את שרון מולדאבי אתם מכירים קודם כל כסולנה של גן חיות (הלהיטים "חם ומתוק", "ירח כחול", למי ששכח) ואח"כ גם כעיתונאי ומבקר מוסיקה.
בין לבין, מולדאבי הספיק להוציא שני אלבומי סולו, האחרון שבהם יצא לפני 5 שנים.
במשך שנתיים וחצי הוא עמל על יצירתו השלישית וכמה מוסיקאים מוכשרים ליוו אותו: החל מדוד פרץ המוכשר שהפיק, דרך חמי רודנר בקולות ואפילו יהודה פוליקר בבוזוקי וגיטרה חשמלית.
"אל תפחד" הוא אלבום חורפי וקסום, שכולל בתוכו מקצבי בוסה-נובה ("העיניים של אמא"), נגיעות אלטרנטיביות ("בורחים" עם ההפקה הענקית) ולא מעט רגעים מצמררים ("שיר לילדים" החותם).
קשה מאוד להתעלם מקולו העמוק והחם של מולדאבי, קשה להתנתק מהאווירה שיוצר רצף השירים ויותר מהכל - הטקסטים פשוט נהדרים.
זוהי ללא ספק יצירה שהגיעה מאהבה גדולה, יצירה של מוסיקאי/ יוצר בשל.
יש כאן לפחות 6 סינגלים פוטנציאלים. אחרי הסינגל הראשון "העיניים של אמא" הגיעו שיר הנושא המשובח ו"מכור לגמילה".
פרט לאלה שכבר הוזכרו, בולט גם ההמנון הקצבי "הנשמה שלי" וגם "ניסיתי ונכשלתי" המדליק עם הרפרנס לקלאסיקה Sittin On The Dock Of The Bay של אוטיס רדינג.
בצעד אמיץ, את האלבום מוציא מולדאבי בלייבל החדש שלו "אל תפחד" והוא נמכר בלעדית כאן, ב"מוסיקה נטו".
עם תוצאה מוצלחת שכזו, באמת שאין לו ממה לפחד.

כדי להקשיב לשירים, כנסו לאתר הרשמי החדש של מולדאבי: http://www.moldavi.co.il  או לעמוד במייספייס: http://www.myspace.com/sharonmoldavi.

כנסו לכתבה על מולדאבי ב-Ynet + השמעה ל-3 משירי האלבום בלינק הבא:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3501015,00.html

הביקורות משבחות:
"שרון מולדאבי תמיד היה זמר מעולה אבל באלבום החדש שלו הוא מביא לשיא את יכולתו לרגש ובכך הופך את "אל תפחד" לאלבומו האישי ביותר. הדבר מתבטא ביכולתו לתמצת את מפת הנפש שלו באמצעות הגדרות עצמיות כמו "קשוח בחוץ, שקוף מבפנים" ("פינג פונג") או תיאורים פוצעניים כמו "הילדים בועטים בבטן מכתימים אותי בדם" ("אל תפחד"), שמהדהד את "יונתן" של יונה וולך. וזה בולט באופן המושלם שבו המנגינה, הנגינה והשירה משקפות אצלו את המילים, למשל בשיר המצמרר "ילד מפלסטיק", שבו הבוזוקי והגיטרה החשמלית של יהודה פוליקר ממחישים בעדינות רגישה את המילים הלופתניות...
דוגמה נוספת (מתוך רבות) להתמזגות השלמה בין התכנים לבין ההגשה מתרחשת ב"שיר לילדים", שבו מתוך גבהי הקול העליונים ביותר שבפזמון, מולדאבי מחלץ את הסיפור על הסבא ש"כותב בעלים של חייו" את "שיר המצוף מאינסוף אל החוף".
מולדאבי משתמש בכישורי הכתיבה וההתבוננות שלו, אותם הוא מלטש על בסיס קבוע בעבודתו כמבקר מוזיקה, כדי לנסח היטב דקויות של מצבים. המוזיקליות שלו ממחישה אותם בלחנים נעימים שנכנסים לנפש על מנת לשקוע בה.  בכלל, מולדאבי מיומן בהימנעות ממתקתקות מחניפה.
אל תפחד" הוקלט, הופק ועובד בבאר שבע על ידי המוזיקאים המוכשרים
דויד פרץ ונדב אזולאי, שגם תרמו לאלבום בנגינתם בכל הכלים (מלבד ב"ילד מפלסטיק"). הצליל שיצרו תומך בשירים ומבליט אותם, כל שיר בהתאם לצרכיו – מהחום של האקורדיאון והקולות (של חמי רודנר ושלי שנדר-מהרי) ב"העיניים של אמא", למשל, ועד לקור החשמלי המנוכר בשיר "בורחים". פרץ גם השאיל למולדאבי את שירו "ניסיתי ונכשלתי", שנלקח הפעם לאזורים של חוסן ואופטימיות שנעדרים מהמקור. ובעצם, העוצמה הזו נוכחת בכל השירים ואף מתגברת כשמולדאבי מפגיש אותה עם פגיעותו. לכן האלבום כה מרגש".
(4 וחצי כוכבים מתוך 5, תימורה לסינגר Ynet)
כנסו לביקורת המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3502936,00.html

""אל תפחד" הוא האלבום הטוב ביותר של שרון מולדאבי וצעד משמעותי עבורו כאמן. כבר מהשניות הראשונות של שיר הפתיחה המצוין "העיניים של אמא", אפשר להבין שאלבומו השלישי של שרון מולדאבי הוא אלבום של צמתים ונקודות הכרעה... רגעיו המוצלחים ביותר של "אל תפחד" מצויים בשירים בהם מולדאבי מגשים את שם האלבום, ובוחר להפסיק לפחד, הרבה בזכות ההפקה המוזיקלית המגוונת של דויד פרץ ונדב אזולאי: ב"בורחים" הוא מאמץ את הבס האפל והקלידים המסתוריים של דפש מוד, שמוציאים ממנו קול ועוצמה שלא היו בו קודם. הוא ממשיך להפתיע בהשפעות כש"הנשמה שלי" מרפרר ישירות לאלבום האחרון של ניו אורדר. הקווים המוזיקליים בשני השירים הללו מוכיחים שמולדאבי הוא אולי האמן היחיד מבין מבקרי המוזיקה (יחד עם קוואמי), שמסוגל לשבור את הפרדוקס העתיק הקשור באמנים החוטאים בעט העיתונאי, המראה שדווקא אמנים החשופים במסגרת עבודתם למוזיקה הטובה בעולם באופן רצוף ועקבי, לא מסוגלים ליישם את השפעותיה ביצירות שלהם".
(שרון אריאלי, וואלה)
כנסו לביקורת המלאה: http://e.walla.co.il/?w=/216/1231827

"האלבום הטוב והשלם שהוציא מולדאבי עד היום... המקום הזה של רוק רך מתאים גם לאופי השירים וגם לקולו של מולדאבי, קול רוקי שבמקור היה חזק וחד ועם השנים נסדק מעט והפך יותר מעניין ובעל עומק... "פינג פונג" הוא אחד השירים הכי יפים של התקופה האחרונה... מולדאבי הוא איש שיודע לכתוב טקסטים. הגישה שלו רחוקה מלהיות בנאלית, יש לו מה להגיד, דרך להגיד את זה ובשלב הזה של חייו הוא זיכך את היכולת הזאת לכך שכל אחד מהשירים יהיה בעל ערך. המנגינות שלו מתאימות מאוד למילים, יש בהן מתקתקות מסוימת, אבל במינון נכון. בניגוד לרוב יוצרי המיינסטרים הישראלי קל להבחין בכך שמולדאבי שומע כל חייו רוק אמיתי מהעולם ולא משעתק קלקולים ישראליים..."
(גל אוחובסקי, Time Out)

"ההאזנה האינטנסיווית למוסיקה והניסיון לפענח מה הופך שיר לטוב, מה גורם לו לעבוד - הפכו אותו לכותב משוכלל יותר... "ילד מפלסטיק", כמו שירים אחרים של מולדאבי, הוא מבט של אדם בוגר המחפש את זהותו על הילד הפגיע והפגוע שהיה פעם, ויופיו נובע מהבחירה החכמה למקם משפט מפתח דרמטי במקום שתופס את המאזין לא מוכן..."
(בן שלו, הארץ).
כנסו לכתבה המלאה: http://e.walla.co.il/?w=/202/1228883/1

"באלבום הזה, כשמו, מולדאבי לא רק מפסיק לפחד, אלא גם, סוף סוף, מקבל את עצמו. מפסיק להתבייש ביתרונות שלו, לומד לחיות עם החסרונות. ההתפכחות הזו מוציאה ממנו את חופן השירים הטוב ביותר שכתב מאז ימי 'גן חיות'. וזו מחמאה. כי כמו ש'ירח כחול' ו'בת שלושים' היו טובים לזמנם, כך שירי 'אל תפחד' מספרים את הסיפור העכשווי של מי שבוחר לכתוב בכנות כמעט טוטאלית. וחשוב לא פחות- בוחר לשיר כמו ששרון מולדאבי ראוי שיישמע - עמוק ורווי תשוקה בחלק מהשירים, אגרסיבי וצרוד באחרים, ורוב הזמן חשוף ופגיע, מעורטל ממניירות, שברירי, עד שהוא מתפרק סופית ב'נשמה אקוסטית'... בסופו של יום מולדאבי בחר להיות אמן. וזה לא מעט, כי היו תקופות בקריירה הלא רציפה שלו, שזה לא היה ברור עד הסוף. אמן, שכותב את השירים הכי טובים וכנים שהוא יכול, שר אותם בשיא הכנות, ולא מפסיק לנבור, לחפש את דרכו, לנסות, להתחדש".
(אסף נבו, מומה)

רשימת השירים:
1. העינים של אמא
2. אל תפחד
3. ילד מפלסטיק
4. בבית
5. מכור לגמילה
6. בורחים
7. פינג פונג
8. הנשמה שלי
9. הזמן שלנו
10. ניסיתי ונכשלתי
11. שיר לילדים
12. נשמה אקוסטית