מחירי האלבומים בארץ מוגזמים. למה שלא אקנה אלבומים צרובים?

שוק האלבומים בארץ נמצא במצב קשה. אנשים עדיין אוהבים מוסיקה ולא יכולים לדמיין חיים בלעדיה, אך לעומת מדינות אחרות, הצרכן הישראלי החליט ברגע שנפתחה האפשרות לקנות מזוייף או לצרוב, לא לקנות אלבומים מקוריים יותר. התשובה של הצרכן הישראלי היא שהמחירים בארץ מוגזמים. אנו רוצים לנפץ את הדעה הזאת ולא רק בגלל שתעשיית המוסיקה בארץ חשובה לנו. בתור התחלה חשוב להדגיש שכשאנחנו קונים תקליטור פיראטי או צורבים תקליטור אנו מחזיקים רכוש גנוב! למה הדבר דומה ? למכונית, תכשיט או מכשיר ווידאו שאנו רוצים ואשר נבחר לרכוש אותם במחיר "מוזל" אצל מישהו שגנב אותם …..או שפשוט נגנוב אותם בעצמנו. אלא שזה לא חוקי, צפוי לנו עונש, אנו פוגעים באדם אחר, החברה מגנה אותנו, זה לא מוסרי ובסופו של דבר, אנו "מחסלים" ומחרימים את תעשיית המוסיקה בארץ ,שבלעדיה לא נוכל לשמוע מוסיקה – צורך בסיסי וחיוני לנו כל כך! חשוב שנדע כמה עובדות בסיסיות חשובות:

איך עושים תקליטור, כמה זה עולה, מתי מרוויחים?

כוח האדם המקצועי המעורב בתהליך הפקת התקליטור, מלבד הזמרים, המלחינים והכותבים כולל: מעבדים, מפיקי מוסיקה, אנשי רפרטואר, נגנים, מעתיקי תווים, מכווני פסנתרים, חדרי חזרות, אולפני הקלטה , טכנאי הקלטה, טכנאי מיקס , יבואנים ויצרנים של חומרי גלם, ועוד…. שלהם זאת פרנסה……. בקיצור: תעשיה!! עלות ההשקעה בהפקת אלבום בודד נעה בין 50,000 $ ל- 300,000 $ ויש גם אלבומים בהם מושקע הרבה יותר!!! (האלבום "צימאון" של שלמה ארצי עלה ל"הד ארצי" 10 מיליון ש"ח!) ההוצאה השוטפת הנלווית למכירה של תקליטור בודד כוללת את הוצאות ייצור התקליטור, הדפסת עטיפתו, תשלום לאקו"ם החל מהיחידה הראשונה הנמכרת (אקו"ם הוא גוף שדואג להעביר תשלומים למלחינים ולכותבים שבדר"כ לא מקבלים שכר עבור עבודתם ומתוגמלים עפ"י השמעות ומכירות בלבד) ועוד הוצאות. אחרי ההוצאות אלה מופנית יתרת הסכום ממכירת כל עותק לכיסוי ההשקעה הישירה (עלות של אלבום) ורק מאוחר יותר, לאחר הכיסוי, מתחילים האמן המבצע וחברת התקליטים להרוויח את השקל הראשון. אם לא תימכר כמות עותקים שתכסה את עלות ההשקעה – הם יפסידו. לצערינו, זה המצב ברוב המקרים. אלבומים בודדים מכסים את ההשקעה! הרבה אמנים , לא רק בשטח המוסיקה, מתקשים בפרנסתם וכל מכירה של מוסיקה גנובה פוגעת בהם באופן ממשי.

האלבוםים יקרים מדי. מחירם לא מוצדק.

זכותם המלאה של האמנים, יוצרים והמפיקים לקבוע את מחירו של המוצר אותו יצרו, איך שהם רוצים. כמו שכל בעל עסק אחר יחשבו באיזה מחיר יציעו את המוצרים שלהם. אנחנו כצרכנים חושבים שהמחיר גבוה ? – לא נקנה! אבל אי שביעות רצוננו מהמחיר לא נותן לנו זכות לגנוב את המוצר או לקנות אותו מגנב. רבים גם חושבים שהמחירי האלבומים בארץ הם מהיקרים בעולם וזה רחוק מאוד מן האמת. אלבום בארה"ב עולה כיום כ-18 דולר (לפני מס) ,בארופה כ-13 פאונדס או 24 יורו וכן הלאה… כלומר, כ-100 ש"ח ויותר! נכון שבמדינות אלה בדרך כלל מרויחים יותר אבל זה לא משנה את עלות האלבום אם הוקלט בארץ או אם נקנה מחו"ל. חברות התקליטים בחו"ל לא ממש מתחשבות בשוק הישראלי בשל המכירות הזעומות יחסית ולא מורידות את המחירים לחברות בארץ. למרות זאת, עושים כל מה שניתן להוריד את המחיר – הידעתם שלא יצא אלבום ישראלי במחיר העולה על 69.90 ש"ח בשנים האחרונות וכאמור, המנויים אצלנו לא משלמים מעל מחיר זה על אף אלבום! המחיר אצלנו למעשה זולים בכ-30% עד 40% מן המחיר באירופה וכ-20% מארה"ב (תעשו חשבון פשוט: 18 דולר + מס = כ-104 ש"ח!!!)

חישוב פשוט מראה:

מחיר דיסק (תלוי אם הוא יחיד, כפול, אריזה מיוחדת ועוד) שווה ערך לשני כרטיסים לקולנוע, לשכירת שלושה סרטי וידאו בוידאומט או בכבלים, ל – 2 ארוחות במקדונלדס… ואחרי שרכשנו אותו הוא נשאר אצלנו בבית לתמיד!

"דיסק פיראטי זול בהרבה והסוחרים בו עדיין מרוויחים"

מחירו של דיסק לא מורכב רק מעלות ייצורו ומעלות הדפסת עטיפתו. בסעיף עלות ההשקעה פורטה מהות ההשקעה הכרוכה בהפקת אלבום כמו מרכיבי ההוצאה השוטפת . והדיסק הגנוב? חוקי תמחור המוצר לא חלים לגביו. כל מה הגנב צריך לעשות זה להעתיק את התוכן הקיים (ההשקעה) לחומר הגלם (תקליטור) ולצלם את העטיפה (ההשקעה) על גבי חומר הגלם (הנייר). המחיר שלו ממש לא מתבסס על כללי תמחור בסיסיים, בגלל שאין לו את ההשקעה שאותה צריך לכסות; הוא אינו משלם תמלוגים ליוצרים, לאמנים המבצעים או לחברת התקליטים, הוא לא משלם מע"מ ומס הכנסה. בגלל זה בעל הרכוש אף פעם לא יוכל להתחרות במחירי הגנב וככל שתגבר רכישת הסחורה הגנובה – בעל הרכוש ייאלץ להעלות את מחיר מוצריו המקוריים, כדי שיוכל (אולי) לכסות את השקעתו ביצירת המוצר. לסיכום כל הדברים אני יכול להגיד שאחת מתופעות הלוואי של גניבת המוסיקה היא פגיעה ענקית בעתיד המוסיקה הישראלית. ירידת מכירות הדיסקים הלגיטימיים מתרגמת מהר לפחות השקעה במוסיקה חדשה, בניסיונות ובגיוון ומובילה לכך שאפשרויות החשיפה למוסיקה רעננה ולכשרונות צעירים פוחתות משנה לשנה. מוסיקה. לא נוכל לדמיין את חיינו בלעדיה. כולנו צורכים אותה וקשה לנו לתפוס שהיצירה הזו – שאנו כל כך אוהבים שייכת למישהו. אבל היא שייכת. היא שייכת לאמנים שיצרו וביצעו אותה (כותבים, מלחינים, זמרים, נגנים…). היא שייכת למפיקים (חברות התקליטים או כל גוף אשר השקיע זמן, כוח אדם, ניסיון וכסף על מנת להנציחה ולהביאה לידיעת הכלל באמצעות הוצאתה לאור). אז אם אתם אוהבים מוסיקה וצורכים מוסיקה – תמכו בתעשיית המוסיקה! תזכרו שהיא מורכבת מאנשים שהמוסיקה היא מקצועם ופרנסתם. גניבת פרי יצירתם – גודעת את מקור הפרנסה שלהם. גדיעת פרנסתם – מחבלת ביצירתם. החבלה ביצירתם – מונעת מאיתנו את המוסיקה. ובלי מוסיקה אי אפשר!!!!