דבר שמאפיין את תעשיית המוסיקה בישראל היא העובדה שנזכרים פה תמיד מאוחר מדי.
זמרים ולהקות שפועלים בתעשייה במשך שנים יכולים לקבל את הכבוד שמגיע להם באמת רק אחרי 20 שנים. מופע הארנבות של ד"ר קספר קיבלו מהקהל סטירה צורמת אחרי צאת האלבום השני, אבל 15 שנה אחרי הם מפוצצים אולמות, ללהקת ג'ירפות לקח 7 שנים אחרי צאת האלבום הראשון להפוך ללהקת קאלט והרשימה עוד ארוכה.
כך גם רמי פורטיס, שנחשב היום למוצר רטרואי ועל כן, נורא מגניב, מצליח מאוד בהופעות. אם אומן יכול לחיות שנים רבות על תהילת העבר אין בזה שום דבר פסול. ריטה למשל, עושה את זה מצוין (מכיוון שלא שיחררה אלבום הגון מזה שנים ברוב ההופעות היא מנצלת את הרפרטואר הישן שלה). רמי פורטיס עובד על אותו השטאנץ'. האלבום הבאמת טוב האחרון שלו היה "סיפורים מהקופסא" שיצא לפני 20 שנה ונחשב עד היום לאחד מאלבומי הרוק הכי טובים שאי פעם יצאו בארץ. מאז הוא שיחרר לא פחות מ-5 אלבומים, אלבום אוסף, הוצאות מחודשות לאלבומים ישנים וכמובן שיתופי פעולה רבים עם ברי סחרוף (שכולל את אלבומם המשותף האחרון 'על המשמרת' המצוין מ-2006). מאז בעצם פורטיס מתפרנס יפה מאוד מהבמה. ולא בכדי. ההופעות שלו הפכו לשם דבר, הוא אורח של כבוד בשלל פסטיבלים וימי סטודנטים, כשתוך כדי סיבובי ההופעות השונים זכה לכינוי "פורטיס מטורף", זאת משום שבהופעות פורטיס, אחד מאבות הרוק הישראלי, יוצר מופע רוק הזוי ומוזר שמתודלק בשיגעונות של פורטיס עצמו יחד עם אנרגיות טובות של הקהל.
העדנה המחודשת שקיבל פורטיס בשנים האחרונות מביאות אותו לאלבום האולפן החדש שלו, לא פחות מ-8 שנים אחרי הקודם "חצי אוטומאטי", שלא הניב להיטים בולטים. בשמונה שנים האלו הוא לא ישב בשקט, האלבום החדש מחולק ל-3 אלבומי קונספט שונים. וסמכו על פורטיס שיהיה מספיק משוגע כדי להרים פרויקט כל כך שאפתני של אלבום משולש שהוא לא אוסף.
אם אני אפרק את האלבום החדש ליותר משלושת החלקים שלו הרי שנתחיל מהחבילה עצמה. האלבום, שמגיע בעצם בקופסא שבתוכה שלושה דיסקים וחוברת מהודרת מציגה את אחת מהעטיפות היותר שאפתניות שיצא לי לפגוש בשנים האחרון (לפחות מאז "נגרים" של דבק), מה שמוכיח שפורטיס, כמקצוען אמיתי, לא השאיר חלק אחד לא מטופל. ב"יער ישראלי", הדיסק הראשון מבין השלושה, מתעסק פורטיס בעניינים שטורדים אותו במישור הפוליטי, שירים כמו "יער ישראלי המצוין", "השיר של ז'אק" ו-"שמש עירומה" מוכיחים שגם ברמת הטקסטים פורטיס הוא לא פלקט רועש של בן אדם אחד ושעם רוק אפשר להביע היום יותר מעמדה אחת.
אבל את כל הכוח הוא נותן דווקא בדיסק השני שבשלישייה, "חזל"ש", דיסק שמתעסק במערכות יחסים ושירים כמו "אצבעות דביקות" ו-"בלונדיניות על אוטוביאנקי" המורכבים מלחנים מעולים, מילים על גבול ההזויות והפקה פורטיסית מקורית. דווקא הדיסק השני הוא הדבר הכי קרוב לאותו "סיפורים מהקופסא" ההוא מפני 20 שנה. מספיק שהיה מוציא פורטיס את השליש הזה ומבחינתי הייתי מסופק. הדיסק השלישי "חימשניגיגי" הוא אופרת רוק של 17 דקות השמורה למטיבי לכת בלבד, ההגדרות להזוי ומשוגע באות לידי ביטוי בתוספת המעניינת בחלק האחרון שבשלישייה.
על אף גילו המתקדם, פורטיס אכן משוגע, מי שנחשב לאבי הפאנק-רוק הישראלי, וכיום אפילו הסבא רבא של כולם, מוציא את אחד הפרויקטים הכי שאפתניים שיצאו בארץ בשנים האחרונות. ומעל לכל זה מוכיח לילדים של היום שמנסים לעשות רוק איך באמת עושים את זה.
נכתב ע"י נדב שטריימר, הסקיצה פלוס (http://www.skplus.co.il)