מכל בוגרי רימון, די ברור שאֶריק ברמן ייזכר כאחד המוכשרים, השנונים והוורסטילים שיצאו משם. 
הוא פרץ בסערה לפני עשור עם שני אלבומים מצליחים, ואז שינה כיוון עם "הקלטות מרתף/ חלק א' (ברוח המשבר הכלכלי של 2009)" והפרוייקט המרובע השאפתני (מידי) "גבר, אשה והווילדרנס" שהגיע אחרי מסע ארוך בחצרותיה האחוריות של ארה"ב.
5 שנים ארוכות אח"כ הוא מתקאמבק עם אלבום חמישי, עליו הוא עבד במשך 4 שנים. נראה שברמן עבר לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות, והגיע לאלבום הזה כשהוא טעון ביצירתיות. התוצאה היא האלבום הכי ישיר וגם הכי פוליטי שלו.
כהרגלו של ברמן, הטקסטים מלאי ההומור הציני (לפעמים על גבול השערורייתי) לא יעברו בקלות אצל חלק מהמאזינים (כמו במקרה של "אסתטיקה סובייקטיביסטית בראי המאה ה-21 (את לא מספיק יפה)"), אבל ברמן לגמרי מודע לעצמו ולא מהסס לצחוק גם על עצמו. כאמור, הפעם, לצד טקסטים אישיים ניתן למצוא גם קטעים פוליטיים חריפים, גם הם מלאי הומור ציני (ולא ציוני, לדבריו), והלוואי שהרבה אזניים יחשפו לאמירה החזקה שיוצאת משירים כמו "הלא כלום".
תמר אייזנמן הנפלאה היא זו שהפיקה את האלבום המאוד מגוון, וכדאי להקשיב לו 
ברצף כמה פעמים, בעיקר כי נראה שהפעם אין כאן להיטים מיידיים שיחזירו את ברמן להצלחה הגדולה שזכה לה בעשור הקודם.   
(אֶריק ברמן - אהבה ואלוהים אחרים, אן.אם.סי 2017) ★★★★


הקשר ההדוק שבין מוסיקה ישראלית לשאנסונים צרפתיים כבר הוכיח את עצמו לא פעם, בעיקר כשעשו את זה באופן מופלא יוסי בנאי וקורין אלאל.
את דרכם ממשיכה עכשיו טליה אליאב, שאחרי 3 
אלבומי אינדי מוערכים בחרה לשחרר פרויקט חוצה קהלים שכולו מוקדש לאייקון השאנסון הצרפתי ברברה, לרגל עשרים שנה למותה של הזמרת הצרפתייה-יהודייה.
אליאב אליאב לוקחת את אותו חיבור טבעי שקיים בין השפה העברית לשאנסונים הצרפתיים, וחושפת את מאזיניה לשירים 
הכואבים והמסעירים של הזמרת המסתורית, שעם כיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה נאלצה כילדה לחיות במסתור ושרה לא מעט על אותן צלקות, תמיד בשחור.  
בולטים במיוחד "ילדותי", "למות בשביל למות" והביצוע ל"הגבירה בחום", דואט עם יובל בנאי, שממלא יפה את תפקידו של יוסי בנאי שביצע לפני כמה עשורים את השיר עם אילנה רובינא
"שרה ברברה" הוא אלבום שירי משוררים מתוק ומינימליסטי עם ניחוח צרפתי (בהפקה חכמה של שי לוינשטיין), חובה למי שאוהב זמרות כמו רות דולורס וייס ורונה קינן, ופנינה אמיתית לכל חובבי השאנסונים או שירי משוררים באשר הם.
(טליה אליאב - שרה ברברה, קמע 2017 [הקשיבו לאלבום]ׂ) ★★★★


אתם מכירים את הזמר/יוצר/ סופר המוערך יהלי סובול כבר יותר מ-20 שנה, כסולן מוניקה סקס, וגם כאמן סולו.
בשני המקרים, מעריציו נאלצו להתאפק בסבלנות בין הפסקה ארוכה אחת לשנייה, ובזמן שמוניקה סקס הוציאו 5 אלבומים בלבד מאז 1995, קריירת הסולו המקבילה שלו הניבה 3 אלבומים (כולל אחד משותף עם רע מוכיח) ב-18 שנים.
למרות שאלבומו השלישי מסמן שיתוף פעולה ראשון עם 
אסף אמדורסקי, הוא אלבום אווירה רגוע, נעים ו"קטן", שרק לקראת סופו מתחמם קצת עם "עד שלא" ו"השאלה" האייטיזי (אה, הנה מצאנו את אמדורסקי!).
אז לא מדובר במ
אסטרפיס, אבל "ריצות ארוכות" הוא אלבום נסיעה אישי עשוי היטב עם שירים יפים כמו "כל יום קצת" ו"מהפכת הקטיפה" עם זואי פולנסקי.
(יהלי סובול - ריצות ארוכות, פונוקול 2017) ½★★★