כבר לפי השניות הראשונות של "החיים שלי טובים", השיר הפותח את אלבום הקאברים החדש של שלומי שבן (במקור 'My Life Is Good' של רנדי ניומן), אפשר להגיד בוודאות שיש ביד (או באוזן) משהו אחר.
הדיסק, בו שבן מחדש את לאונרד כהן (החידוש המצוין לשיר 'Tower Of Song' העניק גם את שם הדיסק), מאיר אריאל, ז'אק ברל, הבילויים, שלום חנוך, ג'ורג' בראסאנס ועוד אושיות מוסיקליות גדולות, הוא אלבום פשוט יחסית, אבל פשוט נהדר. רק שלומי והפסנתר.
למרות ששבן החל את דרכו כנגן פסנתר מחונן שלמד ב"רויאל קולג'" בלונדון וניגן עם הפילהרמונית הישראלית תחת ניצוחו של זובין מהטה, זו הפעם הראשונה שהוא משחרר אלבום הכולל רק אותו ואת הפסנתר.
האלבום, אגב,  הוקלט בשבדיה, באולפן המתמחה בהקלטות פסנתר.
אז נכון שאפשר להגיד שלעומת "עיר", אלבומו הקודם של שבן העשיר בצלילים, רק פסנתר יהפוך את הביצועים לדלילים יותר. מצד שני, שבן אשף על הפסנתר ומוכיח וירטואוזיות מדהימה על הכלי. ואלה שכבר ביקרו בהופעה של שבן יודעים שבעצם לא צריך יותר משלומי ופסנתר כדי להצליח ושהפקה גרנדיוזית יכולה אפילו לקלקל.
אפשר גם להגיד שלהיכנס לעולם הקאברים זה עסק מסוכן, על אחת כמה וכמה דיסק שלם של קאברים. השמרנים הגדולים יוסיפו שקשה להתעלות על המקור, שלא תמיד צריך לחדש אם אין משהו אחר להגיד ושהרבה נעליים הן גדולות מדי כדי להיכנס אליהן.
מצד שני, שבן, שמצהיר כבר בעטיפת הדיסק שאלו "גרסאות אישיות לשירים של אחרים", מצליח להפוך כמעט כל שיר בדיסק הזה לשלו, להביא משהו חדש ומתרחק כל כך מהמקור, שההשוואה כמעט לא רלוונטית.
אפשר גם אולי להגיד שעשרה שירים ועוד כאלה ששבן לא כתב, זו יציאה קצת מאכזבת שמחזיקה אולי הופעה או שתיים, אבל לא שווה דיסק מיוחד.
אבל זה לא המקרה. שבן מספיק מוכשר וכריזמטי כדי לתפוס חזק את המאזינים בכל שיר ובמקום לאכזב את המאזינים, הוא אפילו מצליח לעורר תיאבון לעוד.
"מגדל הפזמון" הוא אולי לא מנה עיקרית, אבל הוא יופי של מתאבן לקראת הדיסק הבא.
(נכתב ע"י: ירון שילדקרוט)

רשימת השירים:
1. החיים שלי טובים
2. ככה סתם
3. קחי עוד ואלס
4. נוקטורן
5. תאונה
6. אל תלכי עכשיו
7. דאווין של שיר מחאה
8. שגר פגר
9. מגדל הפזמון
10. להוליך שולל את המוות