עונת ההופעות מחו"ל יצאה לדרך באופן רשמי עם ההופעה של ז'אן מישל ז'אר במצדה. ההופעה אמנם לא הייתה האירוע הגדול שציפו לו מבחינת כמות הצופים, אבל בהחלט כן הייתה מופע מרהיב באתר ההיסטורי כמו שהבטיחו, עם שואו נהדר וסאונד מעולה. בניגוד למה שקורה לפעמים כשאומנים מגיעים לארץ, אך משתדלים לא להבליט את ביקורם כדי לא לעורר שדים פוליטיים, את הפרסום להופעה הזאת אי אפשר היה להחמיץ באתר הרשמי של מישל ז'אר, כשהמטרה העיקרית הייתה לעורר מודעות למצב העגום של ים המלח.


להופעה הגיעו כ-7,000 איש. למה לא יותר? למרות שמדובר באגדת אלקטרוניקה ואומן שהביא עשרות אלפי צופים להופעות בחו"ל, כשאמרתי לאנשים שאני הולך להופעה שלו הבנתי שרוב האנשים שמכירים אותו היו מי ששמעו מוסיקה בשנות השבעים והשמונים. האחרים אולי יכירו את הנעימות אם ישמעו אותן, אבל השם לא אמר להם יותר מידי. תוסיפו לזה את המחיר היקר (500 ₪ למתחם הזול, לפחות לפני מבצעים) והמרחק הגדול למצדה, קשה להיות מופתע מכך שלא הגיע יותר קהל. מי שכן הגיע, קיבל תמורה מלאה לכספו.

אז מי הוא ז'אן מישל ז'אר, למי שלא מכיר אותו? רבים מכנים אותו כסנדק של המוסיקה האלקטרונית. כמו המדינה שלנו, הוא נולד ב-1948 בצרפת. הפריצה הגדולה שלו הגיעה ב-1976 עם האלבום האינסטרומנטלי 'Oxygene' (רוב המוסיקה שלו אינסטרומנטלית, לפחות עד השנים האחרונות). מה הסיכוי של אלבום אינסטרומנטלי עם שישה קטעים בלבד להצליח באמצע עשור בו הרוק שלט? מסתבר שדי טוב. האלבום מכר מיליוני עותקים עם שילוב של מוסיקה קליטה, סינתיסייזרים ואפקטים מיוחדים. ההצלחה הגדולה הובילה לשני אלבומי המשך בשנת 1997 וב-2016 (בדומה למיט לוף שפרץ עם 'Bat Out of Hell' ב-1977 והקליט שני אלבומי המשך).

בשנים הבאות עוד אומנים זכו להצלחה עם יצירות אינסטרומנטליות ואלקטרוניות כמו למשל ואנגליס ומייק אולדפילד. ההצלחה הגדולה של מישל ז'אר המשיכה גם בשנות השמונים עם אלבומים מצליחים, כשהשיא הוא 'Zoolook' ב-1984, אלבום ששילב סימפולים בצורה מבריקה. בשנתיים האחרונות הוא פורה במיוחד עם שני אלבומים ששיתפו פעולה עם אומנים אורחים, 'Electronica 1: The Time Machine' מ- 2015 ו-'Electronica 2: The Heart of Noise' מ-2016, וגם כאמור 'Oxygene 3'. שני אלבומי אלקטרוניקה זכו לייצוג מכובד ומוצדק בהופעה.

את השם שלו מישל ז'אר עשה לא פחות בזכות ההופעות המרהיבות שלו. למעשה הוא זה שתרם אולי הכי הרבה לשואו מסביב בהופעות. אם יצא לכם ליהנות מלייזרים, וידאו ארט ומשחקי תאורה מלהיבים בהופעות בשנים האחרונות, הוא זה שאחראי לכך יותר מכול. הסיבובים האחרונים של קולדפליי היו נראים שונה לגמרה בלעדיו. פט שופ בויז בוודאי הושפעו ממנו ואת זה נזכה לראות שוב בפארק הירקון ב-10.6 כשהם יגיעו לכאן במסגרת ה-'Super Tour' שלהם (אחרי ביקורים מאוד מוצלחים עם "אלקטריק" ב-2013, "פנדמוניום" ב-2009 ובתחילת שנות האלפיים). חפשו ביוטיוב את ההופעות של מישל ז'אר במגדל אייפל ובפירמידות של מצרים.


מילה טובה להפקה בסך הכול לגבי הארגון של הערב עם עמידה בלוח זמנים (עיכוב של רבע שעה הוא סביר לגמרה), אבל שתי ההערות. דווקא בהופעה שבה לוח הזמנים של הערב פורסם מראש בצורה מסודרת, היה מקום להודיע מראש שהחניה היא כמה דקות ממצדה ומשם לוקחים אוטובוסים וגם היה מקום לארגן את אותן הסעות בצורה מוצלחת יותר בהלוך. הרושם היה כאילו זה נחת על ההפקה בהפתעה. לעומת זאת בחזור בסיום ההופעה זה כבר דפק כמו שעון וכולם פוזרו בצורה מוצלחת בחזרה לחניון.

עוד כוכבית קטנה להפקה באופן כללי לאו דווקא לגבי ההופעה הזאת. ברוב משרדי הכרטיסים יש אפשרות לבטל כרטיסים לפחות כמה ימים לפני ההופעה. במשרד הכרטיסים הזה לא הייתה אפשרות כזאת אם עברו 14 יום מהקניה. זכותם המלאה, אבל הלקח של הצרכן החכם יהיה פשוט לא לקנות כרטיסים עד לסמוך לאירוע. מה לעשות שיש אירועים בלתי מתוכננים שקורים לבן אדם מרגע קניית הכרטיס חודשים מראש.

ולהופעה עצמה: האם היא עמדה בציפיות? בהחלט. כל מה שהבטיחו מבחינת השואו קוים בגדול עם במה מושקעת על רקע מצדה ומופע לייזרים מופלא שנראה כמו מפגשים מהסוג השלישי. ז'אר סיפק בהופעה קטעים מכל קצוות הקריירה שלו. לכל אחד יש את המועדפים שלו שייתכן שלא בוצעו שבהופעה. קשה לרצות את כולם אחרי ארבעים שנות קריירה, אבל בסך הכול הלהיטים הגדולים היו והקטעים החדשים השתלבו בצורה מוצלחת.

לא כל הקטעים תמיד עומדים במבחן הזמן ולפעמים הרצף האינסטרומנטלי בוחן את הסבלנות, אבל הקטעים הטובים שווים את ההמתנה. השיאים היו הפתיחה מתוך 'Zoolook', הקטעים מתוך 'Oxygene' המקורי וההמשך והקטע המעולה עם הפט שופ בויז מ- 2016 'Brick England'. השילוב הווקאלי של ניל טננט, סולן פט שופ בויז, עם המוסיקה של ז'אר הוא מושלם. כל מי שהגיע קיבל את אחת ההופעות הכי מרשימות שהיו פה, בוודאי ויזואלית, ואם הקיץ כולו יהיה ברמה של ההופעה הזאת, יהיה חם במיוחד. אי אפשר בלי להדגיש שוב את עניין הסאונד שהיה פשוט מושלם. בהחלט מילה טובה להפקה (וכמובן לז'אר עצמו). כל כך הרבה פעמים הופעות בארץ נהרסות בגלל זה. הפעם זה תרם ללילה מושלם. קטע הסיום הנהדר 'Stardust' מ"אלקטרוניקה 1" (2015) השאיר לנו טעם של עוד...


נכתב ע"י: עודד רגב.