עמיר לב תמיד היה אחד היוצרים היותר מסתוריים בתעשיית המוסיקה בארץ בעיקר בזכות התעקשותו המתמדת להישאר מחוץ למעגל המיינסטרים. אם זה במובן הגיאוגרפי, לב חי בשנים האחרונות ביישוב כליל הצפוני והמרוחק. ואם זה במובן המעשי, אין לעמיר לב רינגטונים שתוכלו להוריד, הוא לא מופיע בפסטיבלי ענק, ולא מעסיק יחצ"ן במשרה מלאה.
ועדיין כל זה לא מונע ממנו לעשות מוסיקה מצויינת, למכור באופן סביר, ועדיין להישאר בנישת האינדי-איכותי. בתור מי שקשה להגדיר כ"זמר" במלוא מובן של המילה, לב הוא כנראה אחרון המשוררים שעוד נותרו לנו.
אם חייבים להגדיר אותו איכשהו. הרי איכויותיו הווקליות לא מרקיעות שחקים, הייחוד שלו הוא בעצם בדרך ההגשה של שיריו (סוג של דיקלומים, אפשר לומר). מי שמסוגל לשיר גם על דג עם לימון, השוק של רמלה לוד ומערכות יחסים, ולגרום לכל זה להישמע סוגה עילית תרבותית. נראה שסוד הקסם מאחורי עמיר לב היא היכולת האדירה שלו לגרום לכל השירים באלבומיו עד כה להישמע כשירי התעלסות אולטימטיביים.
בפעמים הנדירות בהן הוא אכן עוזב את הצפון ומגיע למרכז לצורך הופעות, הן ברובן מלאות לחלוטין. כך שאת לב אפשר להגדיר כמו כל מערכת יחסים, יאהבו אותך רק כשתשחק אותה קשה להשגה.
באלבומו הקודם, "לפעמים אני מאושר", הצליח לב להגיע לשיא היכולת המוסיקלית שלו. אלבום מופלא עם לחנים יפים ומילים רגישות עם קול הבאס האופייני רק לו. העטיפה באלבום ההוא הציגה את לב משוטט לו במרחבים הצפוניים בהם הוא מתגורר. בדיסק החדש לעומת זאת, מופיעות כבר תמונות של ביתו שלו. הפעם לב מנסה להכניס את המאזין קרוב יותר, ובכן, אליו ללב.
לאחר שתיקה של 5 שנים מוציא לב אלבום חדש "הכל מכאן". אמנם האלבום הנ"ל לא שונה מדי מקודמיו, וטוב שכך, גם באלבום הזה ממשיך לב את מה שהתחיל ב"לפעמים אני מאושר", הוא הופך להיות נגיש יותר למאזין. גם הפעם מוכיח לב כמה עושר מוסיקלי אפשר להשיג עם הפשטות של גיטרה חשמלית-בס ותופים. הוא שוב מדקלם את שיריו באירוטיות איטית. אך עם זאת בניגוד לאלבומיו הקודמים, בין שירי האהבה העצובים מכניס גם ביקורת חברתית ומערב דעות פוליטיות.
ברוב השירים מתעסק לב במציאות הישראלית המתפרקת. הוא מקדיש שיר שלם לויקי קנפו, מכניס משפטים טעונים כמו "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים" ("בלפור 7"), מקדיש שיר לעיר הולדתו "חולון", ובעיקר מנפץ את המציאות הישראלית בפרצוף כששר "עבד של חברת שמירה קיבל אותי בכניסה" ("קנטינה"), ובינהם שזורים שירים קטנים ויפים, בינהם כדאי להתייחס בייחוד לשיר "כביש 1" העמוק. בהאזנה ל"נוסע וחוזר" אין ספק שמדובר בעמיר לב at its best. מה שמחזיר אותי ישר להתחלה. ממש כמו יונה וולך של האייטיז, דוד אבידן או נתן זך, עמיר לב הוא המשורר של דור המילניום, באלבומו החדש הדגש על המילים נרחב יותר. אין ספק שמעריציו האדוקים של לב יישבו בקסמו גם באלבום החדש. היי, אני יודע שאצלי זה קרה. מעולה, מעולה, מעולה. 5 כוכבים מתוך 5.
(נכתב ע"י: נדב שטריימר, www.skplus.co.il)

רשימת השירים:
1. נוסע וחוזר
2. חולון
3. נמל תעופה
4. בלפור 7
5. פארדייס
6. קנטינה
7. כביש 1
8. שני ברגים
9. מתרחק לאט
10. YMCA
11. מרסיי
12. הכל כאן