אלבומי השנה מהדורת 2012/ חן הוניג
ידיעה מתאריך: 05/12/2012 | מערכת מוסיקה נטו
אז הנה, העונה האהובה עליי מתחילה כך:
מקום עשירי: Paul Banks – Banks
למילים של הבן אדם הזה אני חייבת את חיי, ממש ככה, על הדרמה של "I paid for that" אני מחזירה עם דרמה אישית שלי. למשחקים שלו עם המחשב אני חייבת תודה על נסיעות שנהפכו שגרתיות עם הזמן, אבל איתו ברקע היו התגלות. פול בנקס לא עזב את הגיטרה שלו לנוח, הוא הכיר לה חבר נחמד בשם מחשב ויצר איתה אלבום בינוני פלוס במוזיקה, אבל גורו יישאר גורו יישאר בתוקף בלב לעוד הרבה שנים.
מקום תשיעי: Grizzly Bear – Shields
מי יכול היה לדמיין כזה קובץ של אמנים בתוך להקה אחת. שני קולות כמו של אד דרוסטי ודניאל רוזן, ומאחוריהם הגיבוי של כריס טיילור וכריסטופר בר. מי יכול היה להאמין שאחרי אלבום כל כך מיוחד כמו "Veckatimest" דובי הגריזלי יעיזו לחזור עם אלבום שכמעט מגיע לרמה שלו. את היצר המפורק והמופשט שלהם הם החלישו, אבל סף הרגישות עלה בכמה שלבים. מספיק להקשיב ל"Yet Again"" כדי להתעורר בבוקר עם חיוך, לקחת כל דבר בזמן שהוקצב לו ולדבר את מה שאנחנו מרגישים. אם האלבום הקודם סגר אותי בחדר, זה האלבום שפתח אותי למה שיש בחוץ. אז מה אם לקח לו חודשיים לעשות את זה.
מקום שמיני: Andrew Bird – Break it Yourself
הכנר הוא על הגג, ממש נוגע בשמיים בעודו אוסף כמה וכמה תובנות לגבי החיים פה בכדור הארץ. אנדרו בירד משתבח עם השנים, השנינות שלו רק מתחכמת, הנושאים שלו מתמקדים במיקרוסקופ האנושי והפגיע ומתרחבים לאיכות הסביבה והאחריות שיש לנו לעצמנו, שתובעת בתוכה גם את האחריות על החוצה שלנו. אין מי שישבור את השגרה חוץ מעצמנו, אין מי שיפרק את הכינור שלו לכל כך הרבה צלילים יפהפהיים כמו מר בירד. אז גם למדתי לקח, גם ליטפתי את האוזנים וחיממתי את הלב.
מקום שביעי: Jack White – Blunderbuss
זה רק בגלל הריאיונות שלו בתוכנית של סטיבן קולבר, טוב לא. זה בגלל שהוא נשבר ובחר להוציא אלבום באווירה המתאימה. במילים שהוא כתב, הוא בחר להציב מול האהבה של כולנו מראה מוכתמת מפגמים. שום דבר אינו מושלם, גם בעולם פנטסטי כמו של ג'ק וייט. הזכר היחיד לוייט סטרייפס הוא בשיר אחד, כל השאר זה שלל הגוונים של בן אדם חיוור אחד, שיודע מה הוא אוהב ועושה את זה. עכשיו בא לי לפזז לצלילי החידוש של וייט ל"I'm Shakin'".
מקום שישי: Graham Coxon – A+E
גראהם קוקסון אוהב את הגיטרות, כל כך אוהב אותן שהוא חונק אותן בתוך מערבולות של אפקטים, מטביע אותן עמוק בתוך דיסטורשנים, ומלפף אותן סביב הקול הרגיש שלו. הסאדו מאזו הכי יפה שנכתב ללא צורך בסכנת שפה רדודה או סיפורי אהבה מיותרים. הוא הסוד שלא רוצה להתגלות לאף אחד, אמת מוזיקלית שכל אחד עם ראש פתוח מספיק ישמח לאמץ לעצמו, אבל הבשורה שהיא מר קוקסון לא מגיעה למרחקים, לפחות לא מעבר לאנשים שמכירים את להקת האם שלו. וחבל. הבחור, נו אני חייבת להגיד את זה כי הוא באמת ככה, גאון.
מקום חמישי: !Godspeed You! Black Emperor – Allelujah! Don't Bend! Ascend
אני לא שמעתי את האלבום של הלהקה מלפני עשור, ל"Allelujah" הקשבתי אולי שלוש פעמים, אבל זה הספיק לי בשביל להוסיף אותו פה לרשימה למקום מכובד ביותר. פוסט רוק עושים עם נשמה, אחרי עשור, אחרי שלושים שנה, זה לא משנה – כשהנשמה נמצאת שם (וגם הסבלנות של המאזין) נוצר חיבוק טהור. שום דבר לא נאמן לנשמה, הזמן לא אוחז בה וכשמקשיבים לאלבום כזה מבינים שאין זמן שעובר כשמקשיבים לו. גם המקום לא נאמן, אי אפשר לשמוע את האלבום סתם – זו יצירה שיש להתחייב אליה ומי שעושה זאת נהנה ממערכת יחסים המוזיקלית הקתרטית ביותר שהייתה לו בחייו. בתור אשת מילים, לא היה לי צורך, הכלים פה אומרים יותר מכל דבר.
מקום רביעי: Sigur Ros – Valtari
ההופעה בטולוז גדלה להיות תינוק בן חודשיים וחצי, שזוחל לו אי שם בתוך המקומות הורודים ביותר שלי. הניצוצות של שירים כמו "Ekki Mukk" ו-"Varuo", שניהם מהאלבום האחרון של הלהקה האיסלנדית והם גם נוגנו במהלך ההופעה, עדיין ממשיכים להתפזר באוויר החיפאי. השירים באלבום הזה צריכים להישמע בהופעה חיה, לראות את יונסי וחבריו מחלקים את הנשמה שלהם לכל אחד ואחד בקהל זו חובה לכל מעריץ. והם יעשו את זה, לכל אחד ואחד מכם. אז בינתיים נותרה "רק" ההקשבה לאלבום ששלח אותי למקומות יותר קסומים מזכרונות ונוסטלגיות, והמוח ממשיך לצמוח, יחד עם התינוק.
מקום שלישי: Patrick Watson – Adventures in your own Backyard
פטריק ווטסון עושה מוזיקה מושלמת. אין אצלו פגמים, הכל הולך בצורה חלקה, ההמראה אל עולמות גבוהים עוברת מהר, והכל רגוע – אין לחץ כי הנחיתה תגיע רק כשייגמר האלבום שלו. ככה זה עם כל אלבום של ווטסון בשבילי, גם בחצר האחורית המצויה. הכל מואר בעולמו של ווטסון, גם כשהוא עצוב, ישנה איזושהי הילה שסובבת את הצלילים שהוא מפיק. היה קל לשים אותו במקום הראשון, אולי יותר מדי קל, ולכן הוא הגיע רק לפה. השניים אשר "ניצחו" את האלבום הביאו אפקט מחוספס יותר, לא הכל מושלם בממלכת האינדי, ולפעמים היופי נהיה יותר מדי לאוזן. האלבום האחרון של פטריק ווטסון המשיך את הקו הצבעוני של אלבומיו הקודמים, ובכל זאת אין שינוי מיוחד.
אבל מיוחד הוא נשאר.
מקום שני: The Walkmen – Heaven
השלישי ביולי היה יום רגיל, את המשמרת ביליתי בלסדר את החנות, לדבר עם לקוחות, אפילו למכור להם כמה ספרים. ואז פנינה (אחות ושותפה לדירה) התקשרה – כבר כמה זמן שחפרתי לה על הווקמן ואיך שלא גיליתי אותם עד עכשיו – ובאותו יום הייתה לה את הבשורה שלה חיכיתי ולא ציפיתי בכלל : הווקמן באים להופיע בארץ באוגוסט. אין דבר יותר מעודד מאשר להקה שמגיעה לארץ אחרי אלבום כמו "Heaven", אחרי שגילית ש"You and Me" זה האלבום הכי מרגש שמשום מה לא הקשבת לו עד השנה, ואחרי שהקפדת לרכוש את כל הדיסקוגרפיה בכמה חנויות בעולם. ההופעה הפכה להיות אחת מהחוויות המרגשות ביותר (לא כל יום המילטון לייטהאוזר מקדיש לך שיר, דאמיט אני מסרבת להפסיק להתלהב מזה!) והווקמן קיבלו אצלי כמה נקודות אקסטרה על המאמץ.
"Line by Line" היה השיר הראשון שהכניס אותי לתוך האלבום, אחריו בא "Song for Leigh" וכמובן שיר הנושא שגם כשהוא מצלצל בפעם האלף כשיש לפנינה הודעה, הוא עדיין מרגש בכל פעם. הפוסט-פאנק הפך כבר לנחלת העבר, ונשארנו קובץ של מעריצי ז'אנר שאולי איבד מתהילתו, אך לא מאיכותו ואורח חייו. "Heaven" הוא אלבום הרוק המלודי הטוב ביותר שיצא לי לשמוע השנה, הוא לא קשור למה שהיה בעשור הקודם, אך בכל זאת מרשה לנו להתנחם בכך שרלוונטיות לא מתבלה עם השנים.
~*~והמקום הראשון~*~הולך ל~*~Father John Misty – Fear Fun~*~
ג'וש טילמן, לשעבר מתופף של פליט פוקסז, הוא לא זר לסצינת הסולו. לפני שהצטרף לשועלים, הוא הוציא כמה וכמה אלבומים שנגעו בעיקר בפולק ובדיכאון. לאחר שנה מוצלחת מאוד עם האלבום השני של הלהקה ההיא, הוא החליט לעשות שינוי, לא רק בסטטוס שלו, אלא גם בצורת ההגשה שלו. לא עוד הבחור המדוכא עם הגיטרה, אלא מי שהוא מאמין קיים גם בחיים האמיתיים. ג'וש טילמן יצר לעצמו פרסונה חופשיה, היפית, מסטולית ובעיקר כיפית וקרא לעצמו פאת'ר ג'ון מיסטי. משמעות השם אינה ברורה, והיא לא באמת משנה, כי האלבום שהגיע תוך כדי התפנית מדבר את הבן אדם מספיק. האלבום "Fear Fun" הוא יומן מעבר של טילמן מסיאטל האפורה ללוס אנג'לס, מהמימד התלת-מימדי של החיים של כולנו למימד הרביעי – איפה שהחופש משתחרר בעזרת סמים, בחורות יפות ובעיקר אמנות.
את 2012 התחיל פאת'ר ג'ון מיסטי ביציאת הסינגל "Hollywood Forever Cemetery" וכבר אז סימן את קו המחשבה שלו – חופשי, מאושר וחסר עכבות. המילים רמזו על חוויות מיניות מופשטות, הקליפ היה הזוי, והסיפור המשיך עם "Nancy from Now On" שהציג לקנאיות שבינינו את בת זוגו של האמן, והמשיך את הקו החופשי. השיר, שהוא לטעמי החזק ביותר אלבום "This is Sally Hatchet", זכה לקליפ אלים במיוחד, שעל פי מיסטי, היה מבוסס על חלום ממש מוזר שהיה לו כמה ימים לפני הצילומים שלו. כל הסינגלים מלאי תאווה, המילים שנונות במיוחד, ובכל זאת המוזיקה נשארה רגועה – פולק-קאנטרי שלפעמים בועט (כמו בסינגל הראשון) ולרוב מלטף (במיוחד ב"O I Long to feel your arms around me").
את התואר של "אלבום השנה שלי" אני נותנת לאלבום הזה בעיקר בגלל השוני שהוא. הכתיבה התת-הכרתית של טילמן הזכירה לי ימים יפים של דילן עם גיטרה חשמלית. הלוק חסר הטיפוח והבגדים המחוררים מרוב שימוש החזירו אותי לאחת התקופות המרתקות של אמריקה והיא שנות השישים. תקופה של היפיות, חופש, אהבה וסגנון חיים שמורד בהלך הרוח שאי אפשר להכיר בלי להסתכל מהצד השני של קיר הזכוכית. טילמן הוביל אותי סוף סוף לקרוא את "הדבר" של קאמי. כמו "הפרברים" של ארקייד פייר, הוא הוביל אותי לחשוב אחרת על מה שאני מכירה בתור חיי שגרה, וגרם לי טיפה לקנא בכישרון – בקול, בשנינות ובעיקר באומץ להוציא את כל הקישקע החוצה אל העולם, גם אם רובו לא יודע שזה קיים. אז מה הייתה 2012? שנה של ג'וש טילמן, על כל גווניו, ותודה לו על כך.
לסיכום, שיר השנה שלי:
אחזור על הצרפתית שלי: פאק פאק פאק, זו הייתה שנה נהדרת. והיא עדיין לא נגמרה כי לא הקשבתי מספיק לניל יאנג החדש.
הלוואי והשנה הבאה תהיה חצי פורה ממה שהיה לנו השנה! חן.
נכתב ע"י: חן הוניג, הבלוג himandshe.
מדריך קנייה: 10 הגדולים של החודש!
ידיעה מתאריך: 27/07/2012 | מערכת מוסיקה נטו
למרות שבקושי יצאתם מהמזגן בשל החום הכבד, במהלך חודש יולי הגיעו/ יצאו כמה מהאלבומים הכי מדוברים של השנה, ביניהם אלה של הווקמן, ג'פנדרוידס, פטריק ווטסון, ספיריטואלייזד, אזליה בנקס, דאוס, אלטון ג'ון, מטריק ואפילו לינקין פארק.
בנוסף, בימים האחרונים נוספו עוד כמה משובחים שעוד לא הספקנו לשמוע מספיק כדי לגבש דעה (פרנק אושן, בובי וומאק, פיוריטי רינג, Dirty Projectors, The Gaslight Anthem, One Little Plane, דנט מיי, מלוינס, שבק ס'), אז הם יאלצו להתחרות בדירוג של חודש הבא...
קבלו את 10 האלבומים שעשו לנו את החודש (ועוד 9 נספחים) ואנו ממליצים לכם בחום לבדוק... הנה מתחילים.
• 10 הגדולים של יולי!
1. פטריק ווטסון - Adventures In Your Own Back Yard
(ייבוא: התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪) ציון: 4.5/5
פטריק ווטסון נמצא בקבוצת עילית שכזו הכוללת אמנים עכשוויים כמו סופיאן סטיבנס, פיונה אפל, רופוס ווינרייט ואנדרו בירד, שהם לא רק זמרים גדולים, כותבים/ מלחינים מוכשרים או נגנים מחוננים - הם כל זה ביחד! המוסיקליות המרשימה שלהם מציבה אותם במקום אחר לגמרי מזה שנמצאים בו רוב האמנים הפועלים כיום.
ראו מה קרה למשל, כשווטסון התארח בשיר 'To Build A Home' של סינימטיק אוקסטרה - התוצאה היתה לא רק השיר הכי טוב של הלהקה, אלא אחד השירים הכי יפים שנשמעו בשנים האחרונות!
'Adventures In Your Own Back Yard' מגיע אחרי 'Close To Paradise' ו-'Wooden Arms' מ-2007/ 2009, שכל מי שמכיר, בטח זוכר איך הוא הרגיש כשהוא שמע אותם בפעם הראשונה, כי אלה באמת אלבומים מעוררי התפעלות מרוב יופי.
האלבום הרביעי של האמן הקנדי אולי קצת יותר מגוון וקשה לעיכול מקודמיו, אבל בזכות מגע הקסם של ווטסון, זהו עוד אלבום בליגה אחרת שמאוד מתגמל להמשיך לחקור. כל חקירה נוספת מגלה אוצרות נוספים, עושר וקסם שקשה לתאר.
'Adventures' הוא אלבום מקורי ומסקרן, בו משתלבים נגינת הפסנתר וקול הפלצט שלו עם עיבודים מתוחכמים. גם אם לא תיכנסו לטקסטים האינטלגנטיים, כששומעים את המוסיקה המתפתלת של ווטסון אפשר ממש לדמיין את סיפור האגדה שמאחוריו (שימו לב למשל ל-'The Things You Do' האינסטרומנטלי המותח).
אי אפשר לצפות מאמן כמו ווטסון לדרוך במקום, והוא ממשיך ומתפתח מוסיקלית עם נגיעות מריאצ'י (חובבי קאלקסיקו יתחברו) ב-'Lighthouse' הפותח ובשיר הנושא, עם 'Strange Crooked Road' הקצבי/ שמח יחסית. גם הסינגל העשיר 'Into Giants' נשמע כמו התקדמות ממה שהוא עשה לפני כן ושימו לב ל-'Morning Sheets' הרדיוהדי, שהיה יכול להשתלב מצוין ב-'Sea Changes' של בק...
ווטסון פוגע בנימי הרגש עוד יותר, ככל שקולו עדין יותר, כמו שקורה ב-'The Quiet Crowd' ו-'Words In The Fire' המהפנטים.
פטריק ווטסון מתמחה ביצירת רגעים קסומים, וכמו בכל דבר שהוא נוגע בו, האלבום החדש מספק חווית האזנה מאתגרת אך מענגת. וגם אם (עדיין) זה לא נשמע כמו אלבומו הטוב ביותר, הוא בקלות מתעלה על כל דבר אחר שיצא בתקופה האחרונה.
לאתר הרשמי: http://www.adventuresinyourownbackyard.com
פטריק ווטסון - 'Words In The Fire', 'Into Giants' ו-'Lighthouse':
2. טווין שאדו - Confess
(ייבוא: התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪) ציון: 4.5/5
בשקט בשקט, הפך טווין שאדו לתגלית הגדולה של 2010. אלבומו הראשון של ג'ורג' לואיס ג'וניור, 'Forget', שכוּנה בשעתו מוריסי השחור, היה אלבום לילה נפלא, ענוג, שחור ואייטיזי בכל רמ"ח אבריו. הוא חרש את הבמות, הופיע והתראיין בפני כל מי שרק רצה, ובנה עצמו כאישיות מוסיקלית מרתקת, כמו גם כאישיות שיקית במיוחד, שלא נראה כמו אמן האינדי הממוצע: את טווין שאדו (מעתה אימרו ט"ש) אין מצב שתתפסו בחולצת פלנל משובצת מימי נירוונה, או בג'ינס קרוע. הבחור יודע להתלבש.
גרעין המעריצים, שרק הלך וגדל בשנתיים האחרונות, חיכה בצפייה ל-'Confess', כי מה כבר יכול להיות יפה יותר מ-'Forget'.
ננסה בכל הכוח להימנע מהשוואה בין שני האלבומים, שכן זוהי המלצה שמתייחסת לאלבום החדש. ועם-זאת, קשה שלא להבחין בתהליך שעבר על ט"ש מאז פרץ בהדרגתיות והפך לשם אהוד בעולם המוסיקה, תהליך שנשמע באופן מובהק באלבום החדש: 'Confess' הוא גדול יותר, שלם יותר, הרבה יותר אייטיז, הרבה יותר מסוגנן. ט"ש הוא כבר לא האמן שלעטיפת האלבום הראשון הצטלם בפנים מטושטשות, הוא האייקון שמצולם במעיל עור מקושט ניטים, א-לה דבי הארי. הסינגל הראשון 'Five Seconds', זכה לקליפ ארוך ומושקע במיוחד, שרק העצים גם ככה את השיר המעולה.
בקיצור, ט"ש של 2012, של 'Confess', הוא אמן בליגה אחרת מהאמן המתחיל שהיה לפני שנתיים. הכל ב-'Confess' מעיד על כוחו של ט"ש והיותו אייקון בהתהוות.
והשירים? בהיעדר מילה מקורית יותר – פשוט נפלאים. 'Five Seconds' שמתפוצץ באלבום כאחד משירי השנה, 'Run My Heart' היפהפה, 'Patience' הממכר. וכוחו הגדול של 'Confess'? זהו לא אלבום שמושפע משנות השמונים, או מתובל בנגיעות של הז'אנר. הוא נשמע כמו אלבום שיצא ב-1986, ושמיעתו היום, שלושה עשורים אחרי, רק מחזקת את מעמדו כאלבום טוב במיוחד. אל תפספסו – יצירה משובחת ביותר מהאמנים הבולטים של ימינו.
האתר: http://twinshadow.net
טווין שאדו - 'Five Seconds' ו-'Patient' (הקליפים):
3. הווקמן - Heaven
(ייבוא מיוחד, מחיר: 79.90 ₪) ציון: 4.5/5
להקה בשיאה? יש. סולן אדיר? יש. שירים מצוינים אחד אחד? יש. הופעה בישראל בקרוב? יש!!
למרות שמם הקליט, לא הרבה שמעו על The Walkmen, אפילו שהלהקה הניו יורקית שיחררה לאחרונה את אלבומה השביעי, אלבום שלא קשה להמר כבר עכשיו שיככב בסיכומי השנה.
'Heaven' הוא האלבום הכי קליט של החמישייה המוכשרת, אלבום שישיג להם מעריצים חדשים, גם אם לא יכניס אותם למיינסטרים.
אתם תתאהבו מייד בההמנוני האינדי הסוחפים 'Heartbreaker', 'The Love You Love' ושיר הנושא 'Heaven', אבל את רוב השירים צריך לשמוע כמה פעמים עד שמבינים עד כמה הם טובים. אנחנו, למשל, שומעים בריפיט כל החודש גם את 'Song For Leigh' הסטריאפוניקסי, 'Southern Heart' הנוגה, 'The Witch' המרשים ואת 'Line By Line' המרגש.
לעומת להקות אחרות שלקחו קו קצת יותר קליט ונפלו (מישהו אמר קינגס אוף לאון?), הווקמן רק משתכללים עם אלבומם המגובש והבוגר ביותר (הם הפכו לאבות ואפשר לראות את המשפחתיות המתפרצת גם בעטיפת האלבום וגם בטקסטים).
הווקמן, ללא ספק אחת הלהקות הכי טובות של 10 השנים האחרונות, לקחו סיכון עם אלבום שונה ממה שהם עשו עד כה, גם בסאונד וגם באווירה, אבל בזכות המפיק החכם אד הק (מי שהפיק את האחרון של פליט פוקסס, שסולנם משתתף כאן בקולות רקע) ובעיקר בזכות שירים מצוינים, ההימור הצליח.
למעשה, האלבום הזה כל כך טוב, שזו אחת הפעמים היחידות שאנו מקווים שההופעה שלהם תתבסס בעיקר על שירי האלבום החדש.
האתר הרשמי: http://thewalkmen.com
הווקמן - 'The Love You Love', 'Heaven' ו-'Heartbreaker':
4. מטריק - Synthetica
(אן.אם.סי, מחיר: 65 ₪) ציון: 4/5
הנה מגיע אחד מאלבומי האינדי-פופ הגדולים של 2012! האלבום החמישי של ההרכב הקנדי המשובח בראשותה של אמילי היינס המוכשרת (חפשו את אלבום הסולו המפתיע שלה) הוא אלבום פופ שהוא ממש לא פופ. מה זה אומר? שלמרות שהוא מלהיב, סוחף ובעיקר מדבק וממכר אחרי כמה האזנות, הוא בעיקר מעניין ומרתק בזכות שילוב מדויק של סגנונות כמו סינת'-פופ, אלקטרו, רוק, דיסקו ופאנק.
נכון, יש רגעים של פחד: 'Lost Kitten' מתחיל כמו... אוי ואבוי... קייטי פרי, אבל מטריק לא יכולים להיות יותר רחוקים ממנה, גם בגישה, גם בתוצאה, וגם (לצערם) בהצלחה במצעדי המכירות...
'Synthetica' הוא אלבום פופ למתקדמים עם כל כך הרבה קטעים חזקים, החל מהסינגל הגלאם-רוקי 'Youth Without Youth', דרך 'Breathing Underwater' שהוא אמנם קליט, אבל אי אפשר להתעלם מהטקסט החזק שלו ועד לקטעים ממש מרתקים כמו ו-'Clone' ו-'Dreams So Real'.
אבל אפילו יותר מהם, בולט מאוד 'The Wanderlust', הדואט האדיר עם לו ריד (!) וההמנונים הממכרים 'Synthetica' ו-'The Void'.
זהו אלבום פופ חכם וסקסי של להקה שיודעת בדיוק מה היא עושה - ובתחום שלה עושה את זה הכי טוב שאפשר. פשוט קשה לעמוד בפניהם, נסו ותראו!
האתר: http://ilovemetric.com
מטריק - 'Youth Without Youth' (הקליפ) ו-'The Wanderlust' עם לו ריד:
5. ספיריטואלייזד - Sweet Heart Sweet Light
(ייבוא: התו השמיני, מחיר: 69.90 ₪) ציון: 4/5
עוד אחד מהאלבומים הכי מדוברים של השנה ולא פלא - כל מי שמתמצא במוסיקה בשנים האחרונות יודע שג'ייסון פירס, האיש שמאחורי השם ספיריטואלייזד, הוא גאון.
4 שנים אחרי 'Songs in A&E', שנכתב בעקבות אשפוזו הממושך של פירס, הוא ממשיך בקו הטראגי עם אלבומו השביעי, אלבום אינדי מורכב שכולל בעיקר משירי תפילה שעוסקים בחיים ומשמעותם, עם חזרה שוב ושוב על מילים כמו 'Jesus' ו-'Lord'...
האלבום מתחיל עם היצירה הרוקיסטית 'Hey Jane' בת ה-9 דקות ויש כאן לא מעט שירים מאתגרים לשמיעה ראשונה ('Headin For The Top Now', 'I Am What I Am'), אבל מה שיפה כאן, זה שיש בעיקר שירים מלודיים שמייד מתאהבים בהם/ מתרגשים מהם. נסו להתחיל עם ההמנונים היפהפיים 'Too Late' ("כאב לב וכאב הם מה שאתה מקבל") ו-'So Long You Pretty Thing' וכמובן עם הסינגל המאוד קליט (יחסית) 'Little Girl'. משם כדאי להמשיך עם 'You Get What You Deserve' ו-'Life Is A Problem' המאוד רוחני, בהם פירס שם את כל ה"קישקע" שלו בחוץ...
נכון, השירים של ספיריטואלייזד הם תמיד מסע לא קל לעיכול (ובדרך כלל סוחטי דמעות), אבל בסופו של דבר, כל מי שמכיר את הלהקה הזאת יודע עד כמה זה משתלם לנסות.
האתר: http://www.spiritualized.com
ספיריטואלייזד - 'Little Girl', 'Hey Jane' ו-'So Long You Pretty Thing':
6. ג'פנדרוידס - Celebration Rock
(ייבוא מיוחד, מחיר: 79.90 ₪) ציון: 4/5
כבר מזמן שלא יצא אלבום רוק בועט כמו שצריך! זו ללא ספק שנה מעולה לסצנת המוסיקה הקנדית (ראו את המקום הראשון ואת הקודם ברשימה למשל). 'Celebration Rock', האלבום השני של הצמד הקנדי המורכב מהגיטריסט בריאן קינג והמתופף דיויד פרואוס, הוא אלבום הייפי במיוחד הכולל רק 8 שירים - אולי בגלל שפשוט לא צריך יותר.
אנחנו תמיד טוענים שאם אלבום כולל מעט שירים (7 מקוריים וחידוש ל-'For the Love of Ivy' של The Gun Club) - כדאי שכל אחד מהם יהיה מעולה. וזה בדיוק המקרה כאן: אין פילרים וכל שיר בועט, סוחף ולא נמאס גם בפעם העשירית!
לא פלא שהבלוג הנחשב סטריאוגאם בחר ב-'The House That Heaven Built', הממוקם באלבום אחד לפני הסוף, להמנון האינדי של קיץ 2012.
מי שאוהב את No Age, סוניק יותר וה-White Stripes (ג'פנדרוידס רק קצת יותר סוחפים וכיפיים), יאהב בקלות את האלבום מלא האנרגיה הזה, ששמתחיל חזק (ורועש) ולא עוצר לרגע. וזה מגיע ממש טוב בעיתוי של הקיץ ועושה חשק להשתולל בהופעה שלהם.
ככה עושים רוקנרול ב-2012!
האתר: http://japandroids.com
7. דנה לוי - Look At I
(הי פידליטי, מחיר: 45 ₪) ציון: 4/5
ללא ספק האלבום המקומי הכי טוב שיצא החודש. דנה לוי בחרה לשיר באנגלית למרות המבטא המקומי, אבל זה בערך החיסרון הבולט היחיד עם אלבום הבכורה שלה.
העבודה על אלבום הבכורה נמשכה 3 שנים וקל לשמוע את העבודה המוקפדת שנעשתה עם כל שיר.
לאותו סאונד מוקפד אחראיים המפיקים אורי קליינמן ויונתן דגן (J. Viewz) ומספר נגנים מוכשרים כמו איסר טננבאום ויוני פוליקר.
החל מ-'Down The Hill' הקסום הפותח ועד ליצירה המרחפת החותמת 'Cracks', לוי מעבירה אותנו מסע מגוון ועשיר, שמציג קול מגוון ונפלא, אווירה מלנכולית משהו ושירים מצוינים נוספים כמו 'Anything If You Can' ו-'They Sing For Tomorrow' הסוחפים, 'Galaxy' החללי ושיר הנושא הפולקי-סוער 'Look At I'.
השפעות של סינגר-סונגרייטריות כמו סוזאן וגה וטורי אמוס ברורות, אבל נראה שלא רק שההשפעות משובחות, היא גם הצליחה ליצור משהו שלא דומה יותר מידי לאף אחת מהן. אז אל תפספסו את דנה לוי, שתצליח להפתיע גם אתכם אם תתנו לה צ'אנס.
הקשיבו לאלבום במלואו: http://danalevy.bandcamp.com/album/look-at-i
8. בירדי - Birdy
(התו השמיני, מחיר: 65 ₪) ציון: 4/5
בעידן "אמריקן איידול", "דה וייס" ו"כוכב נולד", קאברים לשירים מוכרים הם רוטינה. הקהל מתמוגג מנוסטלגיה סכרינית, וזמרים מתחילים פורצים בענק לתודעה הציבורית, במעין מלכודת דבש: הם הופכים לשם מוכר בכל בית, אבל בהסתמך על ביצועים לשירים של אחרים. אמירה אישית או סגנון אינדיווידואלי קשה לבנות מעל במת ענק של "אקס פקטור", ויסלחו לנו המתמודדים הצבעוניים יותר. אלה מהם שמגיעים לאלבום סולו, צריכים לעבוד כפליים על רפרטואר שיחזיק מעמד, ונאבקים בשיניים לזכות בהכרה בזכות שיריהם שלהם, ולא בזכות ''הנני כאן''.
ובהסתמך על הבעייתיות של פריצה בזכות חידושים לשירים מוּכרים, מעניין לראות איך יתפתח הסיפור של בירדי, לכאורה 'עוד' זמרת צעירה עם קול יפה שעושה קאברים. אז אמנם היא לא פרצה מעל במה של תוכנית ריאליטי, אבל היא גם לא כ"כ שונה ממתמודדת ממוצעת של אחת התוכניות הנ"ל: היא בת 16, יפה מאוד, בעלת קול נקי ונעים, והיא שרה את השירים של האמנים האהובים עליה עם ליווי של פסנתרן. אה כן, רק שהיא מחדשת את פליט פוקסס.
בירדי הלכה על תרגיל ה'הפוך על הפוך' הקלאסי: נעשה חידושים, אבל לאינדי. וכך, במקום לשמוע עוד קאבר לבילי ג'ואל או סלין דיון, היא מחדשת את בון איבר, The XX והנשיונל. ולמה? השאלה שצריכה להישאל היא 'למה לא, בעצם'? אין לפקפק באמנים הגדולים שזה עתה הוזכרו, או ביצירות שלהם. קאבר הם לא באמת צריכים. אבל הם עדיין להקות קטנות יחסית (יחסית, רק יחסית!) ואם ביצוע רך יותר של ילדה בת 16 יחשוף את השירים שלהם לאוזניים נוספות, מה רע? מה גם שלבירדי יש באמת קול יפה, והיא מבצעת אותם בצורה מקסימה. גם מגיע לה שאפו על-כך שבגיל כזה היא בכלל חשופה לשמות האלה, ואוהבת אותם מספיק כדי לבחור בהם לקאבר.
אז נכון, אין כאן משהו באמת יוצא דופן. את 'Skinny Love' אף אחד לא יעשה טוב מבון איבר. אבל אם כבר לקצר מסלול ולהגיע לחשיפה רחבה יותר בעזרת שירים של אחרים, אין ספק שלבירדי יש כמה בחירות מעניינות במיוחד בשיממון ה-'All American Songbook' שהורגלנו אליו.
האתר: http://officialbirdy.com
9. A Wasteland Companion - M. Ward
(ייבוא מיוחד, מחיר: 89.90 ₪) ציון: 4/5
אלבום שיצא כבר בחודש מרץ, אבל היינו חייבים לייבא, גם אם הוא במחיר יקר יחסית.
האלבום השמיני של הסינגר-סונגרייטר המוערך M. Ward (מתיו סטפן וורד), שהוא גם חבר She & Him ו-Monsters of Folk, מציג שילוב מהנה ומאוזן בין המנוני אינדי מקפיצים כמו 'Primitive Girl' ו-'Sweetheart' הסיקסטיזי, לקטעים אינטימים-מלנכוליים מלאי קסם, כמו 'Clean Slate' ו-'The First Time I Ran Away' - אחד השירים היפים שתשמעו השנה.
חברים ומעריכים שווים לא חסרים לו, רק שימו לב מי משתתף באלבום: זואי דשנל, מייק מוגיס (ברייט אייז), סטיב שלי (סוניק יות'), האווי גלב (Giant Sand) וג'ון פאריש (שותפה של פי ג'יי הארווי).
לא בטוח שזהו אלבומו הטוב ביותר (נסו את 'Post War' מ-2006), ויש כמה שירים בודדים שהיינו מוציאים כדי שיהפוך למושלם, אבל זוהי הזדמנות מצוינת להכיר את אחד הזמרים/ יוצרים הגדולים של תקופתנו, שגם כאן מציג מספיק שירים קסומים שיגרמו לכם להתאהב בו.
האתר: http://www.mwardmusic.com
10. The Voice Of Peace Vol.4
(פונוקול, 69.90 ₪) ציון: 4/5
אוסף מחווה רביעי (בחמש שנים!) לתחנת הרדיו המיתולוגית של אייבי נתן. גם מי שלא גדל על התחנה הותיקה, שהופעלה באופן התנדבותי בין השנים 1973-1993, לא יכול שלא להתמוגג מאוסף השירים הנהדר הזה.
סקוט מקנזי עם 'If You're Going to San Francisco' האלמותי, אלן פרסונס פרוג'קט עם 'Eye in the Sky', רוקסי מיוזיק עם 'Avalon', המוטורז עם 'Airport' והרשימה נמשכת...
אז נכון, שומעים את השירים האלה כל הזמן ברדיו. ונכון, הם כבר הופיעו בלא מעט אוספים נוסטלגיים קודמים. אבל כשהם מאוּגדים בדיסק אחד, וכל אחד מהם הוא באמת שיר מנצח, מי יכול להתנגד? סדרת 'The Voice of Peace' מכילה בתוכה בדיוק את אותם שירים שאנחנו כ"כ אוהבים לשמוע ברדיו במפתיע, שמגיעים באמצע נסיעה לשום מקום וגורמים לנו להתרגשות הקטנה הזו למשמע שיר שגדלנו עליו, שאת מילותיו אנחנו מכירים בע"פ, אבל אין לנו מושג מי שר אותו. וגם – בדומה לשלושת האוספים הקודמים בסדרה – מדובר במתנה המושלמת לכל חובב מוסיקה, צעיר עד מבוגר. עריכה מוסיקלית מנצחת.
• עוד אלבומים טובים, בקצרה:
אלטון ג'ון Vs פנאו - Good Morning To The Night
לא רק שהרעיון ממש מוצלח, גם הביצוע משובח ובעיקר רענן וכייפי. צמד הדאנס האוסטרלי פנאו (ניק ליטלמור ופטר מאייס שידועים גם בזכות הפרויקט המצליח 'Empire of The Sun'), קיבל גישה לסרטי ההקלטות הישנים של אלטון, פירקו ועיצבו מחדש את השירה והכלים ליצירת שירים חדשים לגמרי בהפקה אלקטרונית עכשווית. אחרי שהם השמיעו לאלטון את 'Sad', הוא עודד אותם ליצור אלבום שלם והתוצאה: המקום הראשון הראשון של אלטון מזה 20 שנה במצעד הבריטי... ציון: 4/5
Slaughterhouse - Ty Segall Band
חוץ מג'פנדרוידס, יצא החודש עוד אלבום רוק בועט מצוין. טיי סגל, אחד המוסיקאים הבולטים, המשפיעים והפוריים של השנים האחרונות, באלבום עם אלבום גראז' רוק מתפרץ, בועט ולפעמים אפל עם עבודת גיטרות מעולה, סאונד מעצב הזייה ורצף של שירים פשוט מצוינים. ציון: 4/5
Strange Weekend - Porcelain Raft
מאורו רמידי, שהיה מעורב בעשרות הרכבים ופרויקטים מוסיקליים, מוציא אלבום מלא ראשון והכיוון הוא דרים-פופ צבעוני, מגוון ואקלקטי, איפשהו על הרצף שבין M83 וביץ' האוס - עם קול אניגמטי ושירה ייחודית. ציון: 4/5
G Is for Deep - Doseone
אלבום בכורה למייסד הלייבל 'אנטיקון', מפיק ומוסיקאי שעיצב פרויקטים מוסיקליים פורצי דרך ועבד עם אמנים כמו מייק פאטון ו-TV On The Radio. עיבודים מרתקים, חיבורי אלקטרוניקה, סינתיסייזרים, מכונות תופים וכלים חיים. לא היפ-הופ, לא בדיוק פופ, לא ממש R&B, בקיצור - לא עונה להגדרות שאנחנו רגילים לתת למוסיקה. ציון: 4/5
נאס - Life Is Good
הראפר האמריקאי הוותיק חוזר עם אלבום האולפן העשירי שלו ומוכיח שהוא עדיין רלוונטי. אלבומו הראשון מזה 4 שנים כולל שיתופי פעולה עם איימי ווינהאוס, מרי ג'יי בלייג', ריק רוס, סוויז ביטז ואחרים. 21 שנה לתוך הקריירה שלו, הוא מצליח לעשות משהו די נדיר: להוציא את אחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים של השנה, אלבום שעומד יפה לצד אלבומו הגדול ביותר 'Illmatic'. ציון: 4/5
Songs Of Townes Van Zandt - Steve Von Till, Scott Kelly & Wino
שלושה מוסיקאים שבאים מעולם המטאל (אבל עם נטייה לפולק), בפרויקט מקסים שחוגג את המוסיקה של טאונס ון-זאנדט, ללא ספק אחד מגדולי הכותבים במוסיקה האמריקאית של המאה העשרים. אלבום פולק כבד, קודר ומרתק שפותח מבט נוסף גם על הטרובדור וגם על המבצעים, שמגלים עולם מוסיקלי רגיש ומפותח. ציון: 4/5
ג'ודי ענתבי - חדרים
אלבום בכורה כנה, בועט ומגובש לג'ודי ענתבי, שעבדה עליו במשך 4 שנים עם דן תורן (על הטקסטים והלחנים) ויהוא ירון (ההפקה המוסיקלית). אלבום המציג מוסיקליות מגוונת, טקסטים מרתקים ובועטים וזמרת אינטלגנטית. אלבום שבכל האזנה מתגלים בו עוד ועוד פנינים. ציון: 4/5
אזליה בנקס - 1991
ההיפ מוכיח את עצמו כבר ב-E.P הראשון! הזמרת/ ראפרית הניו יורקית הלוהטת הוציאה 4 קטעים בלבד, ביניהם הלהיטים '212' עם לייזי ג'יי ו-'Liquorice', וזה מספיק כדי להבין שיש לנו כאן כוכבת ענקית בפוטנציה בזכות שילוב טרי וחכם בין היפ הופ ודאנס לטקסטים יחודיים. יאללה, מחכים כבר לאלבום המלא. ציון: 4/5
ראש - Clockwork Angels
אלבום האולפן ה-19 של הרכב הפרוגרסיב-רוק הקנדי הוא אלבום קונספט (מדע בדיוני) מלהיב, עם המנונים מנצחים כמו 'Halo Effect', 'Wish Them Well' ו-'The Wreckers', שמעריציהם ישמחו מאוד לחבק עד שיגיע אלבום מספר 20. ציון: 4/5
• מה עוד יצא (נבחרים)?
ישראלי: מוריה אור, מושיק קליפר, אליקי, ג'וש, לייזר לויד, שורטי, האירוסים, הפרויקט של רביבו, אוסף הרמיקסים המחוזקים 2 של אלון מורדו, מארז שירי המשוררים לילדים הגדולים בכל הזמנים ואוסף משולש לדקלון.
לועזי: לינקין פארק, דאוס, רומר, אופספרינג, סרג' טנקיאן, פלו רידה, כריס בראון, פט מתיני, אלבום קאמבק לאולטרווקס, אוסף ראשון לג'ניפר לופז, אי.פי לג'ון פראשיאנטה, אוסף לסליפנוט, מהדורת 21 שנה ל-'Mama Said' של לני קרביץ, פסקולי "אמיצה" ו-"לרומא, באהבה" אוסף הג'אז האווירתי Blue Note Trip 10: Maestro, אוסף הדאנס Line Out 5 ו-F*** Me, I'm Famous 2012 של דיויד גטה, מארז 5 אלבומי אלטון ג'ון מ-1970 עד 1973 וסטים מחומשים לבילי ג'ואל, R. Kelly, ג'ון דנבר, טינאייג' פאנקלאב, בוז סקוגס ותומפסון טווינז.
• רוצים עוד המלצות?
אלבומי יוני (פיונה אפל, רג'ינה ספקטור, Of Monsters And Men), אלבומי מאי (רותם אור, סיגור רוס, אלבמה שייקס), אלבומי אפריל (אפרת בן צור, 1:1, אלון לוטרינגר), אלבומי מרץ (שרון ואן אטן, מייקל קיוואנוקה, אנדרו בירד), אלבומי פברואר (קוב, מארק לאנגן, לאונרד כהן), אלבומי ינואר (מכביז, נערות ריינס, רות דולורס-וייס).
וגם: אלבומי דצמבר 2011 (ריטה, מטרונומי, דארק קפטיין), אלבומי 2011 (פי ג'יי הארווי, בון איבר, פליט פוקסס), אלבומי נובמבר (פלורנס והמאשין, קייט בוש, טום וויטס), האלבומים הישראליים של השנה (ברי סחרוף, נעם רותם ואסף אמדורסקי), אלבומי אוקטובר (ווילקו, לאורה מארלינג, פייסט ועוד), אלבומי ספטמבר (רמי פורטיס, The Drums, קסביאן ועוד), אלבומי אוגוסט (בון איבר, חוה אלברשטיין, ארקטיק מאנקיז), אלבומי יולי (פנדה בר, גיליאן וולש), אלבומי יוני (רונה קינן, Death Cab For Cutie), אלבומי מאי (פליט פוקסס, דיינג'ר מאוס/ דניאל לופי), אלבומי אפריל (נעם רותם, ברי סחרוף), אלבומי מרץ (דניאלה ובן ספקטור, Elbow), פברואר (פי ג'יי הארווי, ג'יימס בלייק) וינואר 2011 (אסף אמדורסקי, אדל).
ובונוס למי שרק עכשיו מגלה את האתר: אלבומי השנה 2010 (ארקייד פייר, נשיונל, ביץ' האוס), אלבומי העשור (בק, קולדפליי, Elbow) והגדולים של שנות ה-80 (הסמיתס, מייקל ג'קסון, U2).
המצעד: The Voice Of Peace מפתיע
ידיעה מתאריך: 15/07/2012 | מערכת מוסיקה נטו
הפרסומות המבשרות על צאת האוסף הרביעי, הכולל להיטים נוסטלגיים כמו 'San Francisco' של סקוט מקנזי, 'Airport' של המוטורז, 'Daydream Believer' של המאנקיז ו-'Forever Young' של אלאפוויל, עשו את הלא יאמן והחזירו את כל חלקי הסדרה אל 20 הנמכרים השבוע!
האוסף הראשון והמצליח ביותר, שהחזיק שבועיים בפסגה לפני 5 שנים, עושה כניסה מחודשת אל המקום התשיעי, האוסף השני שהגיע אל המקום השלישי ב-2008 חוזר ל-20 והשלישי, שהגיע רק עד המקום החמישי בשנה שעברה, חוזר ל-11!
הפתעה גדולה עוד יותר ממתינה במקום השני, לשם נכנס 'Adventures In Your Own Back Yard' של פטריק ווטסון! האלבום הרביעי של ההרכב הקנדי המוערך יצא בסוף אפריל ברחבי העולם וסוף סוף הגיע באופן מסודר גם אלינו, מה שהריץ את מביני העניין לרכוש לעצמם עותק.
"סחרחורת" (אן.אם.סי) של דודו טסה מצליח לעשות לנו סחרחורת קלה: אחרי שירד 23 שלבים בשבוע שעבר אל המקום ה-25, הוא עולה בחזרה 22 שלבים אל המקום השלישי השבוע.
גם "אושר" (הי פידליטי) של 1:1 מתאושש השבוע עם עלייה של 12 שלבים אל המקום הרביעי וכך גם 'Sympathetic Nervous System' (הליקון) של נינט, שבזכות הדיבור והוויכוח הרב סביבו, עולה 10 שלבים אל המקום החמישי.
פרט לפטריק ווטסון המפתיעים, יש עוד 3 כניסות איכותיות אל המצעד: 'Unity Band' (התו השמיני) של אשף הג'אז פט מתיני נכנס אל המקום השישי, 'Sweet Heart Sweet Light' (התו השמיני) של ספיריטואלייזד נכנס ל-14 והאוסף הכפול "פניני האופרה" (הליקון) נכנס ל-15, חודש אחרי שיצא.
לינקין פארק, שנכנסו בשבוע שעבר אל הפסגה עם אלבומם החמישי 'Living Things' (התו השמיני), סובלים מירידה תלולה של 11 שלבים אל המקום ה-12, וכך גם כל האלבומים שהיו בששת המקומות הראשונים בשבוע שעבר, פרט ל-'The Voice Of Peace 4', שעלה 2 שלבים. 'The Idler Wheel' (אן.אם.סי) של פיונה אפל, שהחזיק שבועיים בפסגה ובשבוע שעבר ירד אל המקום השני, צונח 15 שלבים אל המקום ה-17, ניל יאנג והקרייזי הורס יורדים 9 שלבים ל-13 עם 'Americana' (התו השמיני), אפרת בן צור יורדת 18 שלבים ל-23 עם 'Robin' (התו השמיני) ודודו אהרון יורד 12 ל-18 עם "גיבור" (Play).
לעומתם, ג'סטין ביבר, שלפני שבועיים הצליח בקושי להיכנס ל-20 עם 'Believe' (הליקון), מתאושש עם זינוק אל המקום העשירי השבוע.
• המפסיד של השבוע: מוזר לגלות שלמרות שמארון פייב כל כך מושמעים כאן, לא ממש הולך להם. בעוד שאלבומם החדש 'Overexposed' (הליקון) נכנס אל המקום השני בבריטניה ובארה"ב, כאן הוא הצליח להיכנס רק ל-17 והשבוע הוא כבר יוצא מרשימת 30 הנמכרים.
• המנצח של השבוע: אין ספק שסדרת 'The Voice Of Peace' לוקחת את התואר בענק - לא רק שזו הפעם הראשונה שאוסף מגיע אל הפסגה מאז אפריל 2008 (הפרויקט "עבודה עברית"), זו הפעם הראשונה אי פעם שכל חלקי אוסף כלשהו נמצאים בין 20 הראשונים. מדהים!
• 5 ה-DVD הנמכרים בשבוע האחרון ב'מוסיקה נטו':
1. הביטלס - 'Yellow Submarine' (הליקון)
2. אריק איינשטיין - כמו גדולים (אן.אם.סי)
3. פרידה - הסרט (התו השמיני)
4. דויד גארט - Playing for My Life (הליקון)
5. Eurovision Song Contest Baku 2012 (הליקון)
הדירוגים משקפים את המכירות בחנות ובאתר 'מוסיקה נטו' בשבוע ה-28 של 2012 (החל מה-8 ועד ה-14 ביולי 2012). המצעד משקף את המכירות ב'מוסיקה נטו' בלבד ואינו בהכרח מייצג את המכירות הארציות. לצפייה ברשימת 30 האלבומים הנמכרים, לחצו כאן.
9 השירים/ קליפים שעשו לנו את השבוע
ידיעה מתאריך: 27/04/2012 | מערכת מוסיקה נטו
אז מה בחלק הראשון? קליפים חדשים לברי סחרוף, אוף מונטריאול, רפצ'ור, פוסטר דה פיפל, פורטוגל דה מאן, פטריק ווטסון ושירים חדשים של פלורנס והמאשין והפליימינג ליפס עם אריקה באדו!
ולקינוח אנו חוגגים 10 שנים לאלבום הכי טוב של ווילקו. שבת שלום!
9 השירים/ קליפים שעשו לנו את השבוע:
1. אוף מונטריאול - Spiteful Intervention
2. ברי סחרוף - הדרך לערד
3. רפצ'ור - How Deep Is Your Love
4. פוסטר דה פיפל - Houdini
5. פוטוגל דה מאן - (All Your Light (Times Like These
6. פטריק ווטסון - Into Giants
7. פלורנס והמאשין - Breath of Life
8. פליימינג ליפס ואריקה באדו - The First Time Ever I Saw Your Face
9. ווילקו - I Am Trying To Break Your Heart
• בשבת הבאה (7.5) יעלו על במת הבארבי of Montreal האדירים (יש לנו עדיין כרטיסים אחרונים!) ובעיתוי מעולה יוצא קליפ חדש מאלבומם האחרון 'Paralytic Stalks'.
נראה שלא כולם מצליחים להתחבר ללהקה המיוחדת בראשותו של קווין בארנס הגאון, אבל אם תתחילו ממש להקשיב להם (תתחילו עם 'Hissing Fauna, Are You the Destroyer' המבריק מ-2007), האסימון ייפול, רק שזה לא יהיה מאוחר מידי...
אוף מונטריאול - Spiteful Intervention:
• קליפ חדש לברי סחרוף! ועוד לשיר בולט מהאלבום המצליח ביותר של 2011 (מי שהצליח לעקוף כאן אפילו את אדל): "אתה נמצא כאן", שיצא לפני שנה וקצת.
סחרוף ממשיך להופיע עם המופע האלקטרו-אקוסטי ועם המופע החשמלי המלא שלו (-9 במאי בזאפה אמפי שוני וב-31 במאי ברדינג 3). את הקליפ היפה ל"הדרך לערד" (שכתב רוני סומק) ביים ניר דרבסי.
ברי סחרוף - הדרך לערד:
• תופתעו לגלות שרק עכשיו יצא הקליפ הרשמי ללהיט הממכר 'How Deep Is Your Love' של ה-Rapture, ששמענו ללא סוף בכל מקום במשך חודשים, כולל בפרסומות, פרומואים וכאלה.
האלבום המלא 'In The Grace Of Your Love' מספטמבר 2011 עדיין נשאר מצוין למרות שנראה שפוספס קצת בתודעה.
רפצ'ור - How Deep Is Your Love:
• 'Torches', האלבום המרענן של Foster The People, הניב להיט אחד ענק ('Pumped Up Kicks'), אבל למרות שהוא מלא בשירים טובים (לפחות) כמוהו, אף אחד לא ממש תפס (אנחנו היינו ממליצים ללכת על 'Waste' או 'Warrant', אבל הם לא ממש סופרים אותנו)...
אז עכשיו הם מנסים את מזלם על 'Houdini', עוד שיר כייפי, שנראה שימשיך בדרך הסינגלים הקודמים שלא קרעו את המצעדים.
פוסטר דה פיפל - Houdini:
• האלבום 'In The Mountain In The Cloud' של Portugal. The Man יצא בספטמבר 2011 וכבר יצאו ממנו לא מעט סינגלים (כולם מצוינים). עכשיו מגיע קליפ חדש ומושקע לעוד שיר ממש משובח מתוכו, כי מגיע לו.
זו הזדמנות טובה לגלות את האלבום הזה (שאף פעם לא נמאס, אם לא אמרנו כבר), למי שטרם הספיק.
פוטוגל דה מאן - (All Your Light (Times Like These:
• למרות שלא ממש ניתן להשיג את אלבומיו בארץ (אנחנו עובדים על זה), פטריק ווטסון הוא אחד המוסיקאים הכי טובים בעולם. בקרוב ייצא אלבומו החדש 'Adventures In Your Own Backyard' ולפי הסינגל 'Into Giants', הוא עומד להמשיך את הקו המבריק של אלבומיו הקודמים.
כבר אי אפשר לחכות, אז הקשיבו לו כאן וצפו בקליפ הרשמי הראשון מהאלבום לשיר 'Into Giants' - כמה יופי!
פטריק ווטסון - Into Giants:
• עוד לא התאוששנו מיציאת אלבום האנפלאגד שלהם, והנה מגיע 'Breath Of Life' - שיר חדש ואפילו די מרשים לפלורנס והמאשין!
השיר נכתב במיוחד לפסקול הלהיט ההוליוודי הבא 'Snow White And The Huntsman', עיבוד עדכני (נוסף) לסיפור שלגיה עם שרליז ת'רון וקריסטין סטיוארט ("דמדומים") והוא זה שתשמעו בזמן שכתוביות הסיום רצות על המסך.
נראה שהצד האופראי/ דרמטי של פלורנס וולש מתאים בול לפסקול הסרט האפל, שייצא בסוף מאי.
פלורנס והמאשין - Breath of Life:
• מה קורה כשמחברים בין הפליימינג ליפס הניסיוניים, זמרת הסול האדירה אריקה באדו והקלאסיקה 'The First Time Ever I Saw Your Face' של רוברטה פלאק? ביצוע מרחף ומפתיע במיוחד לשיר כל כך מוכר, כפי שלא חשבתם שתשמעו. וזה נורא יפה.
השיר הוא חלק מהוצאה מיוחדת ל"רקורד סטור דיי" שהתקיים לפני כמעט שבוע גם אצלנו ובה מתארחים גם ניק קייב, כריס מרטין, ג'ים ג'יימס (My Morning Jacket), ביז מארקי ואפילו Ke$ha...
פליימינג ליפס ואריקה באדו - The First Time Ever I Saw Your Face:
• השבוע (23.4) לפני 10 שנים בדיוק יצא האלבום האדיר 'Yankee Hotel Foxtrot' של ווילקו.
למי שלא יודע, האלבום הזה כמעט ולא יצא מכיוון שחברת התקליטים שלהם לא האמינה בו. הלהקה שדווקא חשבה שזוהי עבודתה הטובה ביותר נאלצה לרכוש את הזכויות ולתת אותו להורדה בחינם באתר שלה.
התוצאה? ביקורות אדירות, חברת תקליטים גדולה אחרת שהוציאה אותו ומכירות של אלבום זהב. למי שמתעניין בסיפור, אל תפספסו את הסרט הדוקומנטרי 'I Am Trying To Break Your Heart'.
אז בהמשך ישיר, הנה השיר המבריק בן ה-7 דקות שפותח את האלבום ועל שמו נקרא גם אותו סרט.
ווילקו - I Am Trying To Break Your Heart:
• • • אהבתם? כנסו לפינה הקודמת (וגם זו שלפניה)!
הקשיבו: רופוס, אלברן ופטריק ווטסון
ידיעה מתאריך: 23/04/2012 | מערכת מוסיקה נטו
• ראשון הוא 'Out of the Game' של שהסינגר-סונגרייטר הקנדי רופוס ווינרייט, שב-3 ביוני מגיע להופעה בישראל שתתקיים בחוות רונית.
את אלבומו השביעי, שהופק ע"י כוכב הרטרו-סול מארק רונסון, הוא מתאר ככזה המעביר ניחוח של שנות ה-70 עם נגיעות גרוב, פאנקי, סווינג והייפ... זהו אמנם אלבום מאוד אישי, אבל גם קליל ונגיש יחסית, בו הוא משמר את הנארטיב הייחודי שלו, התחכום, בעוד שהוא מוסיף הנאת פופ קלאסי-פאנקי גרובי סווינגי והיפ הופ.
פרט לרונסון, באלבום משתתפים גם ניק זימר, שון לנון, נלס קליין, תומאס דובמן בארלט ואחותו מרתה.
הלינק: http://www.npr.org/2012/04/22/150736532/first-listen-rufus-wainwright-out-of-the-game
להזמנה מוקדמת.
צפו בפרומו קצר לאלבום:
• הקשיבו גם ל-'Dr Dee', אלבום הסולו המסקרן של דיימון אלברן, שהוא למעשה פסקול לאופרה על חייו של ג'ון די, יועץ של המלכה אליזבת הראשונה...
אלבומו הראשון של אלברן תחת שמו אחרי קריירה עשירה שנמשכת כבר 23 שנה, מורכב למעשה מ-18 שירים שאלברן הקליט בסוף 2011 באולפנו שבמערב לונדון עם הפילהרמונית של ה-BBC ומקבץ של מוסיקאים.
אלברן בן ה-44 הוא ללא ספק אחד המוסיקאים המוכשרים ביותר בבריטניה. הוא פרץ בשנות התשעים המוקדמות כסולן Blur ובהמשך עמד בפרונט של הגורילאז, The Good, The Bad And The Queen והיה אחראי לפרוייקטים מגוונים כמו Monkey: Journey to the West, Mali Music ו-Rocketjuice and The Moon.
הלינק: http://www.npr.org/2012/04/22/150739032/first-listen-damon-albarn-dr-dee
להזמנה מוקדמת.
צפו בטיזר לסינגל הבא, 'The Dancing King':
• שלישי הוא 'Adventures In Your Own Backyard' של פטריק ווטסון המופלאים. מי שלא ממש מתלהב כרגע, כנראה שלא שמע עדיין את 2 אלבומיו הקסומים 'Close To Paradise' ו-'Wooden Arms' מלפני 5 ו-3 שנים.
ההרכב בראשותו של הסינגר-סונגרייטר הקנדי בעל קול הפלצט המקסים והמוסיקליות המתפרצת, ידוע בזכות מלודיות מופלאות שממש שקשה לעמד בפניהן, אז במקום לספר לכם עוד, פשוט לחצו על הלינק.
הלינק: http://www.npr.org/2012/04/22/150722773/first-listen-patrick-watson-adventures-in-your-own-backyard
צפו בסרט בן 7 דקות על האלבום החדש:
• ולמקרה שלא הספקתם לשמוע את האלבום המצוין של ג'ק ווייט, ספינר עושים לכם את החיים קלים: http://music.aol.com/new-releases-full-cds/spinner#/1
סיכום 2009/ לקט דירוגי הגולשים חלק 2
ידיעה מתאריך: 04/12/2009 | מערכת מוסיקה נטו
ביקשנו יפה ושמחנו לקבל לא מעט דירוגים נפלאים, חלקם מושקעים מאוד (כפי שתראו בלקט בהמשך) וחלקם כוללים רק רשימה, שגם זה לא רע בכלל.
כולם יכולים להשפיע על הדירוג הסופי, אז אנו מזכירים לכם שיש לכם רק שבוע וחצי לשלוח את הדירוג שלכם. בשבועיים הקרובים נפרסם את הלקטים האחרונים והתוצאות הסופיות יפורסמו ביום שישי, ה-25.12.
הסיכום המסורתי של 'מוסיקה נטו' (שנה עשירית!), שכולל בתוכו גם אלבומים לועזיים וגם ישראליים, מורכב מדירוגי הגולשים (50%) ודירוגי צוות 'מוסיקה נטו' (50%).
יחד, בחרנו במהלך העשור אלבומי שנה נהדרים כמו 'The Seldom Seen Kid' של Elbow ו'The Trials Of Van Occupanther' של מידלייק.
אז מי יהיה אלבום השנה של 2009? נראה שהפעם ההכרעה תהיה קשה וצמודה במיוחד, ולכן ההצבעה שלכם יותר חשובה מתמיד.
אז קדימה - הציצו ברשימת המועמדים (בלחיצה על הבאנר התחתון משמאל) כדי להיזכר בחלק מהאלבומים הנפלאים שיצאו השנה ושלחו אלינו מייל (Info@Musicaneto.Com) את שמו של אלבום השנה שלכם (גם רשימה של 10 אלבומי השנה תתקבל בברכה).
ועכשיו, קבלו 5 דירוגים מושקעים במיוחד שקיבלנו לאחרונה מכמה גולשים מופלאים, שנראה שמכורים למוסיקה בדיוק כמונו...
• אורי קידר בחר ב'Broken' של הסולסייברס!
"שמי אורי קידר, לקוח קבוע ונלהב של החנות ושל האתר. רצ"ב סיכום אלבומי השנה שלי, מצטער אם חרגתי מהאורך המקובל, פשוט לא יכלתי להתאפק.. תודה על הכל, אתם עושים עבודת קודש.
גם השנה ניפקו לנו אמני העולם אסופת אלבומים נפלאה שרבים מהם יישארו איתנו לזמן רב, אך גם מקשים עלינו את הבחירה. ובכל זאת, אלו עשרת אלבומי השנה שלי:
אלבום השנה: Soulsavers – Broken
מעבר לעובדת היותו אלבום מופת, הטוב ביותר שהוציאו צמד המפיקים הבריטים ריק מאצ'ין ואיאן גלובר, בחרתי בו על פני השאר בעיקר בזכות הגיוון המדהים שבו. לצד שירים בועטים כמו Death Bells ששר מארק לאנגן ו Unbalanced Piece של מייק פאטון, ישנם שירים שקטים, חודרים וחותכים דוגמת You Will Miss Me When I Burn של לאנגן ומעל כולם, שיר השנה שלי - Praying Ground של התגלית החדשה (מבחינתי), רוזה אגוסטינו. הסה"כ הכללי מתחבר מצויין לשם האלבום והופך אותו לאלבום הטוב ביותר לשנת 2009.
2. אביב גדג' – תפילה ליחיד
אלבום שחיכיתי לו בכיליון עיניים למעלה משנה, כשהוא מחלחל אליי לאט לאט בהופעות של אביב. מבחינתי, ואני משוכנע שלא לכך התכוון גדג', כל האלבום הולך ונבנה לקראת השיא של שני השירים האחרונים – השחר החדש ותפילה ליחיד שמפוצצים את הכל בפרצופינו, אם לא קרה הדבר עוד קודם לכן. הבדידות, הניכור, הפחד של אביב מהעולם, כל אלה זועקים מכל תו באלבום, ובמיוחד, כאמור, משתי הרצועות האחרונות. או במשפט אחד: "לך תוכיח שאתה חי, כשאתה לא בטוח בזה...".
3. Doves – Kingdom Of Rust
כנראה שכל אלבום שתוציא חבורת היונים המופלאה ייכנס לסיכום השנה, ועד לא מזמן, הוא היה אלבום השנה שלי, ואם לא היה יחסית חדש, היה נכנס לסיכום העשור שלי, במקום Lost Souls, האלבום הראשון שלהם. לאחר שמיעות חוזרות, אין לי ספק, כי מדובר באלבום הטוב ביותר שלהם. הפעם תופסת האלקטרוניקה מקום נכבד, והשיר Compulsion נשמע כמו להיט אייטיז נפלא. פסגת האלבום הם שני השירים הראשונים, Jetstream ובמיוחד שיר הנושא של האלבום.
4. רונה קינן – שירים ליואל
אחד האלבומים הישראלים המיוחדים ביותר מאז "אפר ואבק" של פוליקר. אלבום קונספט, די נדיר בנוף הישראלי, מפתיע ומרגש, שקיבל טוויסט מצמרר עם מותו של עמוס קינן ז"ל, אביה של רונה ואותו יואל המככב באלבום. עובר על פני תחנות ישראליות כמו הטבח בדיר יאסין ועל פני רגעים אישיים וקטנים. השיר "אתה מתעורר" הוא הטקסט הישראלי העוצמתי של השנה. "אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר...".
5. Archive - Controlling Crowds
כמו במקרה של דאבס, גם ארכייב הן מסוג הלהקות שלא מסוגלות שלא לנפק יצירת מופת, גם אם יוציאו דיסק בחמש דקות. המיקום שלו נמוך יחסית, למרות שמדובר בלהקה האהובה עליי ביותר, משום שהרגשתי נימה של אכזבה. האלבום נעדר שיאים כמו "Lights" ו"Again", אולם עדיין מדובר ביצירות אלקטרו/רוק מפעימה. רגע השיא : Clones.
6. אביתר בנאי – לילה כיום יאיר
לטעמי, האלבום הטוב ביותר שלו מאז האלבום הראשון, משימה לא פשוטה לאחד האמנים הכי יציבים במוזיקה הישראלית.
הפקה די פשוטה – גיטרות, תופים ופסנתר, אבל אביתר מראה כמו עוצמה ורגש אפשר להוציא כשהאמן מכניס עצמו עמוק לתוך המוזיקה וכשכותבים טקסטים כל כך עמוקים ומרגשים. "אני מוזר לעצמי וזר לכולם, בלי מקום בעולם". לא זכור לי מי היה אותו עיתונאי שכתב, שגם אם אביתר מצא תשובה, לא אומר שהוא לא ממשיך לחפש...
7. Lady & Bird - La Ballade Of Lady Bird
אלבום האולפן שהוציא הצמד לפני מספר שנים עדיין ממוקם אצלי כאחת היצירות הקטנות והמרגשות של השנים האחרונות. גם אלבומו של Bardi כ-Bang Bang, היה פסגת יופי. השילוב המחודש של השניים, בצירוף התזמורת הסימפונית של איסלנד יוצרת תבשיל חדש ולא פחות ממפעים. אמנם רק שיר אחד מהפרויקט המשותף נכנס לאלבום ההופעה, אבל השילוב בין השניים יוצר הרבה מאוד יופי לצד לא מעט עצב וכאב. השיר הטוב והמרגש ביותר: Ghost From The Past.
8. Muse - The Resistance
גם אלבום פחות מעט טוב, לטעמי, של מיוז, נחשב לפיסגה. מיוז בחרו קו יותר פוליטי ומחאתי, שילבו אותו עם הרבה מאוד פומפוזיות ואיבדו מעט מטונות הרגש שיש במתיו בלאמי, אך עדיין ניפקו יצירה בומבסטית, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה כשמסכמים שנה. הדובדבן: I Belong To You.
9. Manic Street Preachers - Journal For Plague Lovers
להקה מאוד אהובה, שהאלבומים האחרונים שלה לא הצליחו להפיל אותי ממקום מושבי. הפעם, הם עשו זאת ובגדול. מרבית הטקסטים באלבום נכתבו לפני שנים רבות, בידי ג'יימס אדוארדס, גיטריסט הלהקה, שנעלם לפני 14 שנה, מה שמוסיף מימד מרגש לכל האלבום. הפריצ'רס חזרו לשלב בלדות יפהפיות עם שירים בועטים, למרות שאני זיהיתי יתרון מסויים לצד הרגוע יותר. השיר הנועל את האלבום, William's Last Words, הוא, לדעתי, השיר הטוב ביותר של הלהקה. I Just Want To Go To Sleep, And Wake Up Happy.
10. Yeah Yeah Yeahs - It's Blitz
פצצת אנרגיה נפלאה, שעצרה מדי פעם לקחת קצת אוויר. אודה (וקצת אבוש) שלא התחברתי יתר על המידה לאלבומים הקודמים של הלהקה. חיבבתי, ולא יותר. הפעם, נדמה כי משהו השתנה. יש שיגידו שהם "התברגנו", אבל אני פשוט נהנה מכל רגע מהפלא שהם ניפקו.
כיוון שהבטחתי, בעיקר לעצמי, שהסיכום לא יכלול יותר מעשרה אלבומים, נאלצתי להשאיר בחוץ עוד רבים וטובים. יש עוד כמה שראויים לפחות לאיזכור בסיכום השנה, לקבל לפחות את פרס "חביב הקהל":
John Frusciante - The Empyrean
Leonard Cohen - Live In London
Oi Va Voi - Travelling The Face Of The Globe
אלי רוזן – כל המקומות האלה
ברי סחרוף, רע מוכיח - אבן גבירול, אדומי השפתות".
• חן הוניג בחרה ב'Wooden Arms' של פטריק ווטסון!
"אלבומי השנה שלי:
1. Patrick Watson - Wooden Arms
"אז חפרנו לנו חור, ושתלנו את העור שלנו, כזרע בדשא, כדי לצמוח בשנית" (תרגום חופשי) - פטריק ווטסון מתוך "Fireweed".
סיפור האהבה שלי עם פטריק ווטסון התחיל לפני כמה חודשים כאשר חבר יקר הכיר לי את השיר "The Great Escape". מצאתי את עצמי שומעת את השיר כמה פעמים ביום, התאהבתי בפסנתר שלא מסיים לנגן גם כשהשיר נגמר, ובקול החצי מנחם חצי חונק. גיליתי יופי שלא ידעתי שיש במוזיקה. אבל אט אט הדיבוק דעך, ונראה כי ווטסון יצטרך לחכות קצת כדי לחזור. וזה באמת מה שקרה, יום אחד בגרמניה מצאתי את האלבום הזה, שמעתי שני צלילים, נתפסתי, וקניתי אותו במחיר לא הגיוני. חזרתי הביתה, הדיסק הוכנס למערכת ומאז לא יצא. הדיבוק חזר והפעם, הוא לא הרפה. נכנסתי לאותו חור, שתלתי את עצמי וצמחתי בשנית, אל תוך המוזיקה של ווטסון ולהקתו המשלבת בתוכה פולק, קאנטרי ומעט מן הפסיכדליה.
ב"Wooden Arms" כולם עטופים במעטפת של חלום מתוק אחד, שלא רוצים שייגמר. מהצליל הראשון של הכינורות, קשה שלא לשקוע לתוך העולם שווטסון בנה לנו, במיוחד כשהוא ולהקתו משתמשים בכלים שונים כדי להמחיש את אותה אווירה שהם מבקשים להשרות: אם זה בכלי ההקשה ובפסנתר חסר המנוחה שנותנים את ההרגשה של עיר ללא הפסקה ב"בייג'ינג" או באורגן החולמני והמסתורי המספר את סיפורו של "זבן נודד". השירה של ווטסון כל כך רכה וחמה, מזכירה את אנתוני והג'ונסונס אבל יותר קלה לעיכול, וזמרות הליווי שהשתתפו בכמה מהשירים מוסיפות נופך ועומק לכל אחד מהם. יש כל כך הרבה לגלות באלבום, במיוחד בקטעים האינסטרומנטלים, כל כך הרבה שכבות של צליל, של סאונד וכלים שאי אפשר לתפוס בפעם אחת, והישן תמיד מסקרן מחדש.
אין לי הגדרה מסויימת לאלבום הזה, כי אי אפשר להגדיר אותו, אתם צריכים להקשיב לו בשביל להבין. גם אם תנסו להיות הכי אדישים וצינים, לא תצליחו, תאמינו לי, אני ניסיתי. אז אם בכל זאת אתם מתעקשים על סוג של הגדרה אז הנה לכם: האלבום הוא כמו אותן "ידי עץ" בהן ווטסון רוצה להתעטף, הוא "בולע אותנו אל תוך אלפי חלומות" וגורם לנו לרצות "לישון בתוך ידי העץ בלילה" ובשאר הלילות עד שיימאס, ואותו עץ לא יחמם יותר: אותו עץ פטריק ווטסון הזו ממשיך לחמם אותי גם היום, וסביר להניח שימשיך עוד הרבה זמן.
2. John Frusciante - The Empyrean
אם כבר מדברים על צמיחה מחדש, זהו האלבום שייקח אתכם לשאול, ויחזיר אתכם חזרה, במסע של אדם אחד להבנת חשיבותם של הרגשות. הגיטרה של פרושיאנטה היא כבר מזמן צליל שרק הוא יודע להפיק, והפעם הוא עשה את זה ברמה של קלאסיקה.
3. Graham Coxon - The Spinning Top
עוד גיטריסט שרצה להעיז והצליח. אלבום מחווה לג'ון מרטין וניק דרייק, אמני הפולק המלנכוליים, שמספר סיפור של אדם מחיים עד למוות. אלבום שהוכיח שלא רק לדימון אלברן יש דמיון מפותח, אלא גם לחברו הממושקף. קוקסון כתב והלחין סיפור מקסים שמערבב הרפתקאות, אהבה ומוות.
4. Julian Plenti - Is... Skycraper
ג'וליאן פלנטי, פול בנקס, איך שתרצו לקרוא לו הוא המאסטרו של המילים, גם אם הוא כתב אותם לפני שנים כשהיה צעיר יותר. אמנם כמעט כל שיר נשמע כאילו נלקח מאלבומים אחרים של אינטרפול, להקת האם, אבל הדימיון רק מוסיף לאיכות.
5. Muse - The Resistance
עזבו שנייה את העובדה ש"United States Of Eurasia" נשמע כמו קווין, או ש"Undisclosed Desires" נשמע כמו מחווה חמה לטימבלנד ופועלו בעולם המוזיקה. תעבירו שניה לרצועה שש, נשמע לכם טוב, נכון? עזבו גם אותו. תעבירו קדימה.
רצועה 9, הגעתם? כזו סימפוניה יפהפייה שמעתם אי פעם? בטח ששמעתם, בעוד שירים של מיוז, כי רק מאט בלאמי יודע ליצור כזו דרמה ולחלק אותה לשלושה חלקים מדהימים של אופרת רוק. עוד אלבום בדרכם של מיוז להפוך לקלאסיקה ולאבן דרך בעולם המוזיקה.
6. Doves - Kingdom Of Rust
אחרי כל ההייפ (שלצערו של אלכס טרנר, אתם חייבים להאמין לו) מסביב לאלבואו האחרון, טבעי היה שדאבס יוציאו אלבום באותה רמה. חלודה היא לא מילה גסה, גם כשבממלכה שלה יש רעש מלוכלך וגיטרות צורמות, דאבס תמיד שם כדי להציל את המצב, ולהפיק מכל צליל את המיטב, ולהפוך את החלודה לדבר הכי יפה ששמעתם.
7. New Moon - The Soundtrack
שתי מילים יש לי בשבילכם, שתי מילים שיגידו לרובכם הרבה, ולחלקכם תגרום להרים גבה או לגלגל את העיניים כי כמה פעמים אפשר כבר לשמוע אותן. המילה הראשונה - תום. השנייה - יורק. אם נאחד את שתי המילים האלה, נקבל כישרון שיצר את המנגינה הכי יפה שהמחשב יכול להפיק. למה הוא בחר לפרסם אותה בפסקול של סרט נעורים? זו חידה שסביר להניח לא נפתור, אולי העובדה שאמנים מוכשרים כמעט כמוהו, אמנים כמו גריזלי בר, מיוז ובון איבר גם הצטרפו לתוך כל הפרוייקט הזה. העיקר הוא שיש פה אוסף אינדי משובח, אלבום החורף האולטימטיבי לשנת 2009.
8. Peter Doherty - Grace/Wastelands
יקיר הצהובונים לקח הפסקה, נרגע וקרא לגראהם קוקסון וסטיבן סטריט לבוא ולשחק איתו, ויצר בעזרתם את אחד מהאלבומים האקוסטים היפים של השנה. לא משנה שאחר כך הוא חזר לסורו.
9. Franz Ferdinand - Tonight: Franz Ferdinand
עם כל האלבומים המלנכוליים היפים שיצאו השנה, אני הייתי חייבת איזושהי אתנחתא, ומי ייתן אתנחתא יותר קלילה מאשר חבורת האדישים מסקוטלנד. לא, אתם פרנץ פרדיננד, לא תדעו אף פעם איך אתם גורמים לי להרגיש: מצויין.
אלבום קופצני, מזכיר את בלונדי של פעם, ומפוצץ באנרגיות טובות של כיף.
10. White Lies - To Lose My Life
העולם שייך לצעירים? זה כל כך ניינטיז. הווייט לייז, ספק בני טיפש עשרה, ספק ג'וי דיוויז'ן, מעבירים לנו הצעירים את ההכרה והשליטה בעולם שמעבר. המוות מעולם לא נשמע כל כך טוב".
• אבנר (הגולש הקבוע Number 45) בחר ב"תפילה ליחיד" של אביב גדג':
"שלום לכל צוות מוסיקה נטו,
השנה היה לי כואב במיוחד להרכיב את רשימת אלבומי השנה שלי, ולא בשל ויתורים כואבים על אלבומים מצויינים אלא בגלל מחסור גדול בכאלה. הרבה אומנים אהובים עלי הוציאו השנה אלבומים מאכזבים (כמו Depeche Mode, Eels, Flaming Lips) או אלבומים טובים ,אבל לא מספיק טובים (Pet Shop Boys, Placebo, Archive, Soulsavers). מאבלומים אחרים שזכו לביקורות מהללות לא נפלתי (Bat For Lashes). בנוסף לכך, בשל השירות הצבאי שלי יש לי הרבה פחות זמן להכיר מוזיקה חדשה ולכן גם לא יצא לי לשמוע כמה אלבומים מהוללים מהשנה, וכנראה שגם לא אספיק לשמוע אותם בזמן הקרוב.
לכן, בניגוד לשנים קודמות, השנה רשימת אלבומי השנה שלי מסתכמת (נכון להרגע) ב-4 אלבומים שבאמת אהבתי.
1. אביב גדג' - תפילה ליחיד
לחנים מצויינים, טקסטים עם אינספור שורות מחץ והרבה רגש. אם יש אלבום שראוי להיות אלבום השנה הישראלי הראשון של מוסיקה נטו. זהו זה.
2. Doves - Kingdom Of Rust
מה יותר מדהים מהמוזיקה של הדאבס? העובדה שמלבד למוסיקה נטו הם לא זוכים להתייחסות שלהקה ברמתם ראויה לקבל, העובדה שצריך לחכות עד רצועות 8 ו-9 בשביל לקבל שירים מדהימים כמו Spellbound ו-Compulsion, פשוט כי כל השירים שלפני כן לא פחות טובים מהם כבר אומרת הכל.
3. Muse - The Resistance
בסדר, אז בשיר אחד הם נשמעים כמו קווין (ועזבו את זה שמדובר בשיר שלא נופל מרוב השירים הגדולים של קווין). אם בהתחלה עוד יכולתי להבין את אלו שפשוט חושבים שהשירים לא טובים כמו באלבומים הקודמים, אחרי האזנות נוספות אני מבין אותם פחות ופחות. האלבום היחידי מהרשימה שאין בו שום שיר שמוריד את הרמה.
4. אביתר בנאי - לילה כיום יאיר.
באהבה והערכה, אבנר".
• דודי מיכאלוב בחר ב'Two Suns' של באט פור לאשס!
"היי.. אני דודי מיכאלוב.. גולש נודע, ידען ודעתן, ואפילו קצת מעורר מחלוקות. ואלו אלבומי השנה שלי ל 2009... מקווה שכולכם תשמעו אותם היטב, תיהנו ותתרגשו מהם כמוני. כי כך שופטים מוזיקה, ובספר שלי אלבומי ארכייב , סחרוף (המעולה באופן כללי) ואביב גדג' אולי מקצועיים ואף מאתגרים במידה אבל חסר להם את אלמנט המלודיה הטובה, המרגשת ועניינית. אז ניגש לעניננו - אלבומינו היקרים ל 2009:
1. Bat For Lashes - Two Suns
אלבום השנה (ממאגר האלבומים שנמכרים באתר, ואגב - שנה טובה במובן הזה), כי משהו בתיאטרליות ובהגשה הקוסמת שלה שובה לב. אלבום מרגש ואישי.
2. אורי מרק – לא לדבר על מין
כי איזה כיף שיש לנו יוצר רוק צעיר ומצויין כמוהו. האלבום הכי אנדר-רייטד שיצא בישראל בעשור הזה. ענייני, בועט ואפילו כיפי כשצריך.
3. Patrick Wolf – The Bachelor
עוד אלבום פופ פנטסטי של היוצר הכי אנדר-רייטד באנגליה כיום. הכינורות, המלודיות, ההגשה הסוחפת ונטולת המעצורים. וכי שירים כמו Hard Times יוצאים פעם בשנה.
4. Yeah Yeah Yeahs - It's Blitz
כי לקרן או יש את אחד הקולות החזקים במוזיקה כיום. כי האלבום הוא בדיוק הרוק שכל כך חסר בכל מקום בישראל וברדיו.
5. Lily Allen - It's Not Me, It's You
אלבום שהוא כולו פופ מצוין, נוצץ ומופק לעיל. עם כתיבה אישית וחמודה של לילי אלן.
6. White Lies - To Lose My Life
כי השפעות מלהקות כמו ג'וי דיביג'יון זה ברכה. וכי מדובר באלבום רוק מצוין.
7. רמי פורטיס – משולש
איזה יופי של אלבום רוק. איזה יופי ששיר כמו 'בלונדיניות על אוטוביאנקי' הוא השיר המוכר הישראלי הטוב ל 2009. וכי 'אסור', 'השיר של ג'אק' ו'אומרים' הם משירי הרוק הבועטים וטובים נישמעו פה מזה הרבה מאוד זמן. אולי לא שלושת הדיסקים שלמים לגמרי. אך עדיין מדובר בשיאי 2009 בישראל ובעולם.
8. Super Furry Animals - Dark Days / Light Years
איזה אלבום מיוחד ומישתלם. לוקח זמן איתו. אבל מדובר באחד הדברים היצירתיים ביותר ל-2009. תשמעו פעם את השיר The Very Best Of Neil Diamond מפה.
9. מריונטה סול – עיר הפועלים
לא כל השירים שלימות. אבל יש משהו בסאונד הזה. מאוד אפרורי, אבל נוגע ומושך באותו הזמן.
10. Julian Casablancas - Phrazes For The Young
הנה סולן הסטרוקס. שאמנם הראשון שלהם היה מצוין. אבל מאז נרדמו בשמירה ועשו את אותו הדבר רק בלי הרגש של הראשון. והינה קזאבלאנקאס מראה לנו איך עושים
כיף של רוק ושיש בו את זה עדיין. כנראה שהעניין הזה שהיצירה היא רק שלו, כשהכל מגיע ממקום אישי- הכי טוב שיש לרוק!
11. אבי בללי ונינט טייב, משני צידי המתרס, עם שני אלבומים מיוחדים וטובים. אך כאלה שעדיין צריכים עוד שמיעות ומסקנות אצלי".
• דודי (הגולש "מרווין גיי") בחר ב'(Forgot The Word)' של מארקי פאנק!
"שמי דודי ואני גולש באתר שלכם כבר יותר משנה. תחת הכינוי "מרווין גיי" רשמתי כמה וכמה תגובות על מספר אלבומים... זאת תהיה אחלה הזדמנות לציין שיש לכם אחלה אתר שמחזיק אותי מעודכן בכל המוזיקה החדשה.. תודה. ונעבור לבחירות (אתחיל מהסוף):
10. Porcupine Tree - The Incident
למרות שזה לא האלבום הכי טוב שלהם (כבוד ששמור ל-Stupid Dream לדעתי) סטיבן וילסון וחבריו נותנים לנו כאן עוד כמה שירים שפשוט כיף להקשיב להם.
9. עמיר לב - הכל כאן
אף פעם לא אהבתי את עמיר לב.לא הבנתי מה כולם מוצאים בו. הקשבתי לדיסק הזה ואחרי כמה האזנות הבנתי במה מדובר. אחד הסינגר-סונגרייטרים הכי טובים שיש לנו כאן. הקול החרוך שלו ביחד עם הטסקטים עושים עבודה מצוינת
8. The Penelope(S) & Morpheus - Priceless Concrete Echoes
אלבום שקצת חבל לי שלא הכנסתם לרשימה, במיוחד כשמדובר באתר שחורט על דגלו אלבומי אלטרנטיב מעניינים. סמי בירנבך איש יקר, וכאן הוא נותן לנו אופציה מעניינת לאיך פוסט פאנק צריך להישמע בשנת 2009
7. Oi Va Voi - Travelling The Face Of The Globe
אחלה של דיסק, לוקחים בגדול את Zero 7 החדש (שאיכזב אותי בענק)
6. יצחק קלפטר - דמיון חופשי - מיטב הלהיטים בהופעה חיה
הופעה מעולה ומצוינת של אחד הנגנים הכי טובים שיש היום בארץ. כל הלהיטים ביחד עם שירים שהופתעי לשמוע אותם בהופעה שנותנת לנו לשמוע את הדבר הכי טוב שקלפטר יודע לעשות - לנגן.. תענוג צרוף וזה רק מוכיח שהפופ-רוק באייטיז בארץ היה מעולה
5. Kings Of Convenience - Declaration Of Dependence
למרות שהוא יצא לא מזמן, מצאתי את עצמי מאזין לו המון וממש נהנה. אחלה הרמוניות ואחלה מוזיקה. פשוט רגוע ובאמת בא בטוב.
4. האחים רמירז – האחים רמירז
כל גל ה-Fאנק הזה עושה רק טוב לדעתי..הם לא המציאו את הגלגל אבל בהחלט דיסק ששווה ממש להקשיב לו ולדמיין את עצמך רוקד בהופעה שלהם :)
3. מריונטה סול - עיר הפועלים
אני מאוד אוהב מוזיקה חדשה ולהקות חדשות. החבר'ה האלה הוציאו אלבום בכורה שלא מבייש להקות ישראליות גדולות. המוזיקה, הטקסטים וההפקה עם נגיעות אלקטרו אייטיז - תענוג.
2. ברי סחרוף, רע מוכיח - אבן גבירול, אדומי השפתות
ברי הוא היוצר הכי מוכשר שיש היום בארץ. נקודה. בכל אלבום הוא מנסה משהו חדש והוא פשוט יודע לעשות את העבודה..אני נהנתי מאוד מכל הקצב של האלבום, ההגשה, וההפקה.
ולמקום הראשון....
1. מארקי פאנק - (Forgot The Word)
כן, מי היה מאמין שאיזה DJ ירושלמי יעיף לי את התחת ... אלבום אלקטרוני מעולה, עם קצב אדיר ואחלה סימפולים. שילוב של כל כך הרבה סגנונות בצורה כל כך מעניינת. אין זה ספק שזה הדבר הכי טוב שיצא השנה במוזיקה.. כל הכבוד!
(אני יודע שהבחירות שלי לא נפוצות כל כך, אבל זה בסדר - לא כולם חייבים לאהוב את אביתר בנאי ו-Muse נכון?...)
שוב , תודה על העבודה שלכם, דודי".
סיכום 2007: בחירת הצוות/ חמוטל ג.
ידיעה מתאריך: 24/12/2007 | מערכת מוסיקה נטו
"קצת מוזר להתחיל לסכם את השנה בסוף נובמבר. סביר להניח שלא ישתנה הרבה בחודש הקרוב אבל מי יודע... מצד שני, מאחר שאין הרבה ברירה, ו-11 חודשים זה כמעט שנה וזה מספיק משכנע, להלן רשימת העשרה שעשו לי את השנה. שתי הערות לפני: ראשונה, השנה הסתמנה בהיותה השנה היחידה בחיי (עד כה) בה עבדתי בחנות דיסקים (ולא סתם חנות...) כך שמן הסתם עשו לי את השנה הרבה (הרבה!) מאוד דיסקים אחרים, ישנים יותר ופחות, שלא נרחיב עליהם את הדיבור כאן, ושנייה, נכון לרגעים אלה עדיין לא שמעתי את הרדיוהד החדש והכה מדובר (כשההייפ ישכח קצת גם שעתו תגיע...) כך שהוא לא יככב ברשימה. אוקיי, מוכנים?
1. Patrick Watson - Close To Paradise
אחד הדברים שאני שונאת בסיכומי שנה הוא שנוטים לככב בו דיסקים שיצאו לקראת סוף השנה, לכן אני לא כותבת את זה בלב שלם. מצד שני, יש בדיסק הזה את כל הסימנים שמראים שהוא לא הולך לשום מקום. הוא ימשיך לספק את הסחורה גם בהאזנה הבאה וגם בעוד כמה חודשים. רק תנסו לשמוע אותו באיזה ערב חורפי, כשהכל גשם מסביב, ותבינו למה אני מתכוונת...
2. Aaron - Artificial Animals Riding On Neverland
אני די בטוחה שהדיסק הזה לא יזכה למקום גבוה באף רשימה אחרת (אולי רק בצרפת), אבל אין ספק שהוא עשה לי את השנה. אולי זה המסתורין והפשטות שבו, אולי זה הקושי לשים את האצבע על המרכיב המדויק שעושה אותו כל כך טוב, אולי זאת העובדה ששמעתי אותו המון פעמים, אהבתי אותו מהפעם הראשונה והוא עדיין עושה לי את הדגדוג הזה בלב ואולי זה בגלל שהוא פשוט, ובלי שום התחכמויות, מעולה.
3 ו-4. רונה קינן - עיניים זרות, שלומי שבן - עיר
היה לי ממש קשה להחליט על הדירוג בעניין הזה. כהקדמה, שניהם מצוינים לדעתי. יותר מכל אלבום ישראלי אחר שיצא השנה (וציפיתי ללא מעט מהם...). העניין הוא שבעוד ששלומי שבן סיפק אלבום קונספט מגוון שבאופן תיאורטי אמור לגבור על רונה במספר ונקודה, מסתבר ש"עיניים זרות", על האיפוק והאחידות שבו, לא מפסיק לאתגר עם כל האזנה. לכן, בלית ברירה, ולאחר אין ספור מחיקות והחלפות, הם יאלצו לחלוק את הדירוג ולריב ביניהם.
5. The Cinematic Orchestra - Ma Fleur
הסינמטיק אורקסטרה התעלו על עצמם לחלוטין באלבום הזה. מכל בחינה. הוא נעים. הוא מרגש. הוא יכול להביא לי צביטה בלב מבלי שאני אדע שאני מקשיבה לו בכלל, כשהוא סתם ברקע. אלבום מקסים שלדעתי לא קיבל את תשומת הלב ההולמת.
6. Archive - Live At The Zenith
כמה דברנו על האלבום הזה השנה, כמה המלצנו, כמה טחנו אותו במערכת עד שהיום הוא אפילו לא מעז להתקרב לשם. אם אתם מכירים את Archive ודאי נהניתם מהאלבום הזה שמביא ביצועים מעולים ברמת סאונד שלדעתי לא נופלת מאלבומי האולפנים, ואם אתם לא מכירים אותם עדיין (קודם כל, תתביישו לכם. ואל תודו את זה בפני אף אחד) זה האלבום בשבילכם. חוסר האחידות שאפיינה את האלבומים הקודמים לא גורעת מהאלבום הזה, שמכיל, באמת, את הפנינות האמיתיות שהוגשו באלבומים הקודמים (וזה כולל כמובן ביצוע מעולה של Lights, רצועת ה-18 דקות הזכורה לטובה מהאלבום האחרון שלהם).
7. Kings Of Leon - Because Of The Times
עוד דיסק שחרשנו עליו לא מעט בחנות. אני חייבת להודות, לא הכרתי את Kings Of Leon לפני כן. אני חייבת להודות גם שבנסיונותי להתוודע להם רטרואקטיבית, עדיין לא כבשו אותי אלבומיהם הקודמים. אבל הדיסק הזה? פשוט כיף צרוף. רוק אמריקאי טוב. כמו שהוא צריך להיות. שירים שנכנסים לראש, מתיישבים שם בקלות, ועדיין כיף לחזור אליהם כל פעם מחדש. מספיק שיר או שניים ואתה כבר מהנהן את הקצב בהנאה, נסחף הרחק מעבר לים, לתוך איזו מכונית אמריקאית, גג פתוח, כביש מהיר... והרבה גיטרות.
8. Bright Eyes - Cassadaga
יש שאמרו שברייט אייז התמסחר, הלך לאולפנים הגדולים ואיבד מהשוליים שעטפו אותו לפני כן. אולי הם צודקים, אולי לא, זה לא מעניין אותי כל כך. העיקר שהוא סיפק עוד אלבום מרגש, אולי קצת יותר קומוניקטיבי הפעם, אלבום שבכל פעם שעולה מהמערכת ממלא את החדר (או נגיד, את החנות..) ברוגע מלנכולי ונעים. מר-מתוק כמו שברייט אייז הכי יודע להיות.
9. Arctic Monkeys - Favourite Worst Nightmare
אחרי שהם כבשו את העולם עם הדיסק הראשון שלהם, הארקטיק מנקיז עשו צעד נועז והוציאו דיסק שהוא למעשה, כמעט בדיוק אותו הדבר. תהרגו אותי אבל זה בדיוק מה שרציתי. נכון, אולי זה מוריד מערכו של הדיסק, ואולי זה שם אותו לקראת סוף הרשימה, ואולי אני עדיין מעדיפה את הדיסק הראשון שלדעתי אין בו אף נפילה, אבל אם זה בדיוק מה שהם יודעים לעשות, והם עושים את זה כל כך טוב, אז באמת שאין שום סיבה לשנות.
10. Amy Winehouse - Back To Black
התלבטתי המון אם להכניס את האלבום הזה לרשימה או לא. אין לי ספק שהוא אחד האלבומים החשובים שיצאו השנה, ואין לי ספק שהוא יככב בלא מעט סיכומים, ועם זאת, הוא לא תפס אותי במאה אחוז. למה בכל זאת להכניס אותו? בגלל שהבחורה יודעת לשיר כמו שלא הרבה זוכרות היום ובגלל שהאלבום הזה מלא באווירה שלא שייכת לאף אלבום אחר (ותודה למארק רונסון האחד והיחיד). אז אולי חרשתי על אלבומים אחרים יותר, אבל אין לי ספק שהאלבום הזה פשוט - טוב יותר.
אלבומים שהיו נכנסים אם היו עוד כמה מספרים בין 1 ל-10:
Arcade Fire - Neon Bilbe
Calla - Strength In Numbers
Sia - Lady Croissant
הבילויים - שכול וכישלון".
בזכות הפסנתר: המלצה על פטריק ווטסון
ידיעה מתאריך: 01/10/2007 | מערכת מוסיקה נטו
כזה המקרה שלי עם החדש של פטריק ווטסון וחבורתו (ששמם כלהקה הוא כשם הסולן). כבר מהצליל הראשון של הפסנתר היה ברור לי שמשהו טוב הולך לקרות פה, כבר מהמילה הראשונה ששר ווטסון בקול הכה רך-גבוה-שברירי ומלא כנות שלו (א-לה ג'ף באקלי מקורביו, שיתכן שתזהו מהאלבום המקסים Ma Fleur של ה-Cinematic Orchestra), דרך סימפולי המעבר והמלודיות שביניהם ולמען האמת, ממבט חטוף בעטיפה אפילו.
בהתחלה לא הבנתי מה המקור המדויק להתלהבות שלי, מה גורם לי להכריז עליו באוזני כל מי שרק מוכן לשמוע, מה גורם לי לחזור אליו בכזו סקרנות. הרי זה לא שמדובר באיזה סגנון חדש, משהו פורץ דרך, שונה, אוונגרדי, או שאר אפיונים תובעי כותרות וביקורות, להפך, ישנם לא מעט אומנים ולהקות שהפליאו בסגנון בעבר, ולא נעשה כאן שום דבר אמיץ במיוחד. עוד האזנה, ועוד האזנה, עוד כמה רעיונות חולפים, ולפתע זה היה ברור. בשתי מילים - זה הפסנתר.
ווטסון, שחונך על טהרת הפסנתר הקלאסי והג'ז בקנדה האפרורית, כאילו קיבל את הרקע המושלם ליצירת פיסת מלנכוליה מלטפת שכזו, נעימה וסוחפת. והפסנתר, לעיתים דומיננטי יותר, לעיתים רק תומך ברקע, מלודי בטירוף, מצליח במיומנות מרתקת לנצח על היצירה, מצד אחד מחבק את האוזן התמימה ומצד שני מקסים ומכשף את הלב הקשוב. בין אם אתם מחפשים משהו נעים לשמוע "ברקע" ובין אם אתם מחפשים משהו עמוק לשקוע לתוכו, "Close To Paradise" יעשה את העבודה. מומלצים במיוחד: The Storm, Man Under The Sea, Daydreamer ו- Luscious Life, אבל מומלץ עוד יותר, כמו אצל רוב חבריו לז'אנר, לשמוע את האלבום בכללותו.
"מים שקטים חודרים עמוק" אמר פעם מישהו חכם, אז מה דעתכם על שיט של 13 רצועות, כל הדרך לגן עדן (או לפחות קרוב)?
(Close To Paradise – Patrick Watson, אן.אם.סי 2007, נכתב ע"י: חמוטל גולדברג)
פטריק ווטסון זוכים בפרס הקנדי היוקרתי
ידיעה מתאריך: 25/09/2007 | מערכת מוסיקה נטו
ההרכב הקנדי כולל ארבעה חברים המונהגים ע"י הסולן פטריק ווטסון בן ה-28. הלהקה משלבת פופ קברטי עם אינדי רוק ומוסיקה קלאסית והם זוכים להשוואות מחמיאות לג'ף באקלי ורופוס וויינרייט.
ב-2001 הוציא ווטסון אלבום סולו ראשון בשם Waterproof9 ויצא להופעות עם ג'ון קייל, סינימטיק אוקסטרה (הוא משתתף באלבומם האחרון Ma Fleur), אמון טובין, הדירז, פייסט ואפילו ג'יימס בראון.
לאלבום Close To Paradise הוא צירף עוד 3 חברים, שעשו את כל ההבדל. האלבום מועמד לעוד כמה פרסים והשיר The Great Escape מהאלבום הופיע בעונה השלישית של הסדרה "האנטומיה של גריי".
פרס "פולאריס" הוא הפרס הקנדי המקביל ל"מרקורי" הבריטי ומצביעים לו 200 עיתונאים ומומחי מוסיקה קנדיים. פרט להכרה, ווטסון קיבלו פרס כספי בסך 20,000 דולר.
פרט לארכייד פייר ופייסט, הם ניצחו מתחרים חזקים נוספים כמו The Besnard Lakes, Julie Doiron ו-The Dears.
כנסו לעמוד של הלהקה ב"מייספייס" והקשיבו לשירי האלבום הנפלא: www.myspace.com/patrickwatson