Too Much Of A Good Thing הוא אלבומה העשירי של הדרה לוין ארדי. האלבום הכפול יוצא שנה אחרי "כאילו אין מחר", אלבומה היחיד בעברית.
אלבום עשירי (ועוד כפול!) ב-8 שנות קריירה מוסיקלית, זה הישג מוטרף. את האלבום, אגב, הפיקה מוסיקלית בעצמה. אפשר לומר היום כי הדרה היא אחת היוצרות הפוריות במחוזותינו.
חלוצת הסצנה העצמאית והאנגלית בארץ, עם הופעות מסוקרות באירופה, (BBC world), שיתופי פעולה מרשימים, בין השאר עם המפיק הסקוטי קאמרון (אואזיס, טראביס, איאן בראון, טורי איימוס), וביקורות משבחות בעיתונות העולמית.
הדרה היא מוסיקאית אמיצה, חריגה, בוערת, בעלת מודעות עצמית קיצונית ומלאת הומור עם טקסטים מרהיבים. היא אינה דומה לשום דבר שנשמע בארץ. בעברית ובאנגלית, היא מלהטטת בין שפות, ז'אנרים וסגנונות במיומנות ובכנות כובשת. ההופעות החיות שלה מבעירות את הבמה בדיאלוג ייחודי עם הקהל. כל הופעה שונה מחברתה. בלי רשימת שירים ידועה מראש, ובלי לזכור את הטקסטים בעל פה.
בפרץ היצירה הזה, הדרה מכריזה אמנם על "זמנים חדשים", "אבל לא אלה שחשבתם עליהם", כי כבר "התעייפתי מלהיראות טוב, ומלהתחנף לבריונים של השכונה". השכונה המוסיקאלית והתרבותית, כמובן. היא משייטת בתקופה של אלף מאהבים, (I love you more than rock and roll) בשיר שבו היא מתאהבת בלילה אחד בחמישה אנשים שונים (הומו, עיתונאי ערבי, חתיך עם שיניים יפות, דכאוני אחד, ומוסיקאי שווה), וכדאי לחכות לסוף השיר, לדואט עם דיוויד סקיי (המיתולוגי שלה מלוס אנג'לס) שבו האהבה בכל זאת מנצחת.
את ראיית עולמה הליברלית-רדיקאלית הביעה בכל הזדמנות. בעיקר בשירים ובהופעות. היא מוכנה לדבר על הכול (אם זה מעניין אותה), ואינה חוששת לגעת בטאבו-אים.
שלהוב היצרים הנדיר והחופשי שלה על הבמה, והדיאלוג הייחודי שלה עם הקהל, זיכה אותה בתשומת לב תקשורתית יתרה בפסטיבלי מוסיקה בעולם. בפסטיבל הג'אז היוקרתי ברומניה נקלטה כיקירת הפסטיבל, והבי.בי.סי. וורלד קפץ על המציאה, ויזם ספיישל, ששודר בכל העולם, משך שבוע שלם (2006). ביקוש גובר והולך לאלבום ההופעה, הביא את הדרה למקד את החומרים האלה באלבום כפול.

להאזנה: www.myspace.com/hadara