השטן והמלאך מתרוצצים מעל ראשי, כל אחד מנסה למשוך לכיוון שלו. השטן רוצה שאכתוב שדבק, כלהקה, לא הצליחה להגיע לאיכויות הנדירות אליהן הצליחו להגיע סולני ההרכב בועז ריינשרייבר וגדי רונן בפרויקט "1:1" מתחילת השנה. המלאך מתעצבן ומצביע על השיפור העצום מאלבום הבכורה של דבק מלפני שנתיים ועל ההשפעה החיובית של "1:1" על האלבום הנוכחי. השטן מצביע על שירים כמו "ביצים גדולות" ו"לחץ" כרגעים די בינוניים וחסרי השראה. המלאך מצידו דופק רשימה קצת יותר ארוכה של רגעים ממש חזקים: "סימן קטן", "הכפתור", "בשם הדמוקרטיה", "אין מושג" וגם "אפשר לשכוח" ו"סבלנות" מספקים את הסחורה. השטן קצת נלחץ ומטריד על ההפקה שנשמעת מעט פשטנית ולא מספיק מושקעת. המלאך טוען שזה בכוונה ושהאלבום הוקלט לייב ב"אפס", אולפן ההקלטות שהקים ההרכב. השטן משיב שזה לא תירוץ ושאי אפשר להתווכח על כך שיש משהו מעומעם בצליל, שהשירים לא מספיק יוצאים החוצה בחלק מן המקרים. המלאך חצי מהנהן בכניעה אבל מפציר שרוב השירים מספיק טובים גם ככה. השטן והמלאך מסכימים שבין נהרות יוצאי "כוכב נולד" לגבעות המירי מסיקיות למיניהן דבק מהווים בשורה מרעננת ומשמחת בנוף המוסיקה הישראלית הנוכחי. הם גם מסכימים שבלייב הם נשמעים אפילו עוד יותר טוב (בואו להופעות ותראו בעצמכם) ושבסך הכל מדובר בחבר'ה נחמדים וצנועים שעושים עבודה טובה ושגם מנסים להגיד משהו תוך כדי. "אז אפשר לסכם שמדובר באלבום רוק ישראלי מוצלח בהחלט, לבטח אחד מחמשת הטובים ביותר שנראו כאן השנה?" אני תוהה. שניהם מהנהנים. השטן עוד זורק בדרך החוצה שחסר כאן להיט גדול שיסחב את התקליט. המלאך מתעצבן מחדש ומתחיל להאשים את גלגל"צ. ברקע הדיסק כמעט ומסתיים, אני מתעייף מהשניים, סוגר להם את הכפתור ונזכר במשהו שפעם מישהי אמרה לי: לא כל אלבום צריך להיות יצירת מופת. יש אלבומים שיצאו לאוויר העולם פשוט בשביל להיות טובים. וואלה. (נעם אפלבאום)
רשימת השירים: 1. סימן קטן 2. בשם הדמוקרטיה 3. אפשר לשכוח 4. ביצים גדולות 5. אל תלכי 6. לחץ 7. בפעם הבאה 8. אין מושג 9. ימים 10. הכפתור 11. סבלנות
יש בי שטן שרוצה להתווכח ולהוכיח.
לא רק שהאלבום הזה לא יותר טוב מהראשון, הוא פחות טוב ממנו בצורה משמעותית.
בעוד את החסרונות של הראשון יכלת לתרץ בקלות כתחלואים של הרכב צעיר באלבום ראשון, עכשיו כשהם שוב באולפן ההקלטה (ועוד אחרי הנסיון שצברו כביכול עם 1:1) כבר אין מאחורי מה להתחבא.
על הביצוע וההפקה אפשר פשוט להגיד "שכונה"; לא מושקע, לא מעניין, "בוא נגמור עם זה וזהו".
וחבל, כי לדבק יש מסרים מושחזים להעביר, מסרים שהולכים לאיבוד בעייפות והרדידות.
יוצא הדופן היחיד הוא "הכפתור" השיר היחיד ברזומה שלפי דעתי משמיע לעולם את מה שיש לדבק להשמיע עליו.
הוסף לסל
כתוב ביקורת
