מוזר מאוד שרם אוריון בחר לקרוא לאלבומו החדש "האחרון", ובניסיון נוסף להוכיח שפורמט האלבום מתקרב אל סופו, עטיפת האלבום (אחת המכוערות בכל הזמנים, כנראה בכוונה) היא תמונה של דיסק צרוב ומאחור מופיע לו דיסק און קי. למה מוזר? כי "האחרון" הוא אחד האלבומים הישראליים היחידים השנה שעושים כבוד גדול לקונספט של אלבום שלם.
גיבור הגיטרה המקומי בן ה-45, חבר להקות כמו נושאי המגבעת והפה והטלפיים, הוציא החודש את אלבומו השני בסך הכל, 5 שנים אחרי אלבומו הראשון ולאחר כ-21 שנות פעילות מוסיקלית.
הניסיון הגדול הזה מורגש בכל רגע באלבום ובטח לא הזיק לו בגיוס מוסיקאים/ חברים/ מעריכים כמו רועי פרייליך (נערות ריינס), ניצן חורש (אלקטרה), ספי אפרתי, חברי להקת רוצי בובה, גלעד כהנא (ג'ירפות) ודפנה קינן (דפנה והעוגיות).
נכון שאוריון הוא גיטריסט ומלחין מצוין, אבל הנקודה הבולטת ביותר באלבום היא קודם כל הטקסטים המשובחים, להם אחראיים כותבים עכשוויים מוערכים כמו דורי מנור, שמעון אדף, דורית רביניאן ואסף גברון.
אוריון הוא אולי לא זמר גדול, אבל את השירים באלבום הוא מבצע באופן מושלם. לצד הסינגלים המוצלחים "אהובתי בת החלוף" ו"ניצחון 2.0", בולטים "עשן" הרטרואי, "הליכה" המפתיע, "תדברי איתי בשקט" הסוחף ובעיקר "מְהְמְ", שיר על הסתפקות במועט במערכות יחסים שכתבה בהומור רב אנה הרמן.
"האחרון" הוא אחד מאלבומי הרוק הישראלים הגדולים של השנה וגם אם הוא יהיה "האחרון" שהוא יוציא בדיסק (כפי שהוא רומז), אז הוא מסיים בשיא. 
(נכתב ע"י: ארז לוטרינגר)

הקשיבו לאלבום במלואו: http://music.nanadisc.co.il/album/--33

רם אוריון - ניצחון 2.0: