מה שאסף אבידן והמוג'וז הצליחו לעשות בשנה אחת לוקח לרוב האמנים לעשות במשך שנים ארוכות.
כשיצא אלבומם 'The Reckoning' רק לפני שנה וחצי, אף אחד לא ממש האמין שאלבום שכזה, אלבום אינדי שמושר באנגלית, יכול להגיע למעמד של "אלבום זהב" ולהפוך את אבידן והמוג'וז לישראלים הראשונים שחותמים על חוזה בינלאומי ל-4 אלבומים.
בהצלחה הגדולה היו צירוף של כמה גורמים, אבל בראשם (וסליחה לחברי המוג'וז) - הכריזמה, החריצות והייחוד הווקאלי (הציניקנים קראו לזה "גימיק") של אבידן.
אבידן וחבריו יכלו לקחת את הזמן ולהמשיך לקצור את הפירות שמניב אלבום הבכורה, אבל כמו אמנים באמת גדולים בהיסטוריה, הם לא עצרו לרגע ובתוך זמן קצר שיחררו אלבום המשך.
קשה להאמין שבתוך כל ההישגים והעבודה המאומצת בארץ ובחו"ל, אבידן הצליח לכתוב ולהלחין 14 שירים שבהרבה בחינות אפילו מתעלים על אלה של האלבום הקודם.
ההבדל הבולט בין האלבומים, הוא שהקודם כלל שירים יחסית קליטים לג'אנר האלטרנטיבי שהתחבבו בקלות יחסית על המאזינים כבר מההתחלה והחדש לא מכיל "להיטים", אלא שירים מורכבים ומגוונים יותר, כאלה שגדלים עם כל האזנה.
זהו אלבום רך יותר, שמטייל בין רוק ופולק שורשי של שנות ה-70, דרך קאנטרי ובלוז ועד לאלטרנטיב העכשווי.
אבידן והמוג'וז גם הצליחו מאוד בגיוס עוד כשרונות צעירים לאלבום, ביניהם מארינה מקסמיליאן בלומין (ששרה כמו מלאך ב''Out In The Cold' המרגש), קרן אן (שמצטרפת בקולות לשיר הנושא המעולה) ושלומי שבן (שמפליא על הפסנתר ב-3 שירים).
את השינוי מהדיסק הקודם ניתן לזהות כבר מקטע הפתיחה המופלא 'Brickman', שמפגיש בין פולק עם ניחוח צרפתי לקרקס של טום וויטס.
בחמשת השירים הראשונים ניתן בטעות לחשוב שמדובר באלבום נוגה, אבל למאזין ממתינות לא מעט טלטלות שמתחילות בקטע השישי המפתיע 'The Ghost Of A Thousand Little Lies'.
משם צפויות עוד כמה הפתעות (כולל צרחות שמפציעות מידי פעם כמעט בהפתעה), שהופכות את האלבום ללא לגמרי קל, אבל כאן בדיוק נעוץ החוזק שלו – הוא דורש התמסרות והתעמקות ובכל האזנה מתגלות עוד שכבות ועוד אוצרות.
נראה שהחברים לא חסכו בשום דבר, החל מהאריזה המדהימה (או יותר נכון, 2 האריזות), דרך ההפקה החו"לית (אורי וינוקור ואסף) ועד לכלי הנגינה המגוונים (הפעם הצטרפו גם קסילופון, אקורדיון, מנדולינה, מלודיקה, נבל ועוד).
אבל כלי הנגינה המרכזי - הלא הוא קולו של אבידן - מרשים יותר מקודם ובדרך פלא כמעט מצליח הפעם להתנתק מההשוואה השחוקה לג'ניס ג'ופלין.
ההישג הגדול ביותר של אבידן והמוג'וז הוא שלמרות שהם שואבים השראה מאמנים גדולים אחרים, הם מצליחים להתבדל מכל ההשוואות ולהישמע כמו משהו אחר, לגמרי חדש. אין הרבה אמנים שיכולים לעשות את זה ובהחלט יש להם במה להתגאות.
'Poor Boy/ Lucky Man' הוא ללא ספק אחד הדיסקים הכי מרשימים שיצאו מכאן. אם אבידן והמוג'וז הצליחו להוציא אלבום כל כך מושקע ומורכב בזמן כה קצר, דמיינו איך תיראה המשך הקריירה שלהם.
האלבום החדש הוא רק נקודת ציון מוצלחת נוספת ברשימת ההישגים של אבידן והמוג'וז, שמוכיחים לכל אמן ישראלי שרק השמיים הם הגבול.
(נכתב ע"י: ארז לוטרינגר)

שימו לב! האלבום יוצא ב-2 מהדורות שונות עם עטיפה שונה (יפיפיה וייחודית) ושם שונה (התוכן המוסיקלי זהה). לחצו כאן לעטיפת 'Poor Boy'.

רשימת השירים:
1. Brick Man
2. Poor Boy
3. Got It Right
4. My Favorite Clown
5. Small change girl
6. Ghost Of a Thusand Little Lies
7. Wasting My Time
8. Jet Plane
9. Little Stallion
10. Your Anchor
11. Losing Hand
12. Painting On The Past
13. Out In The Cold
14. My Latest Sin
15. Left Behind