר)